"שמנמנים" ומפחידים: 9 דברים שאסור לתת להם לקרות בקולינריה

פודקאסט האוכל המצוין "שמנמנים", המורכב מחן זאוסמר (קומיקאית, יוצרת פודקאסטים ודוקו) ואורן ברזילי (קומיקאי, תסריטאי ואיש קריאייטיב, שגילוי נאות: מפעם לפעם כותב בטיים אאוט), החליטו שהם רוצים לצאת לדרך עצמאית, נטולת ספונסרים והשפעות של מיקום, ולרכוש ציוד אולפן נייד ואיכותי – לכן השיקו לאחרונה הדסטארט עבור הפודקאסט, שמעבר לתשורות המעולות שהם מציעים (אתם יכולים לבחור שם למיקרופון שלהם. כל שם שתרצו), פשוט הולך להמשיך ליצור תוכן מעניין, מצחיק, ביזארי לעיתים ותמיד בגובה העיניים בנושא הכל כך שמנמני שהוא אוכל. כאן תוכלו להשתתף בהדסטארט, ואז לקרוא את הטרנדים שהם חוששים שעשויים להתחיל בקרוב. בהצלחה לכולנו.

>> בבר מביא את הקלאס לשוק הכרמל, ואת אוכל הפועלים לצלחות מהודרות

"אוקיי, אנחנו מודים, אפריל הוא האכזר שבחודשים, לפחות לגבי סיכומים ותחזיות. רצינו לנסות לנחש כמה תחזיות קולינריות מופרכות לשנה הקרובה, רק שאנחנו רחוקים מראש השנה, לא משנה של איזה דת. תחילת שנת הלימודים? המס? נו, בימי קדם פסח בישר על תחילת השנה החדשה. לא משנה, גם בלי נקודת ציון צוות "שמנמנים" גאה להתארח, ולספק כמה תחזיות קולינריות מופרכות לעולם ולישראל".

מה זה, אתם רזים משחשבנו. חברי פודקאסט "שמנמנים", אורן ברזילי וחן זאוסמר. צילום: יגאל פליקס

הטרנדים הצפויים בישראל

גל תורן שותף במיזם קולינרי

נו ברור. הוא השף דורי, אז כמובן שתראו אותו שותף במקום חדש. הוא שף מוכר מהטלוויזיה, וזה מקדם מכירות מושלם – גם אם הוא רק משחק שף. אחרי הכל, אייל שני משחק שף שנים וזו אחת הדמויות הקולינריות הכי אהובות אי פעם.

מה לגבי האפשרות שתראה לנו איזו צלחת עם אוכל? "הטבח" (צילום מסך: yes)

ניב גלבוע יוציא מותג סודה על שמו

ניב גלבוע מפלרטט כבר שנים על הקו הלא דק שבין מבקר מסעדות למשפיען, עם יותר קאצ'פרייזס מאהבה לאוכל. השנה הקו הזה הולך להיחצות בגדול, עם מותג מים מוגזים קלות על שמו. סליחה, אם בל דלפין יכולה למכור את מי האמבט שלה לאינסלים בני 15 באינטרנט, גם ניב גלבוע יכול למכור נוזלים (מבעבעים קלות) לאינסלים ישראלים בני 15 באינטרנט.

באת להרוס. צילום מתוך ערוץ היוטיוב של ניב גלבוע

מסעדה מהפריפריה תפרוש מעסקי האוכל, תפתח משרד פרסום

נתקלתם בזה: איש בעל מראה עממי נכנס לפיצוצייה/מסעדה גנרית עם שטר של מאה, והמוכר אומר לו "עזוה את המאה! תראה מה אתה מקבל בחמישים אצלנו!", מפרק לו את כל הדוכן ומייצר עוד 600 פרסומות טיקטוק זהות לגמרי. רק שדי ברור בשלב הזה שחלק מהמסעדות הן תרגיל כיסוי שנועד רק להשיג לייקים, לפני שהצוות סוגר את המקום ועובר לעשות את מה שהוא בבירור עושה יותר טוב – לפרסם. אוכל זו בבירור לא התשוקה שלהם, אבל בפרסום? חד משמעית יש עתיד, ולשם הם מכוונים.

אוכל צבאי יעשה סיבוב פיין דיינינג

אוהו כמה המלחמה הולכת להשפיע על המטבח הישראלי. וההימור הזה מספיק אמין כדי בקושי להיכנס לכתבה הזו, כי ממש אפשר לראות איך אוכל צבאי הולך להיכנס בגדול למסעדות פוסט חרבות ברזל, ולקבל את ההכרה לתרומתו ההיסטורית (גם אם לא האיכותית) לקולינריה הישראלית. קינוח פתיתים צהוב זרחני שעשוי מקרם מנגו במקום שמן וכורכום? מנת טונה צרובה בפירות יבשים ובוטנים, מחווה למנת קרב? וואלה היינו טועמים.

הקרמה

בגדול זה כבר כאן, עם מנות ששוחות בדליי רוטב צ'דר. אבל אם אנחנו כבר מאבדים צלם אנוש, למה לא לתת כבוד למקור? הרצון להתנחם, בתוספת אובדן הבושה בכל תחום בחיים, יוביל לחזרתן של מנות כמו פסטה מוקרמת, תפוחי אדמה מוקרמים, לזנייה מוקרמת – וכנראה גם קוקטיילים למתקדמים, עם שכבה דקה של הקרמה ללקוח המתוחכם.

אל תצפו שהוא ספציפית ישוב. מרק בצל בבראסרי. צילום: עידית בן עוליאל

הטרנדים הצפויים בעולם

ארוחת שף סביב נושא הדיק-פיק

מצד אחד, הרצון להתחבר לעולם הדיגיטלי שהוביל לרעיונות כמו תפריט הטעימות בנושא האימוג'י, שהגיש השף גגאן אנאד. מצד שני, הסליז הקבוע אך הגואה של מנות שנאכלות מהיד של השף/יציקה של שפתי השף (כן, זה קרה) ועוד סטיות סליזיות של שפים עם יותר הורמונים מאיפוק. התוצאה: תפריט טעימות בנושא ה"דיק-פיק", הטרנד שסוחף את הצעירים בעולם הדיגיטלי, ואהוב מאוד על רוב השפים כמובן. כל מנה – תמונה. קחו את זה מפה. לצערנו.

כן, בטוח יהיה גם אותו. חציל. צילום: Shutterstock

עולם הכושר יתחיל להתייחס לאוכל כאטומים ולא מולקולות

אם אנחנו סופרים כל גרם של מולקולת חלבון, למה לעצור שם? אתם יודעים כמה אטומים של חנקן יש לכם במנה? לא? בקרוב תדעו.

רגע, האם זה אומר שעכשיו בישול מולקולרי יהפוך לבישול אטומי? כי אם כן, אנחנו בעד. צילום: shutterstock

הדרה של מנות ישראליות

כן נו, זה יקרה, ועוד בדרך הכי מעצבנת: הם הרי לא יפסיקו להיות חולים על התחת של האוכל שלנו שם אצל הגויים ימ"ש. הם פשוט הולכים להמשיך להגיש אותו, אבל בשמות מכובסים כמו "קוסקוס של עכברושים מטונפים ששולטים בעולם", כדי שלא יהיה ברור לך על מי מדברים.

המממ.. זה אוכל ממלטה. קוסקוס בגואטה (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה)

מסעדות פופ-אפ יצמיחו מסעדות פופ-אפ קטנות יותר

אוקיי, תהיו איתנו בזה רגע: אם מסעדה יכולה להצמיח פופ–אפ, מה מונע ממסעדת פופ-אפ שפועלת שלושה חודשים להצמיח בעצמה מסעדת פופ-פופ-אפ, שתפעל רק חודש מלוקיישן קטן יותר וצמוד יותר אליה? ומכאן, זו פחות או יותר העלילה של חתול תעלול.

להשתלט מחדש על המרחב הציבורי. מסעדת פופ-אפ בטיימס סקוור, ניו יורק (צילום: גטי אימג'ס)

להשתתפות בהדסטארט של שמנמנים, כדי שימשיכו לספק לנו פניני קולינריה שכאלה