צעדת המחאה של תושבי דרום העיר הייתה מטאפורה מושלמת למצב

אולי זה הקור, אולי החשש מהגשם, אולי הגישה הקלאסית של לתת לאחרים לעשות, אבל להפגנה שיצאה אתמול (מוצ"ש) מגן החשמל למען שכונות הדרום היו צריכים להגיע הרבה יותר אנשים. בפועל הגיעו רק כמה עשרות.

את הצעדה יזמה וארגנה קבוצת הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז", שקמה במחאה נגד כל מחוללי הפשיעה בדרום העיר, ובראשם מגפת מכורי הסמים שזרוקים ברחובות. היוזמה צברה תאוצה רבה בשבועות האחרונים ואף הצליחה להעלות את המאבק לסדר היום בתקשורת הארצית. ובצדק. לא צריך לגור בדרום תל אביב כדי להבין שהמציאות שם היא בגדר סיוט מתמשך. מספיק לעבור שם לרגע חטוף.

"ההרגשה של כל התושבים היא שכלו כל הקיצים. המצב הולך ומחמיר, תחנות הסמים והכספומטים התבססו בכל השכונה. התרענו אבל זה לא נפל על אוזניים קשובות", מספר מוטי כץ, תושב השכונה וממובילי המחאה. הרחובות באמת מזכירים משהו שיצא מהקלאסיקה הטלוויזיונית "הסמויה". לטענתו של כץ, מאז תחילת המחאה ניכרת הרתעה משטרתית בולטת יותר, אך זה עדיין לא מספיק. מאיר אליאל רבינוביץ', גם הוא ממובילי הקבוצה, מסביר כי "יש תחושה של אובדן ביטחון אישי, חוסר אכיפה של משטרת ישראל בכל הקשור למחוללי הפשיעה, ורצון שלנו ללחוץ על הרשויות למצוא פתרונות לדרי הרחוב".

מעבר חצייה בלבד מפריד בין האפשרות לרכוש מנת הרואין זולה לחולצת וינטג' במאות שקלים. מעבר חצייה שהוא מעבר גבול בין תל אביב התחתית לתל אביב העילית

צריך היה לשפשף את העיניים מול המחזה שבו שפי פז וחבורתה צועדים לצד מצביעי הרשימה המשותפת, שניהם נושאים את אותם השלטים וקוראים כמעט את אותן הקריאות. מחנות אידיאולוגים שונים הצליחו להסכים, בצעד לא ממש אופייני בדרום תל אביב המסוכסכת, שטובת השכונות קודמת למחנאות הפוליטית.

"זה לא דבר טבעי בכלל, אבל זה אינטרס משותף של כולנו לשקם את דרום תל אביב לטובת כלל התושבים שלה", מסביר אלון נוטקביץ' מתנועת עומדים ביחד. תום בן ה-23, שכל חייו גדל בשכונת שפירא ומזוהה עם הימין העמוק, אומר ש"ברמה האישית זה נורא קשה לי אבל אני מבין שהמטרה חשובה ואני שם את המחלוקות האידיאולוגיות בצד. כולנו כאן למטרה אחת, אנחנו רוצים שיקום לדרום תל אביב".

>> דרום תל אביב בקריז: התושבים יוצאים למלחמה
>> תושבי דרום תל אביב: "להעביר את הנרקומנים לאזור אחר"
>> כשאתם מדברים על "בעיית הנרקומנים" תזכרו: מדובר בבני אדם

כשהם מחזיקים שלטים בגנות מדיניות חולדאי בעיר ודרישות לשיקום הדרום ותוך קריאות "רוצים עתיד בלי מזרק בווריד" ו"מי שלא קופץ סוחר", חצו הפעילים בסביבות השעה שמונה וחצי את מעבר החצייה אל עבר צ'לנוב. השוטרים המנומנמים שמאחור ליוו את הצועדים בנינוחות. "זה כדי שלא יבצעו בכם פיגוע דריסה", צידק אחד מהם את הסיבה לכוח המשטרתי הגדול יחסית שהוצמד למפגינים.

באופן סימבולי, מעבר החצייה המפריד בין אזור גן החשמל לסמטת שביל עכו מספר את כל הסיפור של הערב. מעבר חצייה בלבד מפריד בין האפשרות לרכוש מנת הרואין זולה לחולצת וינטג' במאות שקלים. מעבר חצייה שהוא מעבר גבול בין תל אביב התחתית לתל אביב העילית. לעתים קורה ששני העולמות מתמזגים שם בגן החשמל, כשמכורים קשים גוררים את עצמם על המדרכות, בין חנויות בוטיק ובתי קפה שיקיים, מונעים מהרצון למנת הסם הבאה.

"אני שומעת מהם 'כל היום לא נתנו לי לשבת על ספסל' כי המשטרה מפנה אותם"

כתבת חדשות נמרצת ליוותה את אחת הפעילות כשהיא מצמידה מיקרופון לפיה ממש לפני הפנייה לרחוב הגדוד העברי, מאזורי הסחר היותר ערים בעיר. הצלם דלק בעקבותיהן, שלא להחסיר אחת מהן בפריים. בזמן הזה, ממש מאחוריהן בהתה במתרחש מכורה לסמים. היא הסתכלה בפליאה על המהומה מפתח אחד הבניינים, ספק אם הייתה בהכרה להבין את מקומה בסיפור. גם הצלם לא היה ערני מספיק כדי לקלוט אותה בעדשתו.

"אנחנו מאמינים שהאנשים שגרים ברחוב הם בעצמם במאבק", מסביר דוד אגייב, שבמסגרת פעילותו בעמותה בשם אכפת חילק למפגינים ולמכורים שנקרו בדרך תה ודברי מתיקה. "אני שומעת מהם 'כל היום לא נתנו לי לשבת על ספסל' כי המשטרה מפנה אותם", אומרת דניאל סתוי שהגיעה עם אגייב. סתוי מאמינה באימרה "ואהבת לרעך כמוך": "החלטתי לאהוב את אלה שלא אוהבים, את מי שחי ברחוב".

הצועדים חצו את צ'לנוב ללוינסקי ומשם לרחוב העלייה, בעוד שני גברים מביטים שם על המתרחש, בדיוק אחרי שיצאו מאזור הסחר הפעיל במתחם שוק העלייה. הם לא נראים מרוצים מהחבורה הרועשת שהפריעה לפסטורליות של מוצאי שבת.

"קרמליך, בוא". המפגינים מול תחנת המשטרה בדרך סלמה

"לא הגיוני שיש ילדים שיוצאים מבתי ספר ורואים את הנעשה", אומרת לימור משכונת קריית שלום. יש לי שלושה ילדים ואני לא מרשה להם יותר מידי להסתובב ברחובות, מהפחד. בנאדם שהוא מסטול לא ממש יודע מה הוא עושה".

"אנחנו, בדרום תל אביב, לא רואים את הסמים פעם ראשונה", אומרת חברתה של לימור שמעדיפה לא להיחשף בשם, "אבל בחיים זה לא היה ככה מורגש – ההוא השתמש, הזה השתמש, הבן של ההוא נפל לסמים. אני נולדתי פה ובחיים לא ראיתי נרקומן ברחוב, עכשיו כנס לקריית שלום ותראה אותם זרוקים".

הצעדה המשיכה לפלורנטין, בין קורקינטים שפזורים על המדרכות, והתקיימה כמעט ללא אירועים מיוחדים מלבד מבטיהם התוהים של סטלנים וביצה אחת שנזרקה על מפגינה מבניין בפינת רחוב ויטל.

"קרמליך בוא, בוא תדבר", פנתה אחת הצועדות לניצב משנה בדימוס אפרים "קרמשניט" ארליך, שהצטרף לתמוך במפגינים בעצירתם הסופית מול תחנת המשטרה בסלמה. ארליך לקח את המגפון והביע תמיכה במאבק הצודק וגם נקב באמת הכואבת: "לשוטר אין מה לעשות מול נרקומן מסכן שנמצא בקריז. המשתמשים הם חולים".

בסופו של דבר, שיקום השכונות תלוי גם בהקצאות המשאבים לשיקומם של המכורים. לו רק היו יכולים המכורים להציע לרשויות מודל כלכלי עבורם, בדומה לחברות הקורקינטים, אולי היו הרשויות מקצות משאבים ותוכנית סדורה למכורים, במקום להעביר אותם מספסל לספסל.