לייב בלב שלנו: 5 אלבומי ההופעות הכי טובים בחיים של רם אוריון

>> רם אוריון מוציא היום אל אוויר העולם את "לייב טריו" (יחד עם אור אדרי על הבס ושי ברוך על התופים), אלבום המתעד ערב אחד בחודש יולי האחרון בלבונטין 7, בהופעה שהוגברה, הוקלטה ומוקססה על ידי בכיר טכנאי מוזיקת הגיטרות לדורותיה במקומותינו, אורי ברק, ומביאה את הטריו חשוף וישיר, ללא פילטרים או תוספות, קומפלט עם טעויות, תאונות וכל הלכלוך הנלווה והיפה. ההופעה כולה גם צולמה למטרת סרט הופעה בבימויו של דייב שחר, שיוקרן ב-18.11 בסינמטק במסגרת פסטיבל סאונדטרק. רם אוריון והטריו שלו יופיעו באינדינגב ב-13.10

לייב לייב לייב, כן אני עוד לייב. רם אוריון (צילום: גוני ריסקין)

להוציא אלבום הופעה אינו דבר של מה בכך עבורי. מגוון אלבומי ההופעות  שקרובים לליבי מציב רף גבוה מאוד. לא אתיימר וגם לא ניסיתי לגרד את אותו רף של אותן קלאסיקות סובייקטיביות או אובייקטיביות עם "לייב טריו", אבל בחזון שלי עבורו היה קו מנחה של אותנטיות ונאמנות למה ואיך שהדברים נוגנו, נשמעו והרגישו באותו הערב, ללא תוספות או ניפוח מלאכותי, קו שמאפיין את החווייה שהיתה לי כששמעתי לראשונה כל אחד מהאלבומים שנבחרו לרשימה שלפניכם.

חוה אלברשטיין // תוכנית יחיד חלק א' (1971)

זה לא רק אלבום ההופעה הראשון ששמעתי, הוא גם, די בוודאות, התקליט הראשון בכלל, שהייתי שומע מרצוני בריפיט. קשה לי לומר בדיוק מתי זה קרה אבל זה קרה בשנים מוקדמות מאד, אני משער שככה סביבות גיל 6-7. הרושם שהוא השאיר עלי היה עצום. בהאזנה לאלבום הזה עכשיו וחזרת הזיכרון של השירים, הלחנים המורכבים, העיבודים (אלכס וייס) ובמיוחד ההגשה הבאמת נהדרת ודרמטית אך עדיין לגמרי משכנעת ונוגעת של אלברשטיין, אין בי ספק שההשפעה שלו היתה מהותית ולתמיד. בהמשך לאותה האזנה חוזרת, חייב לציין שבסוף שירים מסוימים מחיאות הכפיים נשמעות ערוכות באופן חשוד. טרק לשמוע: "במקום שיר פתיחה" שמכין את הקרקע לשאר האלבום. 

טוקינג הדס // The Name Of This Band Is Talking Heads (1979)

חציו הראשון של אלבום כפול. כולו נהדר אבל ללא ספק אהבתי, ועדיין אוהב במיוחד, את חלקו הראשון שגם היה מפוצל בגרסת הויניל המקורית לצד ראשון עם שירים שנלקחו מהקלטה אחת של שידור רדיו מהופעה ב-1977 ובצד השני שילוב של הקלטות משתי הופעות שהתרחשו ב-1979. ניכר וברור שאין תוספות, עריכות או אפילו מיקס מעבר למה שנוגן על הבמה באותן הופעות והוקלט כנראה, מהקונסולה. את רוב השירים, באנגרס אחד אחד, הכרתי לראשונה בביצועי ההופעה האלו ולנצח אעדיף אותם על ביצועי אלבומי האולפן. זהו גם אחד מהאלבומים עם הגיטרות הכי אהובות עלי אבר ורק בהמשך, אחרי שניגנתי כמה שנים בעצמי, חלחלה ההבנה  שחוץ משני שירים בצד של 79', כל עבודת הגיטרות הבאמת מהממת של ברן-האריסון-ווימות' מתבצעת על גיטרות נקיות לחלוטין מכל פדל או אפקט. שיר לשמוע: A Clean Break.

שלמה גרוניך ומתי כספי // מאחורי הצלילים (1973)

חד פעמיות. זו ההרגשה הכי חזקה שהאלבום הזה מעביר לי. זה לא רק הסופרנובה המוזיקלית שנוצרה כששני המוזיקאים האז-מאוד צעירים נפגשו, השירים עצמם או העיבודים יפהפיים-פרועים-וירטואוזיים לגיטרה פסנתר ושני קולות ייחודיים כל כך. מדובר בתחושת חד פעמיות הכי מילולית וספציפית – שכל זה קרה בערב אחד בצוותא שתועד על ידי רשות השידור ב-1973 ויש מאות אחדות של אנשים שאשכרה היו שם וראו את זה קורה. כן, אני יודע, זה הרעיון בהופעה, אבל אני חושב שזה האלבום הראשון שנתן לי תחושת פומו רטרואקטיבית כל כך חריפה. באמצע שנות השמונים כספי וגרוניך העלו את ההופעה שוב, הלכתי לראות אחרי ששמעתי כבר מיליארד פעמים את האלבום המקורי. יצאתי בתחושת meh של אין מה לעשות, ההופעה ההיא, באלבום הזה – קסם אמיתי, חד פעמית. שיר לשמוע: מאחורי הגדר הלבנה.

קרדיאקס // (1986) Rude Bootleg 

האלבום הראשון של קרדיאקס שקניתי כשיעורי בית לקראת ההופעה הראשונה שלהם שראיתי, ב-1989, היה בפורמט קסטה מכיוון שהאמצעי היחיד שהיה לי לשמוע מוזיקה אז בלונדון היה ווקמן. סיבה נוספת לקניית אותה הקסטה היתה שהיא באה במארז עם קסטת בונוס. הבונוס היה אותו רוד בוטלג, הקלטה חשופה ושוב – לא מטופלת בשום צורה – היישר מהמיקסר של הופעת הלהקה בפסטיבל רדינג ב-1986. מהתיאור הזה אפשר לחשוב שמדובר באירוע גרנדיוזי, אבל ממה שהמיקרופונים שעל הבמה קלטו ניתן להבין שזו הופעה בשעה מתה של הפסטיבל מול קהל אוהדים אדוק אך דליל. לפני שנים אחדות צפו ביוטיוב קצת תיעודים מצולמים שתואמים את הרושם הזה בדיוק. ההופעה לא פחות ממדהימה, שלא לומר מושלמת, מופרעת, מלוכלכת ומרהיבה, מה שמסתבר מאפיין כל הופעה של קרדיאקס ששמעתי, ראיתי או הייתי בה. שיר לשמוע: Big Ship, איך לא.

אשכרה מתים // הופעת השקה בבית פית/קית (2009?)

אוקיי, זה אולי יעצבן את חלקכם או כולכם כי זה אלבום שלא יצא והקלטה שכרגע למעטים, מעטים מדי, יש גישה אליה. ההופעה הזו התקיימה בבית פית/קית לרגל שחרור אלבום הבכורה של הלהקה, השקה שנוודי האוכף (רוגל אלפר ואני) הוזמנו לחמם. בית פיתקית הזכור לטוב, על תפר אזור המוסכים בין דרום תל אביב ויפו, היה מעוז מחתרתיות יצירתית ובאותו אחר הצהריים של ערב קייצי חם בטירוף גם סאונה מהבילה ומלאת קהל יפה ושמח. ההופעה של אשכרה מתים היתה מעולה במיוחד וכל הערב הוקלט לערוצים על ידי אריאל קליינר, שכמה ימים אחריה זימן אותי לשמוע את ההקלטה, בעיקר כדי שאקח את התיעוד של נוודי האוכף. המשכנו להקשיב ביחד גם להופעה של אשכרה מתים והייתי בשוק מכמה טוב שהיא נשמעה. קליינר עשה מיקס מהיר אחיד ומושלם לכולה ואני לקחתי הביתה צריבה שלה על דיסק. אני נשבע שהסיבה שאני כולל אותה ברשימה הזו אינה כדי להוציא עיניים, אלא כי עבורי היא באמת שייכת ועומדת כתף אל כתף עם כל אחד מהאלבומים שציינתי ואני רק מקווה שבעליה החוקיים של ההקלטה והביצועים שבה ימצאו את החשק והרצון לחלוק אותה רשמית עם כולכם. אם תגיעו לתיקלוטים שלי (הבא בקיי ב-21.10) סיכוי גבוה שטרק או שניים ממנה יושמעו. שיר לשמוע: אשכרה מת.