המסעדנות החדשה של השגרה החדשה: ראמן וגיוזה בסלון של השף

גם בזמן המלחמה, בין שטף חדשות וידיעות מעציבות, אפשר למצוא לפעמים נקודות אור. למשל, זכייתו של אייל שני בכוכב מישלן ראשון הבוקר. או, ותנו לנו לספר לכם על משהו יוצא דופן – "מסעדה" יפנית שפועלת בבית. אבל לא בסגנון ארוחה פורמלית מפוארת, אלא בישיבה על השטיח בסלון. את האוכל מגיש השף בשורטס וכפכפים, ולסיום יוצאים יחד לסיגריה במרפסת.

שף דין שושני מתעסק במטבח היפני כבר מספר שנים. לפני שנתיים הוא פתח ביפו העתיקה את Mr. Something, לאונג' יפני־עילי שבו הוגשה ארוחת טעימות (אומקאסה), תצוגת תכלית לטכניקות מסורתיות ששושני מיטיב לשלוט בהן. מאז הוא מעמיק, חוקר ומבשל אוכל יפני ובמיוחד ראמן. בחודש מרץ השנה ערך שושני פופ-אפ ראמן בשוק לוינסקי. התור נמשך עד קצה הרחוב – מעין אישור עבור שושני שאפשר להתקדם ולפתוח מסעדה – ואכן במהלך החודשים האחרונים התקיימו מגעים ונבדקו נכסים, אלא שאז פרצה המלחמה והתכניות כולן נעצרו.

כמו רבים מאיתנו שושני ישב בבית והרגיש שהוא מטפס על הקירות. "אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו כדי לא להשתגע. חשבתי לעשות סושי אבל הייבוא נעצר והדייגים לא יוצאים לים מחשש לנפילת רקטות. לכן החלטתי לחזור לראמן".

על השטיח בסלון. הראמן של דין שושני (צילום יעקב בלומנטל)

הראמניה המאולתרת פועלת מסלון ביתו של שושני סמוך למרכז סוזן דלאל. בכל יום הוא מכין כ-70 מנות להזמנות במשלוח (עצמאי, לא וולט) ובטייק אוויי. בתפריט ההרצה יש שתי מנות בלבד: ראמן עוף שהוא "אבל הפעם לא צלול (צ'ינטאן), אלא טורי פייטן, מציר סמיך שמתבשל בחום גבוה עם עצמות מח". והשני הוא גיוזות.

הראמן מוגש בשני סוגי תיבול – סויה, ומלח מתובל בחלב סויה, להעמקת הטעמים. איזה מהם טעים יותר זו כבר שאלה של טעם וירידה לדקויות, אך התוספות משתלבות היטב בשתי הגרסאות: צ'אשו פרגית עסיסי, ביצה כבושה בסויה שבושלה בדיוק עד לדרגת חלמון קטיפתי, נארוטו מאקי ואטריות ראמן שמנמנות שמצליחות להחזיק את הנוזל הסמיך – הכל כמובן מתוצרת בית. בצל ירוק קצוץ, עלה באק צ'וי וכמה דפי אצות נורי, ואז המנה – שהיא בעצם ארוחה מלאה – מוכנה (80 ש"ח). אם נשאר עוד מקום בבטן, מומלץ לטעום את הגיוזות, כיסונים עסיסיים במילוי פרגית בקארי יפני (35 ש"ח לארבע יחידות).

בשורטס וכפכפים. דין שושני (צילום יעקב בלומנטל)

בני מזל שיזמינו מוקדם יוכלו ממש להתארח בביתו של שושני. ביום שבו הגענו פגשנו כמה חבר'ה יושבים על השטיח או שרועים על הספות. בובה החתולה (אל תקראו לה, היא לא עונה. וגם אל תנסו ללטף) הביטה על כולם ממקומה במרומי מתקן גירוד, וברקע הטלוויזיה שידרה דיווחים מהשטח, ממש כמו בסלון של חברים.

השף עצמו, בפיג'מה ייצוגית מספיק בימי מלחמה, מצלחת ומגיש באפס פוזה. "מצאתי את עצמי מסיים לבשל ומה אז?", הוא מחייך. "ככה אני יכול להזמין כמה אנשים, לראות מה שלומם ולתת להם ולי הזדמנות להתאוורר קצת. לסגור את היום במפגש". התקשורת הבלתי אמצעית מזכירה אירועי EatWith, ללא הטקסיות שבדרך כלל מלווה אותם. באים, אוכלים והולכים, ואולי יוצאים עם חבר.ה חדש.ה.

אל תעשו לה פסססט, היא לא תבוא (צילום שרון בן דוד)

שושני עצמו משתמש בפופ אפ הביתי כבלון ניסוי למסעדה שהוא עדיין מתכנן לפתוח. לאט לאט הוא אוסף מנות, ראמן וגיוזה השבוע, אוניגירי בשבוע הבא ומי יודע מה אחר כך. אם השיגורים ייפסקו והדייגים ישובו לים הוא אולי יכין סושי. "הדרך הזו שמצאתי להעסיק את עצמי ולהכניס קצת כסף מכוונת כדי לצאת לעסק. אם הכל ילך כמו שאני מקווה, איך שתסתיים המלחמה אני פותח מקום משלי". יש למה לחכות.
הזמנות בטלפון/ווטסאפ 050-9291008 (ראשון-רביעי 14:00-19:00), דמי משלוח 30 ש"ח