ליגת הקרינג': אלו עשרת הרגעים הכי מביכים ביקום הקולנועי של DC

כנראה שלא ידעתם על זה, כי ב-DC כבר מתים לסגור את הסאגה הזאת – או שסתם לאף אחד לא באמת אכפת – אבל "אקוומן 2" הגיע לבתי הקולנוע, ובכך חותם את היקום הקולנועי של DC, המוכר גם בתור הסניידרוורס. בראשית העשור הקודם, זאק סניידר הקים יקום קולנועי שידע המון כישלונות ומעט מאד הצלחות – וזה אומר שיש לנו יותר מעשור של רגעים קולנועיים נוראיים ומעוררי מבוכה שמבזים את הגיבורים האייקוניים שלנו. אז לכבוד מות היקום הקולנועי, חסכנו לכם את הסבל שבלחפש וצללנו לארכיון הכישלונות של אולפני האחים וורנר, כדי להביא לכם את עשרת הרגעים הכי מביכים ביקום הקולנועי של DC.

10. באטמן הכה את סופרמן עם כיור ("באטמן נגד סופרמן", 2016)

כשזאק סניידר הבטיח קרב בין שני הטיטאנים של DC, אנשים לא צפו שיהיה מדובר באסון בסדר גודל כזה. בתור התחלה – באטמן הורג אנשים. באיזה קלות ויתר סניידר על אחד החוקים המוסריים המרכזיים שברוס וויין הציב לעצמו. אבל זה לא נגמר שם, כי החלק הגרוע באמת הוא הקרב בין השניים. באטמן, כידוע, נוהג להשתמש בגאדג'טים שונים ומתוחכמים כמו ג'ל מתפוצץ, וו תפיסה או באט-רנג (לא מה שאתם חושבים, סתם גרסה פחות אוסטרלית לבומרנג). באמת שלא חסר. אבל לרגע לא חשבתי שאראה את באטמן מכה את סופרמן עם כיור. כן, כן, כיור. באחד מרגעי השיא של הקרב, השניים נוחתים בשירותים ציבוריים נטושים, וכשסופרמן על הרצפה האביר-הטיפה-יותר-מדי-אפל תולש כיור מהקיר, ושובר אותו על הראש של סופרמן. אני לא יודע מה יותר מביך – עצם השימוש בכיור כנשק, או ההתנשפויות של בן אפלק בין המכות. 

9. קלארק קנט נותן לאבא למות בסופה. ("סופרמן: איש הפלדה", 2011)

על הנייר הנרי קאביל היה ליהוק מעולה לאיש הפלדה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שלא כיכב אפילו בסרט אחד מוצלח כסופרמן, לא תמיד באשמתו. באחד הרגעים המטופשים ביותר בסרט – מלבד הקרב הממוחשב נגד זוד – קלארק קנט נותן לאבאיו המאמץ ג'ונתן קנט (קווין קוסטנר) למות במהלך הוריקן. כנראה המוות הקלאסי של קלארק קנט מהתקף לב לא היה מספיק דרמטי בשביל סניידר חובב האקשן, כי במקום הדרך המאוד סימלית להזכיר לסופרמן שהוא לא יכול להציל את כולם, הוא בחר בסיבת מוות שונה ולמען האמת די מגוחכת. כמובן שאיש הפלדה יכל להציל את את אביו, אבל ג'ונתן סימן לבנו הקריפטוני שלא יחשוף את כוחותיו בפומבי. סופרמן, שלהזכירכם גם ניחן במהירות-על ולגמרי היה יכול להציל את אביו מהר מבלי שיראו אותו, מחליט לא לעשות את זה. במקום, הוא פשוט משחרר צעקה מלאת פאתוס כשהוא רואה את אביו נסחף בסופה כמו ב"שיר אהבה בדואי". כנראה קול באמת קורא לנדוד לנדוד.

8. כל רגע של ג'ארד לטו בתור הג'וקר ("יחידת המתאבדים", 2016; "ליגת הצדק: גרסת סניידר", 2021)

"יחידת המתאבדים" של דייוויד אייר היתה אמורה להושיע את DC. כולם ציפו לסרט, ובאמת נוצר הרושם ששום דבר לא יכול להרוס אותו. כמה טעינו, בכל החזיתות – ג'ארד לטו נכנס לנעליים הגדולות של הית' לדג'ר, הג'וקר הראשון שקיבל אוסקר על התפקיד, ולא עמד בציפיות. כבר בימי הצילומים סופר על לטו, שנכנס לתפקיד קצת יותר מדי, ובמהלך התקופה נחשף שהוא שלח לחברי הקאסט מתנות מוזרות. אבל שום דבר לא הכין אותנו לג'וקר הגרוע מכולם. כל רגע של לטו על המסך מתודלק במאה אלף ליטר של קרינג' – לא מספיק שכל הדמויות היו שטחיות, אבל הדמות האחת שכולם חיכו לראות גולמה בעיצוב מקועקע ומזעזע, עם שורות דיאלוג שפשוט לא עובדות ("אני רק ממש ממש אכאיב לך", עדיין עושה צמרמורת של גועל), ובכלל – מחיקה מוחלטת של כל מה שאנחנו אוהבים בדמות. כלומר, לג'וקר הזה אפילו אין פאנצ'ליין, גם כשהוא מספר בדיחה. וזה לא שהסניידר-קאט שיפר את התפיסה שלנו עליו – את הנוירוטיות מהסרט הקודם החליף לטו בדיאלוג מלא שאלות עבור באטפלק, ללא שמץ של תחכום, וללא שום התייחסות לכך שחרוזים הם לא בדיחות מאז שהפסיקו להוציא לאור את "בדיחמין לשבת". למזלנו, הג'וקרים שבאו אחריו פיצו במעט על האסון.

7. סופרמן מגיע להתארח, ומפוטר מיד אחר כך ("בלאק אדם", 2022)

סרט האקשן הזה, בכיכובו של דה רוק, היה בעבודה מאז 2014. רק בשנת 2022 הוא הגיע לקולנוע, זה אולי מסביר למה הוא מרגיש כמו סרט גיבורי על מתחילת שנות האלפיים, לפני שהיו יקומים קולנועיים – אבל עם הכרה מובהקת שהסרט הוא חלק מיקום קולנועי. זה קורה בעיקר בסצינת הפוסט-קרדיט, כאשר אמנדה וולר (ויולה דייוויס) שולחת את סופרמן לאיים על בלאק אדם. גם הנרי קאביל וגם דוויין ג'ונסון רמזו שזה רק חלק ממה שעתיד לבוא – אך הם לא ידעו שלא עתיד לבוא דבר, כי ג'יימס גאן קיבל את השליטה על סרטי DC מטעם האחים וורנר, וחודשיים לאחר יציאתו של "בלאק אדם", קאביל וכל שחקני הסניידרוורס פוטרו למעשה. גאן אמנם אמר שזאת לא דלת שנסגרת לחלוטין, וכי ייתכנו שיתופי פעולה בעתיד – אבל קשה לי להאמין שנראה את סופרמן חוזר. את "סופרמן חוזר", לעומת זאת, נראה בשביל הנוסטלגיה.

6. השפם של סופרמן ("ליגת הצדק", 2017)

לאחר שסניידר נאלץ לפרוש מצילומי הסרט בעקבות טרגדיה משפחתית, DC הביאו את ג'וס ווידון כדי להמשיך את עבודתו על "ליגת הצדק". הסרט לא הצליח להיות "הנוקמים" של DC, למרות שווידון בהחלט ניסה, וכמובן שנאלץ להשתמש בהמון-המון CGI. כמה המון? ובכן, הסיפור הגדול היה שהשתמשו ב-CGI כדי למחוק את השפם של הנרי קאביל, שבאותו זמן עבד על תפקיד אחר שדרש ממנו לגדל שפם. אני מסכים, סופרמן משופם זה בהחלט מראה מוזר, אבל בחייאת – אם כבר הוציאתם מיליוני דולרים על אפקטים ממוחשבים, לא יכלו כבר להסתיר את השפם כמו שצריך? במקום זה קיבלנו סופרמן עם פרצוף מעוות שמזכיר כלב שניסה לאכול דבורה (תחפשו בגוגל, תודו לי אחר כך). 

5. "קאל-אל, לא" ("ליגת הצדק", 2017; "ליגת הצדק: גרסת סניידר", 2021)

לא צריך הרבה מילים בשביל לזהות משחק גרוע, ובמקרה של גל גדות הספיקו בדיוק שלוש – "קאל-אל, לא!". אלה המילים שוונדר וומן זועקת כאשר סופרמן קם לתחייה בליגת הצדק, ומתחיל לתקוף את חבריו. בתכלס יכולתי לבחור בכל רגע מסרטי "וונדר וומן", אבל הרגע הזה מסכם הכל באופן כל כך יפה. הסיבה ששתי הגרסאות מצוינות בכותרת היא מכיוון שבשני הסרטים השתמשו בטייקים שונים של אותו משפט, ובשני הטייקים גל גדות חושפת כמה היא שחקנית גרועה. למעשה, היא כל כך גרועה עד שאלה שני הטייקים הכי טובים שהצליחו להוציא ממנה. ידענו את זה עוד לפני, אבל אם הייתי צריך להוכיח בבית המשפט שהגאווה הישראלית שלנו לא יודעת לשחק – אלו חמש השניות שהייתי מציג. 

4. "גברת, את מרושעת!" ("יחידת המתאבדים", 2016)

וויל סמית' בתפקיד דדשוט אשם לא פחות בכישלון של הסרט הזה, במיוחד מאחר ומדובר בליהוק לא רע בכלל לדמות הכי פחות מוערכת בארסנל הנבלים של DC. איזה פספוס. ברגע שדדשוט אומר את השם של הסרט, חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע – אבל כרגיל, טעיתי. הו כמה טעיתי. בקרב האחרון מול המכשפה (קארה דלווין), שמסתבר שהיא רקדנית בטן מכושפת (ברצינות, תסתכלו איך היא זזה), היא נותנת נאום מרושע קלאסי. ברגעים כאלה נהוג שהדמות המרכזית תזרוק איזה משפט הסתערות קלאסי, או לפחות משהו שנון – אבל משום מה מישהו בחדר התסריטאים התבלבל בין הטקסט לסאבטקסט, ואמר "יודעים מה, למה אנחנו שוברים את הראש על זה? אולי שפשוט יגיד משהו כמו 'גברת, את מרושעת!'". כן, זה משפט ההסתערות של דדשוט. את הסרט הזה ראיתי בקולנוע, ופשוט יצא לי בקול רם באמצע האולם: "מה?!". כי, ובכן, מה?! 

3. רומן סיוניס מבקש מאריקה לרקוד ("ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת", 2020)

מעבר להיותו סרט מטופש לחלוטין, הוא הציג התמקדות נורא ברורה בניסיון להראות עד כמה גברים הם מרושעים. אל תטעו, יש המון גברים מרושעים – אבל בסרט "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת" החליט לשים את זה כנושא מרכזי. באחת הסצנות הנבל רומן סיוניס, המסיכה השחורה אם תרצו (יואן מקגרגור), מקבל בשורות רעות מאחד הבריונים שלו. מרוב עצבים הוא פונה לאחת הנשים במועדון, דווקא כי היא צוחקת, ומצווה עליה לרקוד על השולחן. על הבחור שיושב איתה הוא מצווה לחתוך לה את השמלה, כי ככה אנשים מרושעים מתנהגים. בחיי שהיה עדיף שישחררו במקום הסרט הזה את הסרט על הג'וקר כאישה טרנסג'נדרית שנלחמת בבאטמן הפשיסט. 

2. המעבר הבין מימדי ("הפלאש", 2023)

הפלאש הוא לא הגיבור הכי מרשים – בכל זאת, מהירות על ככוח מרכזי זה די מעפן – ובכל זאת החליטו לתת לו סרט משלו. ולא רק זה – מדובר באחד מהסרטים הבודדים של הסניידרוורס שלא בוטל, מה שגרם לנו לחשוב לרגע קצר שאולי מדובר בסרט טוב. אבל אז הוא שוחרר, וגם אם לפעמים הצלחנו לסבול את המשחק המעיק של עזרא מילר, לא יכלנו כבר לשאת את הסופרמנים שעוצבו ב-CGI שהיה גרוע יותר מ"מלך העקרבים" הנודע לשמצה. כאשר הפלאש מנסה לחזור בזמן כדי להרוג את זוד, הוא חוצה דרך יקומים מקבילים – שם אנחנו רואים גרסאות שונות של סופרמן, כולל את הסופרמן של ניקולס קייג' שמעולם לא יצא לאוויר העולם, כמו גם את זה של כריסטופר ריב וסופרמנים מהסדרות השונות. וזה נראה ממש גרוע – כל הסופרמנים נראים כאילו הם יצאו ממשחק מחשב בן יותר מעשור, וקשה להאמין שאף אחד בחדר העריכה לא עצר את התהליך ואמר "רגע! זה נראה ממש גרוע, קהל לא יכול לראות את זה". זה היה עדיף על התירוץ שנתנו לרגע הזה – לפי הבמאי אנדי מוסקייטי, זוהי בחירה אמנותית. אבל אחי, גם בחירה אמנותית צריכה להיראות מקצועי, ולא כמו סצינה שנמחקה ממשחק של באטמן מ-2009. 

1. מרתה ("באטמן נגד סופרמן", 2016)

אל תתנהגו כאילו לא ידעתם שזה הולך להגיע. הכיור הוא אולי בחירה מטופשת רגעית, אבל פה מדובר בפיתרון העלילתי של כל הסרט. אז יש לנו את באטמן ואת סופרמן, שנלחמים אחד בשני בגלל לקס לות'ר שחטף את אמא של סופרמן, מרתה קנט. ועכשיו תעקבו אחריי, כי זה מסובך – לאמא של באטמן גם קוראים מרתה. כן, אני יודע – הלם. בקרב הגדול בין השניים באטמן מצליח להיות קרוב יותר מכל אחד אחר ללהרוג את סופרמן, שאומר לו שלות'ר חטף את מרתה. הוא התכוון למרת'ה שלו, אבל ברגע הזה באטמן מאבד את זה לגמרי. "איך לעזאזל סופרמן יודע מה השם של אמא שלי?", הוא בטח חושב, ואז ממשיך להכות אותו עד שלויס ליין מתערבת ואומרת "מרתה זאת אמא שלו!". בשלב הזה באטפלק מפעיל את גלגלי המוח שלו, וזה כנראה המהלך המחשבתי שקרה שם – "לאמא שלו קוראים מרתה, גם לאמא שלי קוראים מרתה! אנחנו חברים עכשיו!". ואז יחד הם יוצאים להילחם נגד לקס לות'ר. זה שיט שאי אפשר להמציא. הוא לא היה יכול להגיד לבאטמן שלות'ר חטף את אמא שלו, וזה מוזר שהוא לא יקרא לאמא שלו "אמא", ולמה שהוא יגיד את השם הפרטי שלה?! יש הרבה דברים מביכים ברשימה הזאת, אבל אין ספק שהרגע הזה ייזכר בתור הרגע הכי מגוחך, מטופש וחסר הגיון ביקום של DC.