למה קמה: חולות. חולמות. מחלימות. כולנו זקוקות למרחב מנחם

שנתיים תמימות ובלתי נתפסות עבדנו על הגיליון הזה, שהחל להפציע בראשית הסגר הראשון, בתזמון "מושלם". נדמה שברגע הזה שבנו כולנו להתנפץ מדי יום, שבנו לפתוח את הפצעים, שבנו להלחם על מה שחשבנו שכבר מאחורינו, לשמור על שפיותנו וגופנו, לספר את הצלקות שלנו, שבנו לחפש ולברוא שוב ושוב מרחב מנחם להניח בו את עצמנו. בתנועה הזו נשבנו, ומתוכה אספנו יצירות של כותבות ואמניות ששאלו כל אחת בדרכה "איך אני מחלימה?", מבלי לנסות להציע ולו תשובה אחת.

במקביל חיפשנו אחר מקום שיוכל להכיל את יצור הכלאיים שאנחנו. במה שהתגלה כשידוך משמיים, מצאנו לנו בית (לא הרחק מביתנו הראשון) – בית ליבלינג. הוזמנו לאצור תערוכה קבוצתית כחלק מפרויקט הקיץ בדירת הרזידנסי, שכבשה מיד את ליבנו. השהייה בבית הובילה אותנו להבין שיתכן וההחלמה היא מציאות ספירלית, חלימה בערות. אין לה ראשית, ואל לנו לבקש למצות אותה. הדירה הפכה לגוף בעצמה, מפורקת ומחוברת, חולה ומחלימה, שאפשר לראות לה ואפשר גם להיראות בה. התחלנו להבחין שגם אנחנו עצמנו זקוקות למרחב מנחם, והדירה כנראה ידעה זאת לפנינו. הגענו להחלים בהקיץ.

"הערת עסק חי", עבודה של יערה צח (צילום: יעל שמידט)

בתערוכה אנחנו מזמינות את המבקרות והמבקרים לבוא במגע גם עם חלקים בלתי אסופים, ולנסות לחוות את ההחלמה כמעין אשליה המתקיימת לצד החיים, כמסע ממושך שיש בו גם רגעי כאב וגם רגעי השלמה, שלווה ושגרה. התערוכה מאפשרת להקיץ ולברוח לסירוגין, לעבור מהמרפסת למטבח, לאמבטיה, לעבור מן הבלהות אל הפנטסטי וחזרה אל היומיום.

עבדנו עליה יחד עם שמונה אמניות מופלאות ועם הצוות של בית ליבלינג, שלא במקרה מורכב כולו נשים מקצועיות, מבריקות ורגישות, שהפכו כולן יחד לבית עבורנו. רוב ככל העבודות נוצרו במיוחד עבור התערוכה וחלקן ממש בחלל עצמו, ומתייחסות גם לדירה עצמה, למקום שלה כבית, כחלל פנים, לשימושים של כל חדר ולמשמעויות החדשות שנוצרות בו עם ההצבה.

מבחינתנו זה המשך של תנועה של נסיגה, של התכנסות פנימה, של שהיה במקומות שאנחנו לעיתים מעדיפות להדוף. תנועה של התמסרות לשאילת שאלות, מבלי לנסות ולחפש תשובות, פתרונות, תרופות. בחלומנו אנשים יסתובבו בדירה מחדר לחדר עם הגיליון בידם, יתישבו מעת לעת על המיטה בחדר השינה, על שפת האמבטיה או אפילו על הרצפה – ויעלעלו. שירצו להניח את עצמם שם.

עבודה של כרמית חסין לצד עבודה של פסי גירש, מיצב מתוך התערוכה (צילום: יעל שמידט)

>> הערב (חמישי 18:00) יתקיים אירוע הנעילה של התערוכה ובמרכזו "מרוץ שליחויות", אירוע טקסט-פרפורמנס מבית היוצרות של "קמה". השליחות במרוץ הן כותבות ויוצרות מתחומים שונים. כל אחת בתורה תקבל שאלה ותתבקש לפרק אותה ולהרכיבה מחדש לשאלה אחרת, שאותה תמסור לשליחה הבאה אחריה. כל שליחה תעניק לנו הצצה אל עולמה שלה ותזמין את הקהל להעלות עוד ועוד שאלות מתוך קטע הכתיבה שלה במרוץ. משתתפות: זהר אלמקייס, סמירה סרייה וקורין קיציס. במהלך הערב תושק תכנית "עיר שווה" בתרבות ובאמנות בהובלת רשות חוסן לשוויון מגדרי ואגף תרבות ואמנויות בעיריית תל אביב-יפו.

>> "קמה" הוא מיזם רב-תחומי יחיד מסוגו בשדה האמנות המקומי, אשר מובל על ידי נשים, מציג יוצרות עכשוויות בקדמת הבמה – ופועל למען כולן וכולם. הוא הוקם על ידי מיכל סבר וקורל דביר. במטרה לפתח שיח חדש על חוויות של נשים כיום דרך האמנות, תוך ביסוס וקידום של קהילה נשית יוצרת. "קמה" נולדה מתוך הצורך שלנו אחת בשניה, להתפתח יחד ולכונן שיתופי פעולה בסביבה נשית עשירה ומתחדשת. זהו מרחב הקורא לסולידריות בין יוצרות ולחגיגה של הכח הנשי בארץ. המיזם פועל במספר מישורים במקביל: אוצרות והפקת תערוכות, הוצאה של כתב-עת מודפס, הפקת אירועי תרבות וליווי אומנותי של יוצרות. כתב העת העצמאי מוקדש כולו ליצירה נשית, עכשווית ומקומית. בכל גיליון שאלה מרכזית, המבקשת לחשוב מחדש את רעיון "האישה" ואת האופן בו אנחנו חוות/ים אותו כיום. היוצרות, אמניות וכותבות, ותיקות וצעירות כאחת, מגיעות מקשת רחבה של תחומים ורקעים. בין הדפים ניתן למצוא עבודות ממגוון ז׳אנרים ומדיה כמו: שירה, ציור, סיפורת, צילום, מניפסט, רישום, יומן, פיסול, פרשנות, מיצב ועוד. ההפקה, העריכה וההוצאה לאור של הגיליון היא עצמאית לגמרי, ומאות עותקים כבר נמכרו עד כה.