שיחת יחסינו לאן: האם ברשת 13 יפסיקו לפחד מלוסי אהריש?

את הקונטקסט הרחב צריך להזכיר: רשת 13 נמצאת כבר תקופה ארוכה במשבר לא קטן. פורמטים שעלו – ירדו באותה המהירות; ההימור הגדול על גאולה אבן ו"שומרי הסף" נגמר בהתרסקות כואבת; וגם ברייטינג, יותר מדי פעמים לאחרונה ראו שם את הגב של ערוץ 14. גם הניסיון למתג את מחלקת החדשות כסוג של MSNBC ישראלית – לא צלח אפעס. עכשיו, "רשת" מנסה לעשות ניסיון נוסף ומחזירה שם מן העבר: לוסי אהריש, שהגישה בזכיינית תוכניות במשך שנים רבות (עוד בימיה בערוץ 2) חוזרת עם "שיחת היום" לשעה חדשה, 16:00 אחרי הצהריים, בניסיון להתחרות עם "מהדורה ראשונה" של קשת 12.

אהריש, כזכור, הועזבה בשעתו ממסכי רשת בנסיבות מעט מפוקפקות – זה קרה כאשר ערוץ 13 וערוץ 10 התאחדו, ובגוף החדש החליטו לקנסל את אהריש ולתת את המשבצת ליעקב אילון. למרות ש"שיחת היום" במתכונתה הקודמת הצליחה בכל מובן – גם חדשותית וגם רייטינגית – היא פשוט נעלמה מהמסך. אהריש צוטטה כמי ש"ידעה על ההחלטה להוריד רק מהטוויטר". על רקע הזה, גם הסיטואציה סביב חזרת התוכנית לא הייתה פשוטה: דוד ורטהיים מ"וואלה" פרסם כי לפני כניסת המנכ"ל החדש של רשת 13, אור צלקובניק, אהריש התבקשה להציב לידה "מנחה שיאזן אותה". בקיצור, אז כמו היום – אהריש לא עוברת חלק בגרון להרבה אנשים, גם בהנהלת הערוץ.

לוסי אהריש, "שיחת היום" (צילום מסך: רשת 13)

אבל גם אם היו רעשי רקע ולחצים, קשה לומר שזה ניכר על התכנית הראשונה של "שיחת היום" המחודשת שעלתה לאוויר אתמול (ראשון). בתחילת התוכנית, אהריש מקבלת את המושכות מאלמוג בוקר, שהגיש קודם את "חדשות היום" – בתוספת סרטון מבעלה, צחי הלוי (הם לא גרים ביחד? למה הוא צריך לשלוח לה סרטון דרך החדשות?). 

אהריש, חמושה ב"מסא אל ח'יר" הקלאסי, יצאה לדרך – וכרגיל הטביעה חותם מיוחד. התוכנית נפתחה בשלושה נושאים שלא היו "שיחת היום" בשום צורה – מחאת העובדים הסיעודיים, מכת תאונות הדרכים וגם זיהום האוויר. מעין קול קורא לתקשורת שמתעסקת לרוב בשערוריה הפוליטית התורנית, שלא לדבר על הדיונים העבשים והריקים מתוכן על ההפיכה. אלא שלמרות הפתיחה האמיצה, אחרי הפתיח אהריש מביאה פאנל. כן, אלה כנראה חוקי הפוורמט של תכניות האקטואליה ב-2023, ולמרות שראינו אינספור וריאציות של ה"מעגל" הזה – ימני, שמאלני, דתי וחילוני וצועקים אחד על השני בענייני השעה – גם בתוכנית שיכולה להיות חדשנית ומחוץ לקופסא – הלכו על אותה השיטה הרגילה.

ייאמר לזכות "שיחת היום", שיחסית לז'אנר הם הצליחו לעניין – עם אורלי גולדקלנג, סגנית עורכת העיתון "מקור ראשון", אלון פנקס, הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק לשעבר והפרשן המשפטי של הערוץ ברוך קרא. הפאנל נמנע מתחרות הצעקות הרגילה שרואים בדרך כלל באולפנים אחרים (מי אמר "אולפן שישי"?), ושני הפאנליסטים הצליחו להיות אינטיליגנטיים ולהתרומם מעל השיח הרגיל והמדכא. אמנם מדובר בכניעה לחוקי הפורמט, אבל תנו לי כל יום פאנל כזה – ולא כמו שיש במקומות אחרים.

לוסי אהריש, "שיחת היום" (צילום מסך: רשת 13)

אחרי שעברנו את זה, אהריש עוברת למה שאמור להיות הלחם והחמאה שלה – הסיפורים האנושיים. זה מתחיל בראיון (טוב מאוד) עם בן אור בלטוך, שעבר לינץ' בכפר ערבי במבצע "שומר החומות". השיחה השקטה והכואבת עם בלטוך, במסגרתה הוא גם מחה כנגד חוסר הטיפול במבצעי הלינץ' – הייתה חשובה. אחר כך, הגיעה כתבה של ספיר לוי על אזרחים שקנו דירות במסגרת "מחיר למשתכן" וסובלים מזיהום אוויר – עוד נושא שלא היה בלופ של המהדורות וקיבל במה מאוד מכובדת.

בסוף הגענו לגרנד פינאלה של התכנית: ראיון עם ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, שהמשיך והביע את עמדתו (הדי ברורה) נגד הממשלה והשרים, גם מהזווית הבטחונית. גילון הוא מרואיין מצוין תמיד, אבל לי היה חסר משהו מהאומץ של אהריש בשיחה הזאת. במובן הזה, הראיון הזה הדהד קצת את הראיונות שהגישה אהריש במיזם "דמוקרטTV" (שאותו היא גם ניהלה בשלב מסוים) – פחות ראיון עיתונאי ויותר שיחת נפש, שבה אהריש מסכימה עם מה שיש למרואיין לומר ומהדהדת אותו.

וצריך להגיד שגם אם הסכמתי עם העמדות של אהריש ושל גילון – היה מקום לשיחה קצת יותר מאתגרת כלפי הטיעונים של גילון, ויכולת להביא שאלות גם מהצד השני. זה היה מעט מאכזב, אבל לא פגם בשורת הסך הכל של התוכנית שבסך הכל היתה טובה.

אפשר להדהד פחות ולאתגר יותר. כרמי גילון ב"שיחת היום" (צילום מסך: רשת 13)

לוסי אהריש היא מגישה קלאסית של דור העיתונאים הנוכחי. הימים הישנים של מגישים מעונבים ומאוזנים (לפחות כלפי חוץ), מחיים יבין ועד יעקב אילון (עם כל ההערכה), קצת חלפו מן העולם. נראה שאנשים מחפשים מתכניות האקטואליה שלהם משהו מעט יותר דעתני, פחות מתיימר להיות "בורר הגון" ויותר מי שמוכן לשלוח יד אל האש הבוערת. להגיד משהו, ולא לפחד להיות חד או פרובוקטיבי. המהדורות הקלאסיות של שמונה בערב נמצאות בירידה מתמדת. מנגד, הפורמטים שבהם אקטואליה כן עובדת – היא של מגישים שבאים מתוך תפיסת עולם ברורה. בן כספית וינון מגל ב-103FM, גם אותו כספית יחד עם עמית סגל ב"פגוש את העיתונות" של קשת. זוהי רוח הזמן, כנראה.

אבל הניסיון (המדווח, ב"רשת" סירבו להגיב על הדיווח של ורטהיים) לאזן את אהריש הוא בעיניי פספוס גדול. אהריש הוכיחה כבר בעבר שהיא מסוגלת להכיל בתוכה את המורכבות. גם להיות ערביה שגדלה בישראל, גם להבין את הצד הישראלי ולא פעם למתוח ביקורת על בעיות בתוך החברה הערבית, גם לערוך את הראיון הקרינג'י והבלתי נשכח עם בנצי גופשטיין (היום שותף בשלטון), וגם לבקר את הפוליטיקאים הערבים באותה הדרך.

עד כמה נשאר מהקול המיוחד של אהריש גם בפורמט הזה? קשה לשפוט על סמך תכנית אחת כמובן, וזה יצטרך להיבחן עם הזמן ובאורך רוח (משהו ש"רשת" לא ממש מצטיינת בו בשנים האחרונות) – אבל לטעמי אפשר לנצל יותר את היכולת שלה. הדעתנות נמצאת שם, אבל יכולה להיות נוכחת הרבה יותר. "שיחת היום" מצליחה להיות שונה בנוף של שידורי האקטואליה בארץ, שזקוקים לשוני הזה. עכשיו נשאר לרשת 13 רק להפסיד ולפחד מהמגישה שנתנו לה מיקרופון – ולתת לה לפרוח.
>> שיחת היום, ראשון-חמישי 16:00, רשת 13