"הפרס בדלת הגדולה" היא הפנטזיה הכי יומיומית שיש, בקטע טוב

לדאסטי וקאס יש חיים רגילים למדי. הם ביחד מאז התיכון, יש להם בת מקסימה בשם טרינה ובית יפה בעיירה אמריקאית קטנה. הוא מורה בבית הספר, היא מוכרת טי שירטים בבוטיק של אמא שלה. הכל ממש נחמד. אבל האם נחמד זה מספיק? דאסטי (כריס או'דאוד, "צוות IT") בדיוק הגיע לגיל שבו שואלים שאלות כאלה – 40 עגול ומאיים – אבל משבר גיל ה-40 הפרטי שלו הופך במהרה למשבר אמצע החיים של עיירה שלמה בנסיבות משונות. במכולת המקומית מופיעה מכונה שמדפיסה פתקים כחולים קטנים, החושפים בפני כל אדם את "פוטנציאל החיים שלו". אף אחד לא יודע מאין הגיעה, אבל כולם משתכנעים במהרה שהיא דוברת אמת ומתנהגים בהתאם.

באפל TV+ מסווגים את הסדרה החדשה שלהם, The Big Door Prize, כקומדיה – אבל היא לא כזו, וגם לא נראה שהיא מנסה להיות. בשלושת הפרקים הראשונים שלה לא תמצאו הרבה בדיחות, וגם אלה שכבר שם לא בדיוק מחפשות להפיל אתכם על הרצפה. אבל ברגע שמשחררים מהציפייה לצחוקים, מתגלה סיפור שהוא קצת אבסורדי והרבה אנושי. בעוד דמויות המשנה מאמצות שינויי חיים קיצוניים בלי למצמץ (מנהלת בית הספר רוכשת אופנוע, אביו של דאסטי הופך לדוגמן), הדמויות שעומדות במרכז העלילה עוברות שינויים עדינים ואיטיים יותר, שמתחברים היטב לקשיים שאיתם התמודדו גם ככה. השילוב הזה יוצר תחושה מסוימת מאוד כבר בתחילת הדרך – הכל יכול לקרות, אבל כלום לא קורה בלי סיבה.

הלב של הסדרה הוא לא בהכרח המסתורין שעומד בבסיס שלה – מכונה קסומה שהופיעה יום אחד ללא הסבר מי הביא אותה ואיך היא עובדת – אלא ההשלכות של ההופעה שלה. בהתאם, זאת סדרה שמקדשת את היומיומיות, את החיים "הרגילים", ולא את האפשרויות המופלאות והבלתי נגמרות שהמכונה מביאה איתה. אחרי שתיים-שלוש דמויות שמגיבות בהפתעה לפתק שקיבלו הייתם מצפים שהקונספט ימצה את עצמו, אבל ההפך הוא הנכון – כל חשיפה כזו רק מעשירה את הסיפור עוד יותר ומוסיפה עוד סיפור אנושי קטן לפאזל. הדילמות והתחושות שתושבי העיירה מתמודדים איתן היו יכולים לעלות גם בדרכים אחרות, מציאותיות יותר – תחושות החמצה, תסמונת מתחזה, פחד לגלות שבעצם התבזבזת כל הזמן הזה, אבל גם האימה שמא מה שכבר יש זה כל מה שאי פעם יכול להיות לך. בקיצור, המכונה לא יצרה שום דבר חדש, היא רק העלתה הכל ובבת אחת אל פני השטח – ולכן גם נדרש האלמנט הפנטסטי שלה.

דאסטי הוא הגיבור שאיתו אנו נכנסים לתוך הסיפור והוא לא בדיוק בחירה מתבקשת. המאפיין העיקרי שלו כדמות היא העובדה שאין בו שום דבר באמת יוצא דופן. הוא בחור חביב עם משפחה נחמדה ועבודה בסדר גמור, וזה הכל. האם זה מעט מדי? אולי, אולי לא. גם למי שאינם מורה בן 40 מעיירה קטנה קל להזדהות עם האינרציה היבשושית שבה הוא מנהל את חייו, והשאלה העיקרית הנוגעת אליו היא לא רק האם הוא יכול להמציא את עצמו מחדש, אלא האם הוא בכלל צריך. "חקר ההיסטוריה הוא חקר השינוי", הוא אומר לתלמידים שלו באחד השיעורים, אבל הוא עצמו חרד מאותם שינויים הרבה יותר משהוא נרגש לקראתם.

למרות שדאסטי ומשפחתו הם הלב הרגשי של הסדרה, היא משכילה להרחיב את התמונה מחוץ לסיפור שלהם, כשבכל פרק הסדרה מתמקד בדמות נוספת בלי לנטוש את העלילות שכבר התחלנו לחקור בפרקים הקודמים. אנסמבל הדמויות בסדרה כולל בין היתר נער שקורס תחת עול הציפיות, אישה שיוצאת למסע התבגרות וגילוי עצמי אחרי שנים של שגרה, אשת קריירה שמגלה שהפוטנציאל שלה טמון, לכאורה, בתחום שונה לגמרי וגם בעל מכולת עם חיבה לטריקים וקסמים. העיירה הקטנה משעממת במידה המתבקשת, ובו זמנית יש בה גם קסם מסוים – הדמויות שונות זו מזו ומעניינות כל אחת בדרכה, בלי ליפול למחוזות הסטארז-הולו שבהם לכל דמות יש איזה תחביב מפתיע או מאפיין מצחיק שחוזר בכל פרק.

הכל ביחד יוצר סיפור מלא בפרטים אבל לא עמוס או מכביד, ובעיקר כזה שמסקרן לראות לאן יתפתח מכאן. הקונספט כאן הוא מהסוג שאפשר להחריב בקלות עם טוויסט מטופש או הסבר לא מספק, אבל העדינות שהיא הציגה עד כה נותנת את התחושה שאנחנו נמצאים בידיים טובות.

"הפרס בדלת הגדולה", שלושה פרקים ראשונים עכשיו באפל טיוי+