אל תתפשרו על נטפליקס: את "רומא" חייבים לראות בקולנוע

כשאלפונסו קוארון העניק את התפקיד הראשי בסרט החלל "כוח משיכה" לאישה (סנדרה בולוק), רבים שאלו למה. קוארון אף סיפר שבאולפנים הציעו לו להפוך את הגיבורה לגיבור, אבל הוא לא ויתר. כשצופים ב"רומא", המבוסס על זיכרונות ילדותו, התהייה מתפוגגת. כותרות הסיום מקדישות את הסרט לליבו, עוזרת הבית שגידלה אותו, והעלילה מתמקדת בדמותה הצנועה של העוזרת שחייה נקשרים באלה של משפחה המתגוררת במקסיקו סיטי של 1970.

סרטים על בני מעמד הפועלים, ובכללם עוזרות בית כמו מריה ב"אומברטו ד." של ויטוריו דה סיקה, לרוב ניחנים בחזות ריאליסטית פשוטה התומכת באידיאולוגיה חברתית. אבל קוארון עושה כאן משהו אחר – הוא מגולל את האפוס של עוזרת הבית על רקע אירועים היסטוריים סוערים ועוטף אותה בקולנוע וירטואוזי, גם אם השחור-לבן והיעדר מוזיקת רקע רומזים למסורת הקולנוע הריאליסטי. השילוב בין המבט האינטימי והאוהב על הגיבורה השקטה לבין רוחב היריעה והמבע הקולנועי המסוגנן הוא שהופך את "רומא" (על שם השכונה בה מתרחש הסרט) להישג יפהפה. ולכן, אף שהסרט ישודר בנטפליקס, אם ברצונכם לנשום אותו לריאות – לכו לראותו בקולנוע.

מתוך "רומא" של אלפונסו קוארון

קלאו (יאליצה אפריסיו בסרטה הראשון) מנקה, מכבסת ומכינה אוכל בבית רחב ידיים שבו מתגוררת משפחה עם ארבעה ילדים וסבתא, וגם עוזרת נוספת. כשקלאו עולה במדרגות ועוברת מחדר לחדר, המצלמה (קוארון צילם את הסרט בעצמו) אינה מלווה אותה, אלא סוקרת את הבית מצד לצד בקצב משל עצמה, כמו מייצגת את הזמן החולף. כשהמשפחה מתכנסת על הספה לצפות בטלוויזיה קלאו כורעת לידם על הרצפה, וכשהיא מתבקשת להכין קפה לאבי המשפחה, הבן הצעיר אינו רוצה לשחרר אותה מחיבוקו. אם בסצנות הראשונות חלוקת התפקידים המעמדית נדמית אירונית, בחלוף הזמן האירוניה מתפוגגת וקלאו הופכת לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. לא עוד בלתי נראית, היא מתגלה בהדרגה כגיבורה במלוא מובן המלה.

אבא אנטוניו, רופא בבית חולים, כמעט לא נמצא בבית. הסצנה המפוארת שבה הוא מחנה את מכוניתו האמריקאית הגדולה בחניה הביתית הצרה בדיוק של מנתח – מלווה בצלילי הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז שבוקעת מהרדיו – מדמה את האירוע לשיבת המלך. בחסרונו אם המשפחה סופיה נסמכת על קלאו יותר ויותר, וסיפוריהן המקבילים מייצרים אחווה נשית חוצת מעמדות.

שוט הפתיחה הארוך של הסרט מתבונן ברצפה מוצפת מים שבהם משתקף מטוס החולף בשמיים. כשהמצלמה מתרוממת היא מגלה לנו את קלאו השוטפת את הכניסה לבית. "כולנו נמצאים בביבים, אבל כמה מאתנו מביטים בכוכבים", אמר אוסקר וויילד. מטוסים יופיעו גם בשמיים של סצנות נוספות, כרמז לעולם הגדול שעוטף את האירועים היומיומיים המתוארים בסרט. לפעמים העולם הזה מייצר אירועים פלאיים כמו מטר הברד היורד על הבית, ולפעמים הוא פורץ לסיפור באלימות, כמו בסצנה מבוימת להפליא שבה קלאו והסבתא מחפשות מיטת תינוק בחנות רהיטים ולפתע המצלמה פונה להביט ברחוב ולוכדת הפגנה של סטודנטים המותקפים על ידי בריונים חמושים בנשק חם. בדיקה בוויקיפדיה מגלה שמדובר באירוע ידוע לשמצה שהתרחש ב-10 ביוני 1971, בו חיילים בבגדים אזרחיים שאומנו על ידי הסי.איי.איי הרגו כמעט 120 אנשים. הלידה עצמה תהפוך לאירוע הרואי לא פחות מסיפור ההישרדות של סנדרה בולוק בחלל.

גם חלומות החלל המוקדמים של קוארון משתלבים כאן, באמצעות דמות של ילד המחופש לאסטרונאוט וגם בסרט שבתוך הסרט. סצנות אחרות מאזכרות את "ואת אמא שלך גם" ו"הילדים של מחר" וחושפות את המימד האוטוביוגרפי של כלל יצירתו הקולנועית. ב"רומא" הוא יצר את סרטו האפי והאישי ביותר, מחווה של אהבה לאישה תמה עם עוצמה של סמוראי.

סרט על: אפוס היסטורי על עוזרת בית במקסיקו סיטי של 1970

ללכת? כן. סרט מבוים לעילא, שיופיו הרב נחשף בהדרגה

רומא, 13.12 בבתי הקולנוע ו-14.12 בנטפליקס. לצפייה