שבוע הגאווה השרבי הביא את ברבאבא לתובנה מרעננת

בשבוע שבו התמלאו הרחובות בצבעי הקשת הזמין ברבאבא וודקה עם קרנבריז וחשב לעצמו: כמה מנצח שרב הדרינק הזה, שלא מעט גברים ששותים וויסקי בלי קרח היו מתים לנסות

מצעד הגאווה 2016 (צילום: בן קלמר)
מצעד הגאווה 2016 (צילום: בן קלמר)
14 ביוני 2016

הרחובות מלאו בצבעי הקשת וזוגות של תיירים צעירים, רובם גברים, מילאו כל פאב ומסעדה. ברבאבא עדיין לא סגור לגמרי על השבוע הזה. מצד אחד, בתור אחד ש"בגלל שהייתה לו צורה משונה צחקו עליו כל הילדים", הוא מכבד כל מאבק שמטיף לקבלת האחר. מצד שני, בעולם טוב יותר כנראה כבר לא היו זקוקים למצעדים שכאלה.

ברבאבא עדיין זוכר את המצעד הראשון: "נעימים ונעימות" הם קראו לעצמם, כי אפילו המילה "הומו" הייתה קשה לתקשורת באותם ימים. במצעד הראשון צעדו בקושי כמה עשרות וההגברה הייתה מגאפון תלוי על כתפו של בחור מזוקן. דרך ארוכה הלכו מאז, במסע שכנראה לא ייתם לעולם, הוא מהרהר ומתיישב בפאב לא רחוק משוק הכרמל. כבר פעמיים עצר כאן לבירה ולא היה בטוח אם הוא פולש לטריטוריה לא לו.

מה זה משנה בכלל, חשב, ולכבוד השרב שנחת על העיר הזמין מהברמנית וודקה קרנבריז עם סגירה קטנה של ספרייט.

כך ישב לו, מוצץ את הקש וחושב כמה מנצח שרב הוא הדרינק הזה – שלא מעט גברים ששותים וויסקי בלי קרח היו מתים לנסות. בחוץ היה תלוי דגל בצבעי הקשת וברבאבא נזכר איך נכנס פעם בעל פאב ידוע לאחת מחנויות הדגלים בדרום העיר, ביקש לרכוש דגלים בצבעי הקשת ונענה על ידי בעל המקום: "יהיה לי רק בשבוע הבא, אבל יכול להיות שנשארו לי כמה משנה שעברה. אתה רוצה שאני אחפש לך מאחורה?".

ברבאבא קלט פתאום שהוא מחייך אל הטפט הפרחוני שמכסה את הקיר שמול הבר הארוך והצר. חיוך מעט וולגרי אבל מלא בכוונות טובות. השילוב הזה דווקא לא רע, חשב, והזמין עוד אחד. "קוראים לזה 'פרחה במרצדס'", אמרה לו הברמנית.

"וואלה", אמר לה וצחק בלי סיבה. כנראה שבוויקאנד הזה הכל הולך.

בשיתוף עם סנהדרינק