שידור הפרידה של קשת מערוץ 2: כל מה שרע בטלוויזיה המסחרית

התוכנית ה"מיוחדת" שסיימה את שידורי ערוץ 2 הראתה בדיוק מה חושבים שם על הצופים. מריחת הזמן ועיסת הריאליטי שהייתה שם דיכאו כל אפשרות למחשבה על טלוויזיה אחרת

ארז טל בשידור הפרידה של קשת מערוץ 2 (צילום מסך)
ארז טל בשידור הפרידה של קשת מערוץ 2 (צילום מסך)
1 בנובמבר 2017

לאורך מה שנדמה כשלושה ימי שידור רצופים חזרו אמש (ג') ארז טל וכוכבי קשת על המנטרה: "בחצות ערוץ 2 יסיים את שידוריו ואתם צריכים לעבור איתנו לערוץ 12 החדש כדי להמשיך את השידור". כי אם עדיין לא היה ברור מה חושבים בקשת – ובערוץ 2 בכלל – על הצופים שלהם, הגיע שידור הפרידה המיוחד של הזכיינית מערוץ 2 והבהיר היטב. רעש, קולניות, היסטריה, בלגן, נוסטלגיה בשקל, פירורי הומור עצמי רדוד שנועד לרכך את הטעם הרע, ובעיקר זלזול בצופים.

מי לא הגיע – כוכבי "מאסטר שף" וחיים הכט, אדיר מילר ו"ארץ נהדרת", סטטיק ובן אל ולימור מ"רק בישראל", עידו רוזנבלום והצמד האלמותי אסי עזר את רותם סלע; כולם באו להיפרד מערוץ 2, לקבל גביע מיוחד (באמת) על תרומתם למה שלרוב הוא לא יותר מרידוד המוחות המתמיד של הצופים ולומר עוד כמה פעמים את המילים "ערוץ 12". על פניו, חגיגת טלוויזיה. בפועל, כשמציבים את כל התכנים והטאלנטים של קשת זה על זה לצד זה ואחד בתוך השני, ללא תוכן אמיתי, העיסה שמתקבלת נראית יותר מכל כמו תאונת עבודה. כל מה שרע בטלוויזיה המסחרית בישראל. כשכל תוכניות הריאליטי מוצבות לאורך שבוע השידורים, זה איכשהו מתקבל על הדעת (בקושי). אבל ביחד? הן רומסות את כל מה שעשוי להיות מהנה בפריים טיים של קשת, ומדכאות כל אפשרות למחשבה על טלוויזיה אחרת.

טיפת אינטליגנטיות לא הייתה במסיבת הכיתה הזו, רק הרמה עצמית ומריחת זמן בתקווה להשאיר כמה שיותר צופים – למה בעצם? למה שמישהו יראה את הדבר הזה? זה היה פריים טיים מרוח לשם הפריים טיים המרוח, ממש כמו הפוליטיקאים בישראל שנאחזים בכיסאות הנוחים. ממש כמו מפלגת השלטון שלא מציגה מצע. השידור הזה לא הציע דבר מלבד את עצמו. מילא היו בקשת מנצלים את הזמן הזה כדי להרהר על מהות הטלוויזיה שהם עושים, מציגים את החזון החדש. אבל באין חזון יפרע עם, ובאין מהות נישאר כולנו זומבים מול המסך.

בסוף השידור עלה לבמה מקים קשת אלכס גלעדי והציג מה שלדבריו הוא "חלק מהיבול המפואר של תכני קשת מאז הקמתה": "החדש של עמרי גורדון" לצד "הבורגנים", "סברי מרנן", "שחקן זר" ו"רמזור" לצד "הפוך". התוכניות הטובות באמת, כמו "הבורגנים" ו"הפוך" עשו פתאום חשק למה שפעם נראה כאפשרות לטלוויזיה מסחרית רצינית, אבל גם הזיכרון המתוק מהן לא יכול לעבור את מסך הריאליטי שאותו גלעדי לא הזכיר כלל. אחר כך, פרסומת אחת אחרונה – איך אפשר בלי – והנה ארז טל וקורין גדעון, ובחורה כאילו אלמונית מראשון לציון שנולדה ביום תחילת שידוריו של ערוץ 2, סופרים אחורה עם הכוכבים ומעבירים אותנו לערוץ 12. מה השתנה? כלום. המריחה ממשיכה. פריים טיים לשם פריים טיים. זו הטלוויזיה של ישראל.