שינקין פינת ברודווי: הטרנד האורבני החדש בשוק הדיור
כשמעצב הפנים הוא גם הקבלן, התוצאה חייבת להיות שווה. הכירו את הטרנד האורבני החדש - דירות ניו יורקיות משופצות
הפגישה עם מעצב הפנים גיא דניאל לוי מלאת הפתעות. זה מתחיל כשהוא מגיח לפתע מבעד אחד מאותם גושי פלדה כשהוא לבוש מדי ב' עם דרגות של סרן. אמנם הוא הזהיר אותי בטלפון שהוא בא "ישר מקורס מ"פים", אבל לא תפסתי את הביטוי באופן כל כך ליטרלי.
ההפתעה השנייה בפגישה עם מעצב הפנים האנרגטי היא הפשטות. דינמיקה של כתב בעיתון עם מרואיין בכתבה שעוסקת במיזם למטרות רווח, היא בדרך כלל דינמיקה של מאבק. הכתב מנסה להבין במה מדובר ואיך זה יעבוד, והמרואיין מנסה לשוות למוצר שלו נפח גדול ועוטף את המיזם שלו בביטויים כמו "תהליך" ו"ערכי המותג". אצל דניאל לוי זה הפוך, ואת הפרויקט שלו הוא מסביר לי במשפט אחד נעדר מניירות: "אני משפץ דירות, מעצב אותן, מרהט עד רמת הצלחות והסכו"ם ומשכיר".
איך אתה מוצא את כל הריהוט בדירה?
"כל מה שאתה רואה פה זה יד שנייה, דברים שמצאתי בזבל, ניקיתי ושיפצתי. אני אוסף דברים שקבלנים זורקים ועושה מהם ריהוט".
וכמה עולה כל התענוג המעוצב הזה?
"על דירת 35 מ"ר פלוס גלריה אני לוקח 4,500 ש"ח לחודש, שזה כולל גם חשבונות ואינטרנט".
חשק לאזעקות
הדבר היפה בפרויקטים של דניאל לוי הוא העובדה שהוא לוקח בניין שלם ומעצב את כולו – דירות וחדר מדרגות – בסגנון אחיד. מאחורי דלת הפלדה שממנה הוא הגיח כשקיבל את פניי, נגלה חדר מדרגות שעושה חשק לאזעקות.
דניאל לוי גירד את כל תריסר השכבות שכיסו את קירות הבניין בן 90 השנה והגיע עד לשכבת הטיט המקורית. הוא חצב בה שקעים שנראים כמו הסימנים השחורים על פרוותו של טיגריס ודאג להשאיר קונטור כתום סביב השקעים – עדות לאחת השכבות שגירד. בבניין הכמעט גמור של דניאל לוי במרכז העיר יש חמש דירות שמתאימות ליחיד או לזוג, כולן מעוצבות באופן דומה: רצפת פרקט בהיר, חדר אמבטיה פינתי שקירותיו הם משטחי זכוכית עם מסגרת אלומיניום, קירות מבטון חשוף וגס או עם הדבקה של פיסות מתכת חלודה ומסותת, חתיכות עץ גסות ולא מעובדות שמשמשות כמתלים לקולבים ושולחנות עגולים מעץ ישן מצופה שכבת לקה עבה.
"הקו העיצובי שלי נגזר מהאילוצים", מסביר דניאל לוי, "שהם קודם כל המחיר. אני אוסף זבל, משפץ ומנקה אותו, פשוט כי זה זול וזמין להשתמש בחומרי גלם קיימים כאלה. לעצב משהו מאפס עולה המון". בעיצוב הדירות בבניין של דניאל לוי יש משהו מאוד ישראלי, וממש לא במובן היאיר לפידי. המילים שמגדירות את הסגנון של הדירות שעיצב הן "דלות החומר" – מושג שהגתה אוצרת האמנות הפלסטית שרה ברייטברג סמל בשנות ה־80.
בגדול, מדובר בשימוש בחומרים זמינים, דלים וגסים מתוך נקודת מוצא אידיאולוגית. השימוש בחומרים זולים כדי לעצב חלל הוא מנהג שחוזר על עצמו בעיצוב הפנים בישראל. תחשבו על השולחנות של הקונטיינר בנמל יפו שעשויים ערמות של רפסודות העמסה תעשייתיות שדבוקות זו לזו. דניאל לוי מתכתב עם הקו הזה ומוסיף את הטאץ' האישי שלו – חריטות טיט דקורטיביות וחיפויים מתכתיים על הקירות.
בעל הבית השתגע
הכל התחיל לפני חמש שנים. דניאל לוי, 33, סיים את לימודי העיצוב בשנקר, פתח סטודיו לעיצוב גרפי ולקידום בפייסבוק ובמקביל גר בשכירות בדירת שותפים. "בשלב מסוים השותפה עזבה והשקעתי בעיצוב הדירה. בעל הבית התלהב ממש ואפשר לי לסבלט חדרים בדירה ולהיות הבוס של המקום. מדובר באיש שבבעלותו לא מעט דירות ובניינים בעיר, ולאט לאט הוא נתן לי לעצב עוד דירות".
מה המודל הכלכלי של הסידור ביניכם?
"אני שוכר ממנו את כל הדירות לעשר שנים קדימה, משפץ ומרהט אותן על חשבוני ואחר כך משכיר אותן. הכסף משכר הדירה נועד בחלקו לכיסוי ההוצאות, והשאר – אליי. לקח לי בערך חמישה חודשים לעבוד על הבניין הזה שאתה נמצא בו. אני יודע שאני יכול לקחת יותר מ־4,500 ש"ח לדירה, אבל חשוב לי להגיע לקהל היעד שאני מחפש – סטודנטים, הרבה סטודנטים מחו"ל שמחפשים דירה קומפלט ואין להם ריהוט, עולים חדשים ותיירים שבאים לעיר לתקופות של כמה חודשים".
דניאל לוי טוען שאינו מכיר אנשים נוספים בסצנת הנדל"ן בעיר שעובדים בצורה דומה: שכירת דירות ובניינים לטווח ארוך, שיפוץ על חשבונם והשכרה בסוף. מבדיקה שערכתי עם שני כתבי נדל"ן בכירים, גם הם לא שמעו עד כה על מישהו שעובד במודל הזה, שמן הסתם מצריך הון התחלתי שמאפשר לשפץ את הבנין הראשון. "רוב מעצבי הפנים לא ממש טובים בעסקים", מסביר דניאל לוי, "אבל לי יש נטייה לביזנס. לא פשוט להחזיק חמישה עובדים נון סטופ שעובדים בכל רגע נתון על אחד הבניינים, ובמקביל יש לי גם עסק לפתרונות תאורה בשם מודולייט. ככה זה כשאתה חצי פרסי חצי רוסי".
אם זה עשה לכם חשק, אנחנו לגמרי מבינים. ניתן לפנות לדניאל לוי דרך דף הפייסבוק שלו ולהחזיק אצבעות שעוד נשארו דירות.