קפה דליה: משחקים בחצר האחורית

למסעדה

ביום ראשון הקרוב יתקיים גמר היורו באצטדיון האולימפי המחודש בקייב, לכל הדעות האירוע החשוב של הקיץ (סליחה, דפני), אבל אם כבר מתייחסים לקייב, יש אירועים יותר חשובים לדבר עליהם. אני לא מתכוון לבאבי יאר חלילה, אלא לעניינים צנועים בהרבה. הקניש למשל. הקניש – אותה לביבת תפוחי אדמה ממולאת שנולדה בקייב להורים יהודים גאים – הפך עם השנים לאייקון המזוהה ביותר עם המטבח היהודי בגולה, ובייחוד זה הניו יורקי. אם תחפשו באמזון תופתעו לגלות שבארצות הברית יצאו לאור עשרות ספרים שמוקדשים אך ורק לקנישעס. אף מאכל יהודי אחר לא זוכה לכבוד הזה. בעיני אמריקאים רבים קניש הוא מלך המאכלים היהודי הלאומי, אשר עוקף בסיבוב כל שניצל, מרק עוף או פלאפל שתציבו מולו. באופן מוזר, בניגוד למאכלים אשכנזיים אחרים כמו האיקרה, החמוצים או הפסטרמה – הקניש מעולם לא תפס בארץ. זה מוזר, כי מכל אלה הקניש הוא המאכל המלכותי מכולם, אשר מזכיר במידה רבה את הניוקי ריפיאני (ניוקי ממולאים) האיטלקיים, הקרטופלקלוסה הגרמניים או הגומבוץ ההונגריים. בניגוד לאלה, שבמקרים רבים מכילים בשר ושומן חזיר, הקנישעס היהודיים הכילו בדרך כלל עוף עם גריוולעך, כבד עוף, ובעתות דוחק – מחית כוסמת בלבד.

כאן אנחנו מגיעים סוף סוף לעניין שלשמו התכנסנו: בקפה דליה אכלתי השבוע קנישעס אלוהיים, לא פחות. הם מולאו בכבד עוף שנקצץ גס, טוגנו בחמאה והוגשו עם עלה סלרי ותלולית שמנת חמוצה. אלה היו הקנישעס הטובים ביותר שבהם נגסתי מאז הקנישעס הנפלאים שאכלתי לפני שנתיים במסעדת פועלים אחת בשכונת פחרסקי בקייב. הנקודה המפתיעה ביותר בכל הסיפור הזה היא שהקנישעס האלה הוגשו לי בקפה דליה – מקום שהשם שלו בקושי עושה חשק לטבול ביסקוויט בכוס תה עם לימון. דליה, שהוקם על ידי אריאל רמיגולסקי, יוצא קוצ'ינה תמר, הוא מסוג המקומות המפתיעים שכיף לגלות במקרה. הוא נמצא בחצר אחורית מקסימה שמשום מה אף פעם לא הצליחה להתרומם. בעבר שכנה כאן פיצרייה נחמדה בשם ג'מה, שלא הצליחה לצבור קהל מלבד דרי השכונה הקבועים. זה כנראה מה שנגזר על בית אוכל אלטרנטיבי מהסוג הזה. מעבר לעובדה שקשה למצוא את הכניסה אל החצר המבוישת, המשימה להגדיר את המקום נידונה לכישלון. הישיבה על הספסלים הארוכים שחוסים בצלו של פיקוס רחב צמרת והבירות הנהדרות מחבית (סן ברנרדוס, בלס פילס ונגב מבית נורמן פרימיום) לוקחות מיד לכיוון של ביר גארדן גרמני, אבל אז, כשמגיע התפריט, נזרקים לשטייטעל מזרח אירופי, בעוד השירות הנעים והמרחף מזכיר בכלל בתי קפה על החוף בגואה. ואכן, בביקור של המשוררת ושלי העבירו לא מעט אנשים סביבנו את הזמן בעצלתיים עם בירה ועם ספר ביד. זו אופציה ראויה, אבל לנוכח התפריט הייחודי שווה ללכת רחוק יותר. כמו הקנישעס, כך גם הקרפלעך כאן נהדרים, בייחוד אלו שממולאים בשר בקר. מנה נוספת שלפחות על פי שמה מתכתבת עם המטבח היהודי־ניו יורקי היא סנדוויץ' מיט בולס. אבל זה רק השם, כי מבחינת הפיקנטיות והתיבול היא לוקחת הרבה יותר לכיוון דרום איטליה, וכמוה מנה של פלפלים קלויים עם אנשובי וצלפים שמוגשת לצד ברוסקטות פריכות. השילוב הזה בין יהודי לבין דרום איטלקי אינו מופרך כלל וכלל. אחרי הכל אלה שני מטבחים שלבלבו מתוך עוני גדול. הניוקי־קנישעס, קישקע ממולא, מרקי עצם ונזידי תפוחי אדמה ושעועית הם רק חלק קטן מקווי ההשקה בין שני המטבחים הנפלאים הללו.

דווקא במנות הגדולות והכבדות יותר דליה מעט מאכזבת: נקניקיית בראטווראסט של אלן טלמור הייתה כרגיל עסיסית וטובה, רק חבל שהכרישה המאודה שהוגשה כתוספת הרגישה כמו שארית שוקרוט דלילה ואנמית. נקניקיה סיציליאנית תוצרת בית הייתה פחות מוצלחת וסבלה מיבשושיות ותיבול מופרז של זרעי אניס. אבל זו בדיוק הנקודה: במקום כזה גם פספוסים קטנים מתקבלים בחיוך ובהבנה, כי אין דרך אחרת להתייחס למקום שמגיש לך מיד לאחר מכן קינוח ביתי של פלצ'ינקי – בלינצ'ס הונגרי־צ'כי עם רוטב דובדבנים חמצמצים ולצדו חשבון קטנטן שמבהיר שקפה דליה הוא אחד מהמקומות הצנועים וההגונים ביותר בעיר.

התענוג

אוכל: ביר גארדן מזרח אירופי

מחיר: זול־בינוני

שירות: אישי ולבבי

שירותים: צרים אך מטופחים

חניה: חניון סמוך בתשלום

חשבון

קרפעלך 24 ש"ח

קנישעס 22 ש"ח

פלפלים קלויים עם אנשובי 24 ש"ח

כריך מיטבולס 35 ש"ח

2 נקניקיות 54 ש"ח

פלצ'ינסקי 24 ש"ח

שליש סן ברנרדוס 24 ש"ח

שליש בל פילס 24 ש"ח

2 אספרסו קצר 16 ש"ח

סה"כ:247 ש"ח