"ריק ומורטי": גם באינסוף יקומים לכותבים אין אינסוף רעיונות

כבר נדמה שראינו את ריק סנצ'ז בכל הגרסאות האפשרויות שלו. הוא מדען, ממציא, רוצח, פאקבוי, מוזיקאי, שודד, מלפפון חמוץ והאיש המסוכן ביותר בגלקסיה. ראינו את ריק בתור סנייפ בפרק המצודה האגדי, ריק עם פאות מהמאה ה-15, ריק שדרן החדשות, ראינו אפילו ריק שהוא ג'רי. בניית היקומים של "ריק ומורטי" ביססה שיש את ריק, שהוא ריקים רבים היוצאים בצורה כזו או אחרת כנגד כל הגלקסיה, ומנגד יש את מורטי שהוא, ובכן, מורטי. יש את הריק האחד שאנחנו צופים בו ואת המורטי האחד שלו, אבל כל דבר יכול לקרות בכל רגע נתון, כי יש אינסוף יקומים מקבילים ואינסוף גרסאות של הצמד. כך היוצרים הבטיחו לעצמם את הקלף התסריטאי האולטימטיבי, לכאורה: היכולת להמציא סיפורים כאוות נפשם, כי יש להם אינסוף ריק ומורטי לבזבז.

העונה החדשה נפתחת קצת אחרי אירועי סוף העונה הקודמת. המצודה (עיר מרחפת בין היקומים המאוכלת רק בריקים ומורטים) הרוסה לחלוטין, המורטיז (כי די לכתוב מורטים, זה נראה נורא) התחרפנו ואקדח השיגור הנאמן של ריק התקלקל אחרי שמורטי המרושע ברח ליקום נטול-ריק. בדיוק ברגע שהכל נראה אבוד, מגיעה הדאוס בת' מכינה: כלומר, בת' מהחלל מצילה אותם. לא הבנתם שום דבר? או שתרעננו לעצמכם את הזיכרון לגבי העונה האחרונה או שפשוט תחגרו חגורות ותהנו מהטיסה. הפרק עצמו מלא ברפרנסים לתרבות הפופ, כמיטב המסורת, אבל יש בעיה: עכשיו גם "ריק ומורטי" הם חלק מתרבות הפופ. אז מה עושים? רפרנסים לעצמם, ובתדירות גבוהה. 

אז הפעם ריק, ג'רי ומורטי חוזרים ליקומים המקוריים שלהם. ג'רי מגיע לעונה השנייה, ריק חוזר ליקום שבו גרסה אחרת של ריק (כמובן) רצחה את אשתו ומורטי חוזר ליקום שלו מהעונה הראשונה. העיקר זה שכולם בבית וצריכים למצוא את עצמם איכשהו מחדש. העלילה זורמת, הרפרנסים לפרקים הכי אייקונים של העונה מודעים לעצמם ומצחיקים ואנחנו מקבלים המון סגירות מעגל ישנות. בנוסף, רוילנד והרמון מגלים לנו דבר חדש לגבי כל היקומים שהם ביקרו לרגע ויצאו מהם: הצטברו שם הרים של השלכות. הריק שרצח את המשפחה המקורית של ריק שלנו עדיין מחפש אותו, הג'רי המקורי של מורטי שורד לבד בשממה הפוסט אפוקליפטית והחיים המקוריים של ג'רי הם… די גרועים, למרות שזה לא חדש. באופן מפתיע, דווקא ההתפתחות של ג'רי היא הכי מעניינת בשני קווי העלילה בהם הוא מופיע. ביקום אחד ג'רי סוף סוף מוצא דרך להחזיר לעצמו את הגבריות על ידי הישרדות בתנאי קיצון וביקום השני ג'רי מבין שהחיים שלו ביקום המקביל היו עדיפים על המשפחה הנוראית שהוא חי איתה במקור. הבעיה היא כשאנחנו חוזרים לסצינות שריגשו אותנו בעונה הראשונה כמו קבורת הגרסאות הקודמות של היקום החדש – פחות או יותר הרגע שקבע את הכללים לשארית הסדרה – אנחנו מגלים שעכשיו זה קצת פחות מרגש אותנו.

העניין הוא שמשהו קרה לריק ומורטי בעונה השלישית. אחרי שתי עונות מושלמות, בעונה השלישית זה נראה שהם הבינו שכמות הזמן שלוקח להם לייצר עונה של 10/10 היא פשוט לא פרקטית ואי אפשר להשקיע בכל הפרקים את אותה כמות של אנרגיה, אחרת הם לא יצליחו בחיים להוציא ככה עונות. ולראיה, בשנים האחרונות, מאז שאנחנו מקבלים עונה של "ריק ומורטי" באופן סדור מדי שנה, יש מדי פעם פרקים, איך נאמר, קצת בינוניים. לפחות הפרקים המושלמים עדיין שם, והם עדיין מושלמים. וכך גם העונה השישית: היא לא נפתחת בבום, היא לא מרגשת עד דמעות, היא נשענת רבות על חוויות שכבר עברנו ועל הנוסטלגיה שלנו כצופים. אבל נוסטלגיה אף פעם לא יכולה להיות מרגשת עד הסוף כי זאת פשוט לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זה.

מה שהפרק הראשון של העונה השישית כן עושה הוא לבנות משפחה חדשה. במשפחה הזאת כל אחד התייצב, כל אחד עזב חיים כלשהם ובחר להישאר במסגרת המשפחתית התלושה החדשה שהיא כמו פאזל של יקומים שונים. זו דרך לחדש את המסע ולהגיד: במשך חמש עונות בנינו לכם את ההרכב ועכשיו אנחנו יוצאים לדרך. האם יש לנו אנרגיה לצאת לדרך חדשה בעונה שש? זאת כבר שאלה אחרת. הרמון ורולנד כנראה חושבים שאנחנו מרגישים כאילו אנחנו נכנסים ל"הנוקמים: סוף המשחק", אבל בפועל (כמו גם בסרט הזה, למען האמת) זה יכול להרגיש יותר כמו פרק לקט של "הפיג'מות". המאגר של הסיפורים הוא אינסופי בזכות היקומים המקבילים, אבל מה לעשות שהרעיונות החדשים של צוות הכותבים הוא מאוד לא אינסופי. יכול מאוד להיות שהפרקים המושלמים של העונה הזאת עוד יגיעו, אבל בינתיים היוצרים כבר נמצאים בשלבי הפקה של עוד עונה ושלבי כתיבה של זאת שאחריה. כמה עוד נשאר להם? יש שלוש דרכים להסתכל על זה: 1. פסימית (נגמר להם על מה לכתוב) 2. אופטימית (הפרק המושלם עוד לפנינו) 3. הדוניסטית (לא לחשוב על זה יותר מדי ולהנות מהדרך). ואם יש יקומים מקבילים, אז יכול להיות ששלושת הדרכים מתקיימות זו לצד זו.