לא יודעת לשחק אותה: שרה נתניהו לא באמת חורגת מגבולות הישראלי המצוי

שרה נתניהו עושה את מה שרבים מהישראלים עושים, אבל בגלל שהיא מרגישה חזקה יותר - היא עושה את זה באקסטרים

שרה נתניהו. צילום: Getty Images
שרה נתניהו. צילום: Getty Images
4 בפברואר 2015

משפחת המנהיג היא משהו שמגיע כעסקת חבילה עם המנהיג לאחר הבחירות. הציבור והתקשורת, כמתבקש, מצפים מהמשפחה להתנהגות הולמת – מושג מעורפל שביטויו משתנה בהתאם לסטנדרטים התרבותיים בכל מדינה. אם הפרסומים והעדויות עליה נכונים, אשת ראש הממשלה לא חורגת מגבולות מה שמצופה ממנה – היא בטוחה שמגיע לה, ובמדינה שבה מגיע לכולם, פלא שמישהו בכלל מרים גבה והלם שבמגילת העצמאות אין סעיף שכל תוכנו הוא "מגיע לכם". שרה נתניהו עושה את מה שרבים בישראל עושים, אבל בגלל שהיא מרגישה חזקה יותר, גדולה יותר, וללא ספק חשובה יותר, היא עושה את זה באקסטרים.

ההתעמרות בעובדים, הדרישות המופרכות וההתערבות בהליך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה – אם יש אמת בדברים הללו, אפשר לסכם את פועלה של הגברת נתניהו בשלוש מילים: לא שמה זין. לא לשים זין זה קיצוני יותר מלשים זין – מי ששם זין עושה זאת במודע, לפעמים בהתרסה ואולי אף מתוך השלמה מסוימת עם דרכיו הנלוזות. אלה שלא שמים לוקים בעיוורון למתרחש סביבם, והם הרסניים ומגושמים כמו סמי טריילר בכביש צר.

[tmwdfpad]אשת נשיא ארצות הברית, על אף האיפוק והאלגנטיות שהיא משדרת, לא חפה מראוותנות – בגדי מעצבים (אמריקאים בעיקר, לצד מותגי רשתות), מלונות יוקרה על חשבון ההוצאות ואווירת שופוני מתונה. אני לא יודע איך היא מתנהלת בדלתיים סגורות, אבל הנראות הציבורית שלה, שיכולה וצריכה להיתפס כמשהו סובייקטיבי, עשויה לעורר קנאה, אולי תחושת ניתוק, אבל לא דחייה עזה. למה? בגלל שהיא שמה זין. היא שמה זין על התדמית שלה, על מה יחשבו עליה ועל בעלה. היא לא מטשטשת את עמדת ההשפעה שלה, אבל כמו גיבורת על שקיבלה כוחות בהפתעה, היא יודעת לאזן ומבינה שיש לה גם אחריות ייצוגית.

כשהתלוותה אל בעלה להלווייתו של מלך סעודיה עבדאללה בן עבד אל־עזיז, התבקשה הגברת אובמה לעטות על עצמה כיסוי ראש, בהתאם לחוקי הלבוש המחמירים במדינה. זה לא קרה. היא הגיעה כששערה פזור, לבושה בחליפה כחולה וז׳קט עם הדפסים. גם זה, כמובן, בגלל שהיא שמה זין. בדיווחים מסוימים נטען שהטלוויזיה הסעודית צנזרה אותה, דיווחים אחרים סותרים זאת. כך או כך, היא ידעה שידברו על האקט הזה, שמשדד מסר של פמניזם בלוע של פטריארכיה ודיכוי נשים.

בישראל, לאור ריבוי מאבקי הכוחות הפוליטיים, אפילו העמדת פנים של ניסיון לשנות משהו בחברה, לשפר אותה או לייצג אינטרסים של אזרחים זה כבר משהו שלא קורה. אין לנו ציפיות ונותרנו להתאכזב במקרה הטוב, או להתאכזב מאוד במקרה הרע. ככה זה כשאף אחד לא שם עלינו זין.