כבר עדיף מונית: קווי האוטובוס הכי גרועים בתל אביב
הכבישים הם כבר סיוט, התשתיות קורסות ולצאת לדרכים נהיה סכנת חיים - אבל זה לא שהתחבורה הציבורית מצליחה להציל אותנו. בעודנו עדיין חולמים על רכבת קלה, יצאנו לבדוק מהם הקווים הגרועים בתל אביב והנהג לא פתח לנו מאחורה
אין תל אביבי שלא מתלונן על התחבורה הציבורית בעירנו. למעשה, תלונות על תחבורה ציבורית הן אחד הדברים הכי תל אביבים שיש, זאת למרות שיחסית למקומות אחרים בישראל מצבה של רשת התחב"צ העירונית טוב בהרבה מבחינת רישות וזמני המתנה. אלא שסבירותה היחסית של מערכת הסעת ההמונים בתל אביב לא הופכת את העניין ליעיל וחביב יותר ולא מנחמת את ההמונים התקועים בתחנות, מצטופפים באוטובוסים וממתינים לשווא לקווים שאינם מגיעים (או לחילופין, מגיעים עמוסים מכדי לעצור בתחנה וחולפים על פני הממתינים להם שזועקים בייאוש).
אין גם הרבה דברים מתסכלים יותר מלראות את המוביט מהבהב "עכשיו", ובפועל לחכות לקו עוד דקות ארוכות. ולפעמים יותר. ישנן סיבות רבות לאיחורים, לעומס ולכאוס הכללי בתחבורה הציבורית בתל אביב, החל ממחסור בנהגים ועד לאי-תעדוף תחבורה ציבורית בכבישים, אך את מרבית הבלאגן אפשר היה כנראה למנוע.
שאלנו את אלעד אלפסה, מהנדס תוכנה בתחום התחב"צ וגיק תחבורה (כפי שהוא מכנה את עצמו), שהסביר לנו כי לרוב האיחורים נובעים מהיעדר נתיב תחבורה ציבורית או בכבישים שבהם נתיב התחבורה הציבורית לא נאכף כראוי. "כל עיכוב קטן בדרך מצטבר לאורך הנסיעה של הקו", מסביר אלפסה, "וגורם לו לאחר לתחנות הבאות במסלול. אותם נהגים, שגם מצויים במחסור, עושים יותר מנסיעה בודדת במשמרת וחייבים הפסקה בין הנסיעות. אם אוטובוס התעכב בדרך בגלל הפקקים, שהם רעה חולה במדינתנו, גם הנסיעה הבאה עלולה להתפספס וכך נוצרים איחורים גם בשעת היציאה מתחנת המוצא ונסיעות שמתבטלות". חמושות במידע הזה, יצאנו למסע פקוק, צפוף וארוך מדי, שאלנו, חקרנו, בדקנו ואיתרנו את הקווים הכי מעצבנים בתל אביב.
קו 1: איפה הרכבת הקלה?
זהו קו שנולד כ"קו מקדים" לרכבת הקלה ומזדחל על התוואי שלה בין בת ים לפתח תקווה. במקור הוא היה שדרוג רציני, אבל הוא לא עומד בעומס – בשעות החשובות תמיד צפוף בו, האוטובוסים המפרקיים התיישנו והתלכלכו ממש מהר, חווית הנסיעה בו מפוקפקת, ואף אחד לא ציפה שהוא יצטרך לפעול כל כך הרבה שנים. אבל הרכבת הקלה, לא יודעים אם שמעתם, ממשיכה להתעכב וקו 1 ממשיך להתיש את נוסעיו.
קו 14: קטן, טיפש, מבריז
קודם כל מדובר במיניבוס, מה שאומר בהכרח שאו שנצטופף נוסח טיול שנתי עם כיתה שאנחנו לא מכירים, או שנעמוד מטים ליפול בכל פנייה וברקס במסלולו המפותל בין חולון לצפון תל אביב דרך השכונות הדרומיות. בנוסף, התדירות שלו נמוכה למדי והאמינות במוביט גם היא מפוקפקת. אנחנו מכירים מישהי שקו 14 הבריז לה כל כך הרבה פעמים עד שהלכה כ-30 אלף צעדים למחוז חפצה כי הוא לא הגיע. וכן, יש לנו הוכחות.
קו 23: חיבור לרכבת? חחחחחח
כן, זהו הקו העיקרי שמחבר את רכבת השלום למרכז העיר. לצערם של כל הנוגעים בדבר, הוא מחבר גם את גבעתיים ושכונות מזרח העיר למרכז העיר. מה שנקרא, יצאת מהרכבת? בהצלחה עם לעלות על הפאקינג מיניבוס (!) שהוא קו 23. הסיבה שהוא פועל במיניבוס היא שהוא עובר גם ברחובות קטנים וצרים שבהם אין ספייס לאוטובוס בגודל מלא, בין היתר בגלל שהעיריות לא רוצות לבטל כמה מקומות חנייה לרכב פרטי. התוצאה – קו עמוס, צפוף ומורט עצבים שיפרוק אתכם בשוק הכרמל כשאתם על סף התמוטטות.
קו 25: המקום הכי צפוף בתל אביב
קו שנוי במחלוקת. מחד הוא סמל לחיים התל אביביים ואין תל אביבי שלא עלה עליו. המסלול שלו מתחיל בדרום חולון ומסתיים באוניברסיטת תל אביב, ועוצר בדרך בכל תחנה אפשרית (57 תחנות בסך הכל, אבל מי סופרת). התדירות שלו דווקא גבוהה, אבל בגלל שהוא משמש ציר מרכזי מבחינת קישוריות לקווים אחרים, גם הצפיפות מרקיעת שחקים שלא לדבר על הנסיעות המשתרכות והנצחיות שנדמה שלא ייגמרו לעולם. בשעות העומס, נסיעה מקצה אחד לקצה השני שלו יכולה לארוך אפילו שעתיים. כבר עדיף לקחת אוטובוס לאילת.
קו 44: אביוז חסר תחליף
השבוע הייתי צריכה לנסוע בו כל יום וזה מה שהוליד את הרעיון לכתבה. 50 תחנות בין צפון חולון לרמת החייל דרך יפו ופלורנטין. המתנה של דקות ארוכות ומייסרות וחוסר ודאות משווע. מה שהכי מרגיז בו הוא שאין לו תחליף, לפעמים הוא היחיד שבאמצעותו אפשר להגיע – למשל ליפו או לאיזור גשר יהודית – ולכי תדעי כמה עוד דקות יתווספו למוביט ולחוויית האביוז הנוראה שעוברת עלינו.
קו 56: תאשימו את יהוד
הקו הזה נוצר בגיהנום, כך מסתבר, והגיהנום שוכן בין רידינג, דרך אבן גבירול ודרך השלום, בואכה רמת גן, גבעת שמואל, סביון ויהוד. הקו הזה הוא גם בחירתו של המומחה שלנו, אלעד אלפסה, כקו הכי בלתי בעיר: "התדירות שלו מאוד נמוכה, הוא תמיד מאחר, בבוקר מפספס מלא נסיעות, צפוף מאוד בשעות העומס – כי הוא נוסע עד יהוד ששם ראש העיר מתנגדת לאוטובוסים מפרקיים שהיו מפחיתים צפיפות. והוא תמיד נתקע בפקקים האינסופיים של אלוף שדה. זו דוגמה לאיך החלטות של ערים אחרות פוגעות בתח"צ גם בתוך תל אביב".
קו 115: ברוכים הבאים לשנת 2000
מתל אביב לקריית אונו ב-25 תחנות, מה רע? הכל. זהו קו מפותל שמתחיל ברידינג ומשתרך דרך רחוב הירקון, דיזנגוף, דרך השלום ויד אליהו אל מחוץ לעיר, והוא מתאפיין בזמני המתנה ארוכים מהרגיל. אך מה שהכי גרוע בו הוא האוטובוסים עצמם, שבואו נגיד בעדינות שלא חודשו מאז שנות האלפיים המוקדמות. למשל, אין בו שקע USB להטעין את הפון ולהחזיר בו את האנרגיה שאבדה בעת שעשינו ריפרש בלי הפסקה על המוביט. לא נהיה קטנוניים אבל גם המזגן מטפטף, ואין דרך מג'ויפת יותר לסיים את הרשימה הזאת.