חולדאי: ״השמאלנים השבעים צריכים להיות יותר אקטיבים ולצאת להפגין״

רון חולדאי עמד השבוע מתוסכל מול בר הסימטא – ולא בגלל המחבל שעוד הסתובב חופשי או מהחשש שרוקן את הרחובות בסוף השבוע האחרון. ״הרגשתי שבמקום שבו בן אדם צריך לשדר ביטחון לתושבים – להרגיע, לגלות אמפתיה – עמד מולי בן אדם מתוסכל שהמציאות טופחת על פניו, והוא עומד חסר אונים מול התופעה שנקראת ׳הפיגועים האלה׳ שאין להם תשובה ברורה. ובאותה הזדמנות, כדי להסיט ממנו את האש, הוא מאשים ציבור אחר כאילו כולם אשמים מלבדו. הדבר הזה גרם גם לי לתסכול. חשבתי לעצמי: ׳אני הייתי מדבר אחרת׳״.

עם צבא של מאבטחים וגלעד ארדן אחד, התייצב במוצאי שבת העומד בראש מדינת ישראל בלב לבו של האויב הגדול של ממשלתו: רחוב דיזנגוף. ״לא אקבל מדינה בתוך מדינה״, אמר אז בנימין נתניהו ולא התכוון למדינת תל אביב. ״מי שרוצה להיות ישראלי, שיהיה ישראלי עד הסוף״. ״אני צריך לחשוב איך מרגישה האוכלוסייה הערבית בתל אביב־יפו, הנאמנה, שפתאום ראש הממשלה שלי בא ומגנה אותה״, אומר חולדאי בתגובה לדבריו המסיתים של נתניהו. ״מי הפריע לראש הממשלה או לכוחות הביטחון להיכנס בעבר לכפרים ערביים ולקחת את הנשק הבלתי חוקי, כשהאוכלוסייה הערבית בעצמה באה ומבקשת את זה? מי הפריע לו? הוא מצא את ההזדמנות להתנקות מהעובדה שכרגע יש בעיה – והעביר את זה למישהו אחר. זה לא מצא חן בעיני״.

המרגיע המקומי

בצהרי שישי, זמן קצר לאחר הפיגוע, התייצב חולדאי בבית החולים איכילוב ונעמד מול המצלמות. בניגוד לראש הממשלה הלוחמני, ראש העיר תפס את מקום ״המרגיע המקומי״. בימים שאחרי הפיגוע הוא התרוצץ בין זירות חיפושים, ניחומי אבלים, ואולפנים וביקש לעצור כמה שיותר מהר את ההפסקה שנכפתה על העיר. בבוקר הוא הרגיע את ההורים שהחליטו לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר ואמר שלא יבוא אליהם בטענות, ובערב לגם בירה בדיזנגוף. ״גם כלתי התמודדה עם השאלה אם לשלוח את הילדים לבית הספר, והילדים הלכו – אפילו ברגל״, הוא מספר. ״דרך אגב, לא התכוונתי שתלמידי התיכון ייקחו את זה למקום שבו ההורים שלהם לא דואגים, אבל הילדים אומרים שהם דואגים ולא הולכים לבית הספר. לא לזה התכוונתי. אבל אני מאוד מעריך את ההתנהגות של תושבי תל אביב, ואני חושב שהגיע הזמן לחזור לשגרה".

שעות ספורות לאחר הריאיון שערכנו עם חולדאי, פורסמו ב־The Marker דבריו של ח"כ מיקי זוהר (ליכוד), שיזם את החוק המגביל פתיחת עסקים בשבת. "תל אביב היא לא חלק ממדינת ישראל – היא נוגדת את כל מה שקשור לרעיון היהודי במדינה", אמר זוהר. אף שלא התייחס לדבריו של חבר הכנסת, לאורך כל הריאיון דחה חולדאי את הטענה כי תל אביב התמודדה עם הפיגוע באופן שונה מאשר ערים אחרות. "העיר הזאת היא קוסמופוליטית. הניסיון להתייחס לאירוע בתל אביב כאירוע מסוג אחר מאשר במקומות אחרים הוא בראשיתו עניין פסיכולוגי ולא אמיתי. הגיע הזמן שנשתחרר ממנו", הוא אומר. "אם מחר יהיה פיגוע בראשון לציון אנשים שם ינהגו אחרת? להערכתי לא״.

ומה עם השמחה לאיד שהייתה ברשתות החברתיות אחרי הפיגוע בעיר? מה עם אנשים שביקרו את העובדה שהתל אביבים לא יצאו חמושים להרוג את המחבל?

״לפעמים, מי שכותב נגד תל אביב כותב את זה כי הוא לא יכול ליהנות מזה, אז אני לא רוצה לבחון מה כל אחד אומר".

כשישראל תהיה כמו תל אביב

בטקס קבלת פרס סוקולוב לעיתונות החודש, הפתיע חולדאי כשענד על צווארו שלט מחאה קטן שבו נכתב: "גם אני אזרח של מדינה המקבלת מימון ממדינה זרה". באותו טקס אמר ראש עיריית תל אביב כי הדמוקרטיה ספגה מכה קשה בעקבות חוק העמותות השנוי במחלוקת שאושר באותו היום על ידי הממשלה. נראה שחולדאי נוהג באחרונה למחות ביתר שאת על החלטות הממשלה ולהתבטא נגד העומד בראשה. אולי משום שהוא שוקל לרוץ לראשות מפלגת העבודה, כפי שאמר ביוני האחרון, או משום שהעיר שבראשה הוא עומד ב־17 השנים האחרונות ניצבת בלב ההתקפות מצד הימין.

"אני חושב שתל אביב היא הדוגמה לאיך מדינת ישראל הייתה צריכה להיות", הוא מסביר. "זה בדיוק הסיפור של מקום שלא נלחם בדמוקרטיה אלא נלחם על ערכים דמוקרטיים. מקום פלורליסטי שבו כל אחד יכול להיות מה שהוא. מקום סובלני, שמכבד כל אחד וכל מיעוט. הרצל רצה להקים מדינה שבה כל אחד יכול לחיות לפי דרכו – ולא מדינה שבה כופים עלינו כל מיני דברים מוזרים, נכנסים לנו לתחום הערכים וקובעים לנו מה נלמד ואיך נלמד.

"אנחנו חיים בדמוקרטיה, בדמוקרטיות יש תנודות מצד אחד לצד שני. אני מבטיח לכולנו שבסופו של דבר הציבור הישראלי יבין שאנחנו הולכים לכיוון שאין בו תועלת ותוחלת. מצד שני, אני הייתי מצפה מאותה אוכלוסייה שבעה, שנקראת שמאלית, שלכאורה יושבת על סיר הבשר – שתהיה יותר אקטיבית פוליטית. אפשר לצאת ליותר הפגנות, אפשר לכתוב יותר. יש כרגע טרנד מסוים בפוליטיקה הישראלית שראוי ונכון לגנות אותו ולעמוד מולו, לדבר, לשכנע, להפגין ולעשות כל דבר כדי לשנות. כל אחד מאיתנו יש לו את הקול כדי לשנות. להצטרף לפעילות פוליטית, להצטרף להתארגנויות פוליטיות, להביע דעה ולהיות מוכן לשלם על הבעת דעה ועל מעשה. כל הדברים האלה הם הדרך לשנות במדינה דמוקרטית. הבחירות הן לא עוד הרבה זמן – שלוש שנים זה הרף עין בהיסטוריה של עם״.

אנחנו דווקא הלכנו דרך ריינס. חולדאי מזדנגף, השבוע. צילום: כפיר סיוון

ולמה זה לא קורה?

״כנראה שהציבור הישראלי לא מרגיש מספיק לחוץ כדי לצאת להפגנות. כשהוא ירגיש לחוץ יותר – הוא גם ייצא להפגנות״.

מה ילחץ אותו יותר?

״כשיגבילו אותו יותר. כשהוא יתחיל להרגיש שהוא לא יכול לדבר באמת״.

את הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן הוא מספר שקרא ואהב. בלב הסערה בשבוע שעבר, הוא יצא להגנתו בסטטוס בפייסבוק שבו הודה לבנט על העזרה ביחסי הציבור שההחלטה של משרד החינוך יצרה. "אני לא חושב שמשרד החינוך צריך לעסוק בתכנים של הספר ומה ישפיע על נפשם הרכה של הילדים. עצם הניסיון להתערב בתכנים, ניסיון להכתיב צנזורה, בעולם הכל כך פתוח שבו אנחנו נמצאים, נראה לי הזוי".

מה חשבת על השלט של השתולים ברוטשילד?

״אני לא יודע מהשלט הזה. אפילו לא ראיתי אותו, אבל אני חושב שגם השלט הזה הוא של קבוצה בחברה הישראלית שמתוסכלת מהעובדה שדרכם לא צולחת״.