העיר שלנו לוהטת: תל אביב ומשבר האקלים לא יחכו לממשלה

לגור בתל-אביב-יפו בקיץ זו חוויה מאוד מפוקפקת. אמנם יש ים והוא נהדר, אבל העיר עצמה הופכת למלכודת חום בוערת. בפלורנטין, השכונה שבה אני גר, השמש מכה בראש. ההמתנה לאוטובוס על דרך סלמה כרוכה בהיצמדות לקיר של בניין נטוש, כי רק שם יש פס צל חיוור. התחנה עצמה רותחת ועל ברזיה ציבורית של מים קרים אין מה לדבר. אבל רגע, זה בסך הכל חום, לא? אנחנו הרי מכירים את החום הזה, למה הוא דורש דיון נוסף? התשובה היא שמשבר האקלים דורש מאיתנו לנהל את הדיון הזה. אם לא ננהל אותו עכשיו, ננהל אותו אחר כך, עם פחות זמן ועם מחירים גבוהים יותר. ואנחנו חייבים לנהל אותו ברמת העיר, כי לממשלה שלא זזה בנושא אי אפשר לחכות יותר.

"אנחנו צריכים לחשוב בגדול ולפעול בגדול: ליצור רשת של מדרחובים מלאי עצים וללא מכוניות, שבהם נוכל ללכת או לרכוב ולעבור בין שכונות העיר. לטעת יערות וגינות מאכל בכל שכונה ושכונה ולחפש – אקטיבית – היכן נוכל לפרק כבישים או מגרשי חנייה וליצור פארקים במקומם"

מה עושה חום כבד לעיר שלנו? ימי השרב האחרונים מרמזים על זה: בשכונה שלי אנשים כמעט שלא הסתובבו ברחוב. מקומות שלרוב מלאים היו ריקים לגמרי, כי מי יכול לעמוד בתנאים הבלתי נסבלים האלו לאורך זמן? עכשיו דמיינו עומסי חום כבדים שנמשכים ימים על גבי ימים ומגיעים בתדירות גוברת? הרחובות שלנו – במיוחד בדרום העיר וביפו חסרות הצל – פשוט יתרוקנו. עסקים קטנים ובתי קפה, שתלויים בלקוחות מבחוץ, ייפגעו קשות. מי שכן ישאר ברחובות הרותחים הם מי שעובדים במרחב הציבורי כמו מנקים, מאבטחים ושליחים, והם עלולים למצוא את עצמם עובדים בתנאים לא אנושיים. חשבונות החשמל של כולנו ירקיעו שחקים וזה עדיין יהיה עדיף לרובנו מאשר לסבול ניתוקי חשמל שיהפכו לתופעה לא נדירה. ומי שמתקשה לסגור את החודש כבר עכשיו? גם הוא יצטרך להסתדר איכשהו.

כל אלה הם לא איומים תיאורטיים, הם בדיוק מה שהמומחים אומרים לנו שצפוי לקרות, ואל התחזיות האלו מצטרפות גם תחזיות לגשמי זעף, החמרה בסופות ועוד, שגם הן מהשפעות משבר האקלים. לו הממשלה הייתה לוקחת ברצינות את התחזיות האלו יתכן ומצבנו עכשיו היה טוב יותר. אבל היא לא עושה זאת, ולכן יש גוף אחר שחייב להרים את הכפפה – העירייה. עיריית תל-אביב-יפו היא עירייה עשירה וגם יעילה כשהיא רוצה. עכשיו זה הזמן שלה להכין את העיר למשבר האקלים, לפני שיהיה מאוחר מדי.

יופי, עכשיו צריך עוד 20 אלף כאלה. הגג הירוק של "אסיף – מרכז קולינרי" (צילום: עמית גירון)

האם לתל אביב-יפו יש בכלל תכנית לקראת משבר האקלים? החדשות הטובות הן שכן. עיריית תל אביב-יפו לא מתעלמת מהמשבר, וכן מתכוונת לפעול. אבל הפעולות שלה, חשובות ככל שיהיו, עדיין לא מספיקות ובהחלט לא מספיק נועזות. מה שנדרש מאיתנו עכשיו הוא להיות נועזים, נועזים באמת, ולקחת את העיר אל העידן הבא: עידן הערים הירוקות.

עיר ירוקה זו עיר שחושבת אחרת על המרחב ועל הצרכים של תושביה. זו עיר שקודם כל מבינה שחייבים להציל את המרחב הציבורי לפני שהוא ייהפך לכבשן שומם. זה מתחיל בשתילת עצים ובהפסקה של כריתת עצים קיימים (דבר שעיריית תל אביב-יפו מרבה לעשות, בניגוד לכל היגיון), עובר דרך יצירה – בעידוד העירייה – של גגות ירוקים, הקמה של מרחבים ציבוריים מקוררים שאליהם ניתן להגיע ולפגוש אנשים גם כשהחום נעשה בלתי נסבל, והצבה של הרבה יותר ברזיות מים קרים ברחבי העיר. כל אלו דברים שאפשר לעשות מהר, כבר מחר בבוקר, וככל שנקדים לעשות זאת, כך ייטב לכולנו.

אבל שינוי המרחב העירוני ממש לא צריך להסתיים בזה. תל אביב-יפו של ימינו – למרות מקומות כמו פארק המסילה – היא עיר של אספלט ואתרי בנייה. "מאורת טיח נואשת", כמו שכתב עליה מאיר ויזלטיר, על סטרואידים. עיר ירוקה לא זקוקה לעוד אספלט ומלט וטיח ובטון – היא זקוקה לאדמה, ולמרחבים ירוקים פורחים של טבע עירוני, וליער – כן, יער. בעיר. אנחנו צריכים לחשוב בגדול ולפעול בגדול: ליצור רשת של מדרחובים מלאי עצים וללא מכוניות, שבהם נוכל ללכת או לרכוב על אופניים ולעבור בין שכונות העיר. לטעת יערות וגינות מאכל בכל שכונה ושכונה ולחפש – אקטיבית – היכן נוכל לפרק כבישים או מגרשי חנייה וליצור פארקים במקומם.

אם לא עכשיו, נשלם יותר אחר כך. בני נוער במחאת אקלים בתל אביב (צילום: מגמה ירוקה)

ההצעות האלו יכולות להישמע מפחידות לחלק מהאנשים. אבל הן מסוג הדברים שתמיד מפחידים ברגע הראשון, ואחר כך אף אחד לא מבין איך לא עשינו את זה מזמן. את היתרונות נרגיש במהרה: עצים, פארקים ויערות יקררו את העיר שלנו וייתנו לנו צל. המרחב הציבורי שלנו יהיה בטוח ושוקק ונעים יותר. הטבע יעשה את שלו ברגע שנתחיל, וטבע עירוני חדש ומחוזק יתחיל להפציע. גם מי הגשמים – שמציפים את שכונות הדרום בכל חורף מחדש – יחלחלו הרבה יותר טוב כשנשחרר את האדמה שמתחת לאספלט.

גם רשימת הצעדים הזו היא רשימה חלקית בלבד. יש עוד הרבה לעשות – בתחומי האנרגיה המתחדשת, בשיפור התחבורה הציבורית, בחיזוק מערכת הרווחה ועוד. אבל הנקודה החשובה היא זו: המאה ה-21 היא המאה של משבר האקלים וגם "המאה של הערים" – המאה הראשונה שבה מרבית האנושות תחיה בערים, והמאה הראשונה שבה ערים הן שיכתיבו את אופיה של החברה שלנו. תל אביב-יפו צריכה לקחת את האתגר הכפול הזה בשתי ידיים, ולהוביל את ההתמודדות עם משבר האקלים כאן בארץ. היא יכולה לעשות זאת, וכשזה יקרה, אף אחד מאיתנו לא יביט יותר לאחור.

תל אביב יכולה יותר. איתמר אבנרי, עיר סגולה (צילום: אוסף פרטי)

>> איתמר אבנרי הוא חבר בפורום האקלים הישראלי וחבר בהנהגת "עיר סגולה", תנועה עירונית חדשה של תושבות ותושבי תל אביב-יפו, ודוקטורנט למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן. רוצים עדכונים על פעילות "עיר סגולה"? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה