קסיס: השמועה והכרם

למסעדה

I Heard it through the Grapevine (שמעתי שמועה), המוכר כשם שירו הנפלא של מארווין גיי, הוא אחד מהביטויים היפים באנגלית. על פי הסברה הרווחת מקור הביטוי הוא בקווי הטלגרף, שבעת מלחמת האזרחים בארה"ב נמתחו בין ענפי עצים ושיחים, ושיוו להם מראה של גפנים משורגות (Grapevines). אך מכיוון שפעולת פרישת הקווים הייתה חפוזה ומרושלת, נגרמו לעיתים קרובות בעיות תקשורת שגרמו למסרים להשתבש. כך נולדו להן ה-Grapevines – שמועות שלא תמיד היו נאמנות למציאות. אך הנה, מסתבר שגם בימינו, כשקווי תקשורת יעילים מסוגלים להעביר אלפי מגה בייטים בשנייה, נוצרים קצרים בתקשורת. קחו למשל את המקרה של קסיס. בשבועות האחרונים השמועות שהגיעו לאוזני, כמו לעוד מאות חובבי אוכל תל אביביים, סיפרו על מסעדת חוף לוהטת שנפתחה בחוף העלייה, בלוקיישן שבו שכנה בעבר מסעדת הריף. השמועות המשיכות וסיפרו שהמסעדה נפתחה על ידי בני זוג שחזרו משהות ממושכת בסן פרנסיסקו, שם היתה להם מסעדה שנשאה את אותו השם. הרעיון של פתיחת מסעדה בעלת השפעות קליפורניות בדרום עג'מי נשמע מלהיב, בוודאי בהשוואה לכל מסעדות הדגים המשובטות שנמצאות בסביבתה. כך, לאחר ששקי השמועות והבאזז נדחקו בקושי לתא המטען, התגלגלנו, הארכיטקטית ואני, אל אזור הדמדומים המפורז שבין יפו לבת ים.

לעת ערב חוף העלייה הוא מקום יפה, והמשפחות הצוהלות שמשכשכות במים בלבוש מלא, העירו בנו מחשבות על מזרח תיכון חדש, או אולי ישן. כך יכולה בוודאי להיראות ולהרגיש חופשה נעימה בצידון או בביירות. גם המסעדה עצמה יפה. בית אבן מקושת, ובתוכו מטבח נוצץ ופתוח. ניכר שהושקע כאן לא מעט כסף. לאחר שהצצנו פנימה, בחרנו ליהנות מהבריזה הסתווית בחוץ. מלצרית חביבה הגישה לנו תפריטים שגרמו לנו לזנוח תוך שניות ספורות את חלומות קליפורניה שהופרחו בנאיביות לאוויר. האמת, זה היה די צפוי. הרי Cassis היא המילה הצרפתית לגפן ענבי השועל, כך שאין להתפלא על טיב השמועות שפרחו מכאן אל לב תל אביב. אם עוד לא ניחשתם עד עכשיו, התפריט נראה כמו זה של כל מסעדה בינונית שנפתחה בתל אביב בחמש השנים האחרונות: טבעות קלמרי פריכות, סלט קצוץ עם טחינה, סלט ארטישוקים צלויים (מתי לעזאזל כבר תיגמר אפנת הארטישוקים הצלויים? אפילו אפנת הסלק הצלוי עם הגבינה הכחולה לא נמשכה כל כך הרבה זמן), פלפלים קלויים עם גבינת עזים, וכן, גם המבורגר ולחמעג'ון תמצאו כאן. לא שיש משהו רע בהמבורגר ובלחמעג'ון, אבל מה לעשות, גם אם תקראו לפיתה עם בשר טלה קצוץ Flat Bread, כפי שקוראים לו כאן, זה לא יהפוך אותו פתאום לקליפורני.

לאחר שנפתח בקבוק פינו ג'יג'ו חביב של יקב פסקוא, הגיעו הקטנות: צזיקי זוקיני ירוק (שמעתם על זוקיני לא ירוק?) הציג רעיון נחמד – במקום מלפפון הוא הכיל שרוכי זוקיני. הוא גם יכול היה להתממש נחמד אלמלא היוגורט היה כה מימי. במהלך האכילה לא הצלחנו להגיע להסכמה – האם הוא היה מימי כתוצאה מנוזלים שניגרו מהזוקיני הפרוס, או שהיוגורט הגיע כך מראש. השורה תחתונה היא שלאחר כמה טבילות כף נמאס לנו ומרק היוגורט – צזיקי נזנח. פתיח קר נוסף – טונה בכבישה ביתית עם שעועית בובעס, כבר היה טוב יותר. שרתה עליו חמצמצות נעימה והשעועית בושלה בדיוק במידה. אלא שקצת לא נעים לומר, לא הצלחנו להבין מה מבדיל את הטונה הביתית הזו מטונה תעשייתית מקופסה. מנה של שרימפס פסטיס עם עגבניות וטרגון, סוג של סטנדרט מקומי, הצליחה להפתיע לטובה. אלה היו אמנם שרימפס קפואים (במחיר כזה לא ציפינו לשרימפס אחרים), אבל התיבול האניסטי הרענן הצליח לעשות לנו נעים. בשלב הזה, כבר הבנו שקסיס היא מסעדת חוף פשוטה, שעל אף יומרותיה המופרזות, יש לשפוט אותה בקונטקסט הנכון. יכול להיות שכיול הציפיות תוך כדי תנועה, הוא שגרם לנו להשכיל ליהנות הרבה יותר משלב העיקריות. פאייה פירות ים הייתה אמנם רטובה מדי, אבל היא הכילה מגוון עשיר של פירות ים ואפילו כמה נתחי דג מוצלחים. באופן מעט פרדוקסלי המנה המצטיינת של הערב היתה המבורגר. 250 גרם של בשר טוב בלחמנייה רכה שהוגשו עם תוספות מאוד לא שגרתיות: פרוסות זוקיני כבושות וסלט קולסלו אסייתי עם כוסברה ובוטנים. אם מפעילים חזק את הדמיון, אמנם ניתן לקרוא להמבורגר כזה "קליפורני", אך בסופו של דבר גם איולי פיקנטי, בוטנים קלויים וזוקיני כבוש, לא יצליחו לחפות על העובדה שקסיס היא בסך הכל מסעדת חוף סימפטית, אך מאוד בינונית.

התענוג

אוכל: מסעדת חוף ים תיכונית

מחיר: בינוי- יקר

שירות: נעים ולבבי

חניה: בשפע

שירותים: מרווחים ונקיים. גישה לנכים

חשבון

צזיקי זוקיני 19 ש"ח

סלט טונה כבושה ושעועית לבנה 19 ש"ח

שרימפס פסטיס ועגבניות 50 ש"ח

פאייה פירות ים 96 ש"ח

המבורגר 250 גרם 60 2 אספרסו כפול 28 ש"ח

מים מינרליים מוגזים 22 ש"ח

בקבוק יין פינו גריז'ו פסקואה 110 ש"ח

סה"כ: 404 ש"ח