"קפטן מארוול" הוא אחד הסרטים הטובים ביקום הקולנועי הזה
הסרט הראשון של מארוול שמובילה גיבורת על לוקח את הפמיניזם שלו כמובן מאליו, מאורגן בצורה מרעננת ואפילו נוגע ללב. אבל כל זה לא היה עובד בלי ברי לארסון
לקח למארוול זמן, אבל הם עשו את זה כמו שצריך: "קפטן מארוול" הוא הסרט ה-21 ביקום הקולנועי הזה, והראשון שמובילה גיבורת-על. אחרי הראשוניות מרוממת הלב של "וונדר וומן" בהפקת המתחרים, "קפטן מארוול" לוקח את הפמיניזם שלו כמובן מאליו. הוא לא צריך להוכיח כלום, כדברי אחת הדמויות בסרט. האקשן, הצבעוניות וההומור (כמו קרב אגרופים עם זקנה חביבה) טיפוסיים לתוצרים של מארוול, אבל הסרט מפגין גישה לא טיפוסית לתבנית המקובלת של סיפור מקור. הרכיבים המוכרים (גם אלה הקלישאתיים) נמצאים כאן, אבל הם נשזרים מחדש וזה מרענן את המרקם והופך את המעקב אחר הסיפור עצמו למעניין. מה גם שלשם שינוי הפעם אין איום גלקטי קטסטרופלי ואפוקליפטי על עצם קיומנו – והדאגה מופנית ליצורים אחרים.
שלא כמו הסרטים הראשונים של איירון מן וקפטן אמריקה, אנחנו פוגשים את הגיבורה בעלת אגרופי החשמל (ברי לארסון) באמצע פעילות קרבית על פלנטה כלשהי. כיצד זכתה בהם ומה עוד היא יודעת לעשות נגלה בהמשך יחד איתה, משום שהיא עצמה לא ממש זוכרת מאיפה באה ולמה אנט בנינג מופיעה לה בחלומות. משלל בחינות "קפטן מארוול" הוא בכלל סיפור המקור של ניק פיורי, שלראשונה בסדרה הופך לדמות באמת מרכזית – שניה בחשיבותה רק לקפטן שבכותרת – מה שהופך את הסרט לסוג של באדי מובי.
"קפטן מארוול" מתרחש ב-1995, וזה אומר שהסוכן הזוטר פיורי הוא עדיין איש צעיר (יחסית) ולא חמור סבר, שמתגלה גם כחובב חתולים רציני. במבט ראשון הריטוש הדיגיטלי שנועד להצעיר את סמואל ל. ג'קסון נראה מוזר, אבל הופעתו הקומית הנינוחה עוזרת לנו להתגבר על המכשלה הזו. כפי שאפשר לראות בטריילרים, פיורי מוזעק לספריית בלוקבסטר כשאישה המכונה בשלב זה וירס נופלת מהשמיים ומחוררת את התקרה. וירס מציגה את עצמה כבת קרי, "גזע של לוחמים גיבורים ואצילים", שמנסה לעצור את פלישתם של הסקרולים – חייזרים משני צורה. יחד הם יוצאים לחפש את ההיא מהחלומות, ומתישהו מצטרף אליהם חתול ג'ינג'י שזכה בזכות מלאה לפוסטר משל עצמו.
The most important character poster of the year… #CaptainMarvel’s Goose pic.twitter.com/P0YKxDYs5Y
— Fandango (@Fandango) 16 בינואר 2019
העלילה מעניינת לא רק משום שהיא מאורגנת באופן שונה, אלא גם משום שהיא נעה בין כמה היפוכים מפתיעים, שמשחקים עם הציפיות המוקדמות שלנו ומייצרים תוכן הומניסטי. ובלב העניין ישנו סיפור מרגש של גילוי עצמי. צמד הבמאים/תסריטאים אנה בודן וריאן פלק הגיעו לכאן מהקולנוע העצמאי. אהבתי מאוד את סרטם הקודם "מה שקורה במיסיסיפי", באדי מובי עם דגש חזק על דמויות ואווירה. הייחוד שלהם כיוצרים אינו בולט לעין ב"קפטן מארוול" (שלא כמו המגע המובהק של טאיקה וואיטיטי ב"תור: ראגנארוק"), אבל הם בהחלט הצליחו לעצב דמויות ורגעים נוגעים ללב. זה בא לידי ביטוי בניואנסים של התנהגויות, ומגיע לשיא כשזרעים שנשתלו לאורך הסרט פורחים בסיקוונס דרמתי מרומם לב.
מובן שכל זה לא היה עובד אלמלא השחקנית הראשית הפכה את דמות הגיבורה לשלה. זוכת האוסקר על "חדר" לא ניחנה בנתונים פיזיים מרשימים במיוחד, ולא נראתה כבחירה מובנת מאליה לתפקיד גיבורת העל אדירת הכוחות. כשברי לארסון ביקשה שלא רק גברים לבנים יישלחו לראיין אותה אלא יוסיפו כסאות לנשים וגברים בצבעים אחרים, היא עוררה את חמתם של טרולים למיניהם שמיהרו לתקוף אותה מעל כל במה אינטרנטית אפשרית ולהסביר מדוע לדעתם היא בכלל לא מתאימה לתפקיד. אבל הפלא ופלא, מתברר שיכולות משחק רציניות רלוונטיות גם לסרטי קומיקס ומעמיקות את החוויה הרגשית של הדמות. לארסון קורנת גם כשהיא לא מפיצה קרניים קוסמיות. היא קלילה ומצחיקה כשנדרש מגע קליל, חמה ואקספרסיבית ברגעים של אינטרוספקציה, ובעיקר – היא אנושית. וזה כוח העל שלה.
סרט על: גיבורת-על נופלת מכוכב אחר לכדור הארץ
ללכת? כן. פרק מהנה (ואינטימי יחסית) בסאגת הנוקמים