זו האחריות שלנו: הגברת הביטחון בתל אביב היא קריטית. אבל לא ככה

נוכח ההסלמה בצפון, הולכות וגוברות ההערכות כי ישראל צפויה להתרחבות המערכה ולתרחישים של ירי טילים כבד באזורים נרחבים ביותר בארץ. השאלה אינה האם תיפתח חזית שניה והאם אנחנו במלחמה גם מצפון – אלא מתי תגיע עליית המדרגה. את הימים הללו, עלינו לנצל כדי להיערך בתל אביב – ובכל הרשויות המקומיות – לקראת השלב הבא במלחמה. מצד אחד שמירה ככל הניתן על שגרת לימודים ועבודה, ומהצד השני נקיטת מדיניות פרו-אקטיבית להשלמת מיגון אזרחי באזורי בניה ישנה ובמוסדות חינוך, והגברת הביטחון ברחובות באמצעות פיקוח ושיטור עירוני מתוגבר באזרחים מתנדבים.

זו האחריות שלנו ברשויות המקומיות להבטיח רציפות תפקודית בחזית האזרחית, כדי שחיילינו יוכלו להילחם בחזית הצבאית ולדעת שמשפחתם מטופלת ובטוחה

השבעה באוקטובר טילטל את כולנו, הן בשל הטבח האכזרי וקורבנותיו הרבים והן בשל שבירת האמון הבסיסי של כל אזרח בכל מקום ישוב, בכוחה של המדינה להגן עליו. בחודש שחלף מאז, צה"ל השתלט על צפון הרצועה ומגיב בגבול הצפון – אבל את תוצאות ה-7.10 אפשר לראות בכ-800 כיתות כוננות שהוקמו בכל רחבי הארץ וברבע מיליון בקשות לנשק שהוגשו בחודש האחרון, סך הזהה למספר הבקשות ב-20 השנים האחרונות.

הצעד הזה, שעשוי להגביר בטווח המיידי את תחושת הביטחון, מעלה קשיים רבים בטווח הארוך ביחס להימצאות של יותר מ-300 אלף כלי נשק פרטיים בידי אזרחים. המלחמה והמצוקה הכלכלית הגוברת רק מגבירים מתחים בתוך המשפחה ומעלים את החשש לאור הזינוק החד במספר הנשים שנרצחו בשנה החולפת בידי בני זוגן. הדבר מחייב מדיניות הרבה יותר שמרנית במתן אישורים לנשק ולצד זאת – הפעלה מבוקרת יותר של כיתות הכוננות. מראות כמו שראינו בימים האחרונים בתל אביב-יפו למשל, כשחברי כיתת כוננות בהם יואב אליאסי ("הצל") מסתובבים בכניסה לביה"ס עם מחסנית בהכנס – מגבירים את הבהלה ולא נוסכים ביטחון בקרב ההורים והילדים.

מקום שבו נחוץ לעומת זאת פיקוח מוגבר הוא אתרי הבניה, שפתיחתם מחדש היתה מחוייבת המציאות, אבל דורשת להטיל הגבלות על הקבלנים בניהול ובחינה מדוקדקת של העובדים באתרים ובהצבת שמירה חמושה. חידוש הבניה לצד חזרה מדורגת לפעילות בתחום התרבות והמסחר, גם אם ברמה מוגבלת, הוא חלק משמירה על רציפות תפקודית וזו האחריות שלנו בחזית האזרחית.

ציפי ברנד (צילום: אילן בשור)

הכלי המרכזי לשמירה על שגרה אזרחית בתוך המלחמה, הוא מערכת החינוך. בזמן שהורים רבים מגוייסים למילואים, בני הזוג נאלצים למצוא פתרונות שיאפשרו להם להמשיך לעבוד, תוך טיפול בילדים במציאות שהיא גם ככה מתוחה ושברירית. היכולת שלנו כרשות מקומית להבטיח שגרת לימודים היא אסטרטגית בימים אלה, חזרה ללימודים ליומיים בשבוע או רק בחלק ממוסדות החינוך והגנים אינה מספקת. עלינו להבטיח מיגון משלים בכל אותם בתי ספר וגנים (עירוניים ופרטיים), בין אם בהצבת ממ"דים יבילים, או בהעברת התלמידים למוסד עירוני/מתנ"ס ממוגן ופנוי.

הדברים שלובים זה בזה: כשהילדים נשארים בבית 4-3 ימים בשבוע – גם ההורים שלהם מנוטרלים מעבודה. זו האחריות שלנו ברשויות המקומיות להבטיח רציפות תפקודית בחזית האזרחית, כדי שחיילינו יוכלו להילחם בחזית הצבאית ולדעת שמשפחתם מטופלת ובטוחה.
>> הכותבת היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו ולשעבר סגנית ראש העיר