"רק להיום": אם יש לכם זמן לסדרה אחת, זו האחת

מעל הסדרה החדשה של ניר ברגמן ורם נהרי, "רק להיום", מרחפת שאלת המשפחה. מהי משפחה? מה הופך קבוצה של אסירים משוחררים שחיים יחד בהוסטל עם צוות למשפחה, אם בכלל? אם משפחת המוצא שלנו בגדה בנו, האם יש לנו סיכוי לבחור אחת חדשה? הסדרה מספרת את סיפורם של אסירים בשיקום ושל המטפלים שלהם, שמנסים לגונן עליהם מהעולם שבחוץ ולהציל אותם בעיקר מעצמם. לכאורה יש כאן פוטנציאל לאוקיינוס של קלישאות על עזרה עצמית, אבל "רק להיום" לא מתקרבת למניפולציות רגשיות או לתבניות המוכרות.

"רק להיום" היא קצת כמו אחותה הקטנה ולעיתים המוצלחת יותר של "כתום זה השחור החדש". גם כאן מתקבלת הצצה לקולות של אנשים שקופים, כאלו שהעתיד שלהם נחתם לפני שנים – ג'מיל שנכלא על לא עוול בכפו רק כי הוא ערבי, שלומי שחלם להיות כדורגלן. אלא ש"רק להיום" שוברת את התבנית של "כתום": כל פרק צולל אל עברה האפל של דמות אחרת, אבל הטריק שונה – אותן הסצנות נראות שוב ושוב מנקודות מבט שונות.

"רק להיום" (צילום: ורד אדיר, באדיבות yes)

השפה אמיתית, יומיומית, וכמוה גם הליהוק – חלק מהשחקנים הם למעשה אסירים לשעבר, כלל לא שחקנים

בפרקים הראשונים נדמה שהעלילה מתרכזת במנהלת ההוסטל ענת (טל ליפשיץ המופלאה) והמטופל לשעבר שלה ניקו (הנרי דוד), אלא שבהמשך מתברר שיש בה הרבה יותר מסיפור אהבה קטוע. "זה שאנחנו משפחה לא אומר בהכרח שום דבר מיוחד מבחינתי", אומרת אמא של ענת באחת הסצנות העצובות בסדרה. "ברור", אומרת ענת, שיודעת לא לצפות לכלום. זו לא דרמה משפחתית מעייפת ורגילה; הסצנה באה להדגיש שאין אפילו הורה אחד טוב בסדרה; לא העובדים הסוציאלים ולא האסירים מוצאים אבא או אמא שיהיו שם בשבילם. ה"בעיות במשפחה" הן משהו שכל הדמויות מתמודדות איתו, גם אלו שבאו מבית טוב עם כסף וגם אלו שנזרקו מהבית.

כל הדמויות, בלי יוצא מן הכלל, הן הכי נגישות שנראו על המסך כבר תקופה ארוכה. אין מי שייראה את הפרק על שלומי ולא יישאר עם חור בלב. הרגישות בבימוי ובכתיבה עוצרת נשימה כמעט, ולשם שינוי התסריט כתוב באופן שאנשים באמת מדברים, דיאלוג כן ללא דיקציה מאולצת. השפה אמיתית, יומיומית, וכמוה גם הליהוק – חלק מהשחקנים הם למעשה אסירים לשעבר, כלל לא שחקנים. אפילו הילדים, שלעתים קרובות לא משחקים היטב, אחראים לכמה מהסצינות הכי מרגשות בסדרה. ברגמן ונהרי יצרו סדרה שאסור לפספס – לא סתם היא זכתה לאחרונה בפרס בפסטיבל Series Mania – ואפשר רק לקוות שתמשיך לעונה שנייה.

← yes EDGE, ימי חמישי 22:00