קוקאין אי אפשר לצרוך בצורה מתונה ואופנתית – רק להתמסר בעליבות
מי שהיה פעם אחת לפחות בתחתית, מביך את עצמו בפני זרים למחצה, יודע שהתיוג של קוקאין כסם בורגני הוא איוולת: "לילה של קוקאין הוא לילה שנשלט בידי דברים בלתי חשובים בעליל"
"אני אהבתי מאוד ואז לא אהבתי בכלל". כדי ללכוד במילים משהו מאופן ההשפעה הערמומי שיש לקוקאין על האדם אין צורך באוצר מילים רחב ובשקילה אלתרמנית, ולמען האמת גם לא בכתיבה כבדה וגדושת רומנטיקה נוסח "קוקאין" של אריק קלפטון. מספיק שהשיר ייכתב על ידי אדם שהיה פעם אחת לפחות בתחתית, תחת כיור תל אביבי מט לנפול, עושה "אמבטיה לאף" לאורה המתגרה של הזריחה.
>>> כל תוצאות סקר הסמים הגדול של Time Out
"אהבתי מאוד" של בוא לבר הוא שיר נדיר בכנות שלו, בעיקר ביחס להרכב פאנק מבוסס דאחקות, ונדיר עוד יותר ביכולת שלו להוכיח את הקוקאין על מהותו המטופשת: סם שעיקרו בשימורו ובתחזוקו. לילה של קוקאין הוא לילה שנשלט בידי כל הדברים הבלתי חשובים בעליל – דיבורי סרק על אודות כרטיסים, שטרות וחיזוקים נמסכים בתשוקה ולהט, והטפל הופך לאירוע כשלעצמו. רק בבוא הירידה, תחת כאב ראש וגרון חרוך, עולים מן האוב משפטים שנאמרו בלא אחריות, מגדישה המבוכה, והאדם נזכר באפסיותו המוחלטת. "הייתי בצ'ייסר, בשסק, במייט ועכשיו אני לבד, עושה אמבטיה לאף".
בלתי אחראי לכנות אותו "סם בורגני" חרף המחיר הגבוה שלו. קוקאין הוא סם שהודף בורגניות, שכן לא ניתן לצרוך אותו במידה, בהנאה מתונה, שקולה ואופנתית. היות שערך המוסף שלו בשימורו, הוא תובע התמסרות מלאה, גם אם לעתים נדמה שניתן לעקוף את זה. תתפתו לשורה אחת – תסיימו עם שבע, ואם הכמות מוגבלת מלכתחילה, תנברו ברשימת אנשי קשר ותביכו את עצמכם בפני זרים למחצה. הקוקאין הוא כרוניקה ידועה מראש של התענגות ונפילה, שהופכת את הצורך והצורכת לצופים מן הצד. זה מה שהופך את מי שגילה אותו, לפחות על פי מילות השיר, ל"וואחדל פריק בן זונה".