הקרקס הלא מספיק מעופף: מונטי פייתון עוד לא מרגישים כאן בבית

הגשש החיוור, יוסי בנאי, התרנגולים, גרשווין וצ'פלין – תזמורת המהפכה הרימה מחוות משמחות אוזן ולב לכל אלה ועוד. עכשיו התזמורת הנהדרת הזאת מנסה לעשות דבר דומה עם הפאב פייב של הקומדיה הבריטית. הם קיבלו אישור מהפייתונים להשתמש בחומרים שלהם, והמנהלים האומנותיים של התזמורת, זהר שרון  ורועי אופנהיים, סיפרו לעיתונות ששאיפתם היא להרכיב מעין פרק בימתי של "הקרקס המעופף".

>> בשישי: אמני אינדינגב משתלטים על קריית המלאכה. רעש מהומה
>> אי אפשר לשקר את הלב: הדג נחש הם הלהקה הטובה בישראל

רבים מהמערכונים של תכנית הטלוויזיה הנונסנסית משנות השבעים עדיין מצחיקים להפליא. השאלה הגדולה היא אם ואיך הליווי התזמורתי החי יכול להוסיף להם תבלין חדש, שיצדיק את ההפקה הבימתית. כזכור, לפני עשור הפייתונים עצמם העלו מופע בימתי של המערכונים הישנים. המופע זכה להצלחה כבירה, אך גם טיפל'ה אכזב, כי בשנות השבעים לחייהם הם היו קצת פחות קלילים מבעבר.

"יש לנו טבלה עם קונספטים", אמר שרון בראיון ל"הארץ" לפני שנה. המופע שהגיע לבמה – עם דרמטורגיה וכתיבה של איתי זבולון – הוא אכן תערובת של קונספטים, חלקם מוצלחים יותר, אחרים פחות. התוצאה הכוללת היא ערב מהנה למדי, אבל פחות מצחיק מהפייתונים כמו שהם ללא תוספות, ופחות מענג מוזיקלית מתוכניות אחרות של התזמורת (אהבתי יותר את "אדבר איתך – שתי שפות. אהבה אחת". שראיתי שבוע לפני כן). 

קונספט אחד נשאר יציב לאורך המופע כולו: התזמורת יושבת על במת בית האופרה של תל אביב, מאחוריה עומדים הזמרים הנהדרים של "אנסמבל זמרי מורן", עטויים גלימות נזירים שחורות (בהשראת "מונטי פייתון והגביע הקדוש"), ומעליהם מסך גדול שעליו מוקרנים קטעים ממערכונים ומסרטים של החבורה, וגם קטעי מעבר חדשים בסגנון האנימציה של טרי גיליאם. משתתף נוסף הוא בן פרי, חבר לשעבר באנסמבל "ציפורלה", שאליו אגיע עוד מעט.

לטעמי הרעיון הכי מוצלח בחיבור בין התזמורת לפייתונים הוא בקטעים שמאתרים את הפוטנציאל המוזיקלי במערכונים שהם נטולי מוזיקה במקור. כך "המשרד להליכות מטופשות", שבו ג'ון קליז מניף את רגליו הארוכות לכל עבר, מלווה על ידי התזמורת בוואלס מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי, שהופך את הליכתו למעין מחול מוזר.  

יצירה אחרת של צ'ייקובסקי נשמעת על הבמה במקביל למערכון פחות מוכר, המוקדש לחייו של המלחין הרוסי הגדול. הפעם ג'ון קליז מופיע על המסך על תקן מומחה שמספר על חיי צ'ייקובסקי כפי שתוארו בסרטו של קן ראסל, ובהמשך המערכון זולג לבמה, כשבן פרי מחליף את טרי ג'ונס בתפקיד הפסנתרן "סביאטוסלב ריכטר", שמנגן את הקונצ'רטו לפסנתר תוך כדי שהוא נחלץ משק, סטייל הודיני. משעשע לראותו מתפתל על הבמה, ושני הקטעים הצ'ייקובסקיים כמו מהדהדים זה את זה.

חיבורים אחרים בין התזמורת למערכונים המצולמים צלחו פחות. מונטאז' של  קטעי אלימות לווה ב"'דיאס אירה" הסוער מתוך הרקוויאם של ורדי, ו"Something" של הביטלס הותאם לרצף של קטעי דראג. הביצועים המוזיקליים היו מרשימים, אלא שאלימות ודראג הם מאפיינים מאוד מוכרים של הפייתונים, והמונטאז'ים לא גילו לנו שום דבר חדש. יתרה מכך, עם אובדן הקונטקסט המקורי, גם ההומור פחות עבד.

שאלה נוספת שעורכי התכנית התמודדו איתה היתה איך להתייחס למוזיקה המקורית של חלק מהמערכונים. כזכור, כמה מהקטעים היותר אהובים של הפייתונים כוללים שירים, ואלה זכו לביצועים חיים על הבמה. כך, למשל, פרי לבש חולצה משובצת ומכנסיים עם כתפיות, ושר את שירו של חוטב העצים שרוצה ללבוש בגדי נשים. כולנו אוהבים לעשות את זה בבית (כלומר לשחזר מערכונים של הפייתונים), ופרי בהחלט יותר מוכשר מרובנו. אבל מייקל פיילין במערכון המקורי בכל זאת יותר מצחיק – כי מייקל פיילין הוא אחד האנשים הכי מצחיקים בהיסטוריה – ובהשוואה הביצוע הבימתי פחות מספק. 

המחזמר הקתולי המופלא "כל זרע הוא קדוש" מתוך הסרט "טעם החיים" זכה גם הוא לביצוע על הבמה, כשעל המסך מאחור מוקרן הסרטון המקורי. הזמרים של אנסמבל זמרי מורן היו נהדרים אחד אחד, אבל בסופו של דבר הם לא תרמו שום דבר מהותי לחוויה של המחול ההמוני עם הכוריאוגרפיה המגוחכת בהשראת המחזמר זוכה האוסקר "אוליבר!".

"תזמורת המהפכה: הבשורה על פי מונטי פייתון" (צילום: משה צ'יטיאת)

מבין השירים המקוריים של הפייתונים, הכי נהניתי מהביצוע של שיר הפתיחה של "טעם החיים", גם משום שפרי לא נדרש להתחרות עם המימיקה של המקור – בסרט קולו של אריק איידל מלווה קטע אנימציה של גיליאם. מובן שגם השיר המפורסם מכולם – זה שאיידל שר באופן כה חינני ומרגש בטקס הסיום של אולימפיאדת לונדון – מבוצע על הבמה, אבל לא לפני שמותחים את הצופים עם תוכי מדבר (אתם יודעים, במקום ההוא שמת).

הזרימה בין הקטעים השונים נעשתה גם היא בהשראת המעברים האבסורדיים ב"קרקס המעופף" והיא בהחלט מוצלחת. ונחמד לראות את המנצח אופנהיים משתתף בחלק מהמערכונים. אבל כאמור, כל העסק לא יותר מנחמד. מספרים לי שהחיבור של תזמורת המהפכה לגששים היה יותר פורה וקולע. אפשר להתרשם מהקליפ המצורף.

>> "הבשורה על פי מונטי פייתון" // תזמורת המהפכה. פרטים על הופעות נוספות וכרטיסים כאן