הקמפיין להצלת נתניהו הוא המלחמה העיקרית שנתניהו מנהל עכשיו
נתניהו לא גינה את ניסיון ההצתה של מאהל החטופים בכנסת. נתניהו לא גינה את המתקפות המבחילות על משפחות החטופים בתל אביב. נתניהו לא גינה את מפיצי תיאוריית הקשר על "בגידה מבפנים". כמו שהוא כבר הבהיר, "אלה החיים" מבחינתו. השבעה באוקטובר כתפאורת בחירות
1. זה כמה שבועות שתל אביב נמצאת תחת מתקפה קבועה בהרבה ממטחי הרקטות המזדמנים של החמאס. כמעט מדי יום, ולפעמים מספר פעמים ביום, מתקבלים דיווחים על אזרחים שמותקפים מילולית ופיזית בכיכר החטופים שבשדרות שאול המלך ובמאהל החטופים שברחוב קפלן. גידופים מחליאים, איומים מחרידים, יריקות ודחיפות. האזרחים המותקפים הם בני משפחות החטופים, הנעדרים והנרצחים. התוקפים הם תומכיו המוסתים של בנימין נתניהו. שלא תהיה טעות: גם זאת מלחמה. וכמו מאז ה-4.11.1995, היא מתרחשת במעמד צד אחד בלבד.
2. המתקפה על תל אביב מתחילה ברשתות החברתיות. בשבוע האחרון התרבו הסימנים שמכונת הרעל מופעלת שוב בכיוונה של "מדינת תל אביב", עם גל של ציוצי שנאה והסתה נגד תושבי העיר ובעיקר נגד כל מה שהיא מייצגת. כי מאז שיצאה ההפיכה המשטרית של קואליציית המחדל לדרך, תל אביב היא מה שעומד בדרכה ומנע את התקדמותה. העיר החופשית, הליברלית, שוחרת החיים והשיוויון, העמידה במשך 40 שבועות את המחאה הגדולה והעוצמתית ביותר בתולדות ישראל. ברחובות האלה צעדו מאות אלפי ישראלים, זעקו והתריעו מפני האסון שהממשלה הזאת עומדת להמיט עלינו. האסון הגיע. הברגים החלודים של מכונת הרעל לא עוצרים. תל אביב היא האויב שלהם.
3. תל אביב היא סמל. מבחינת הביביסטים היא מסמלת את "השמאל". לא משנה שרבע מהעיר ימנית וחצי מצביעה מרכז. עכשיו גם משפחות החטופים והנרצחים שקבעו את בסיסן מול הקריה בתל אביב הן "השמאל". כל מי שלא יושב דומם וממלמל "ביחד ננצח" בזמן שנתניהו מנסה לשכתב את ההיסטוריה ולארגן לעצמו מסלול מילוט מאחריותו המרכזית למחדלי השבעה באוקטובר, הוא "השמאל". ודמו מותר. הרגע הזה אתמול בהפגנת משפחות הנרצחים, שבו מפגין ביביסט מאחל לאב ישראלי שבנו ימות בעזה, הוא לא תופעת שוליים. הוא אחד מעשרות רבות של רגעים כאלה בשבועות האחרונים. המסר ברור ומגיע מלמעלה.
4. נתניהו לא גינה את ניסיון ההצתה של מאהל החטופים בכנסת. נתניהו לא גינה את המתקפות המבחילות על משפחות החטופים בתל אביב. נתניהו לא גינה את מפיצי תיאוריית הקשר על "בגידה מבפנים". כמו שהוא כבר הבהיר, "אלה החיים" מבחינתו. תומכיו שומעים היטב את משרוקית הכלבים שלו. המתקפות שלהם נעשות אלימות ובוטות יותר. מכונת הרעל ברשתות החברתיות העבירה הילוך ומפיצה שקרים בקצב שיא. הקמפיין להצלת נתניהו מסקרי דעת הקהל חסרי התקדים – כשיותר מ-70 אחוז מהציבור מצפים להתפטרותו מיד או בסיום המלחמה – הוא המלחמה המרכזית שנתניהו מנהל עכשיו.
5. ובינתיים, האנשים שהובילו את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, מתלבטים ומתווכחים. איך נכון לחזור ולמחות. מתי נכון לחזור ולמחות. האם ההפיכה המשטרית נעצרה או שהיא ממשיכה תחת ערפל הקרב באמצעים אחרים. הלבטים מוצדקים, הוויכוחים בלתי נמנעים, לכולם יש טיעונים נבונים. מה שאין להם זה זמן. במחנה הביביסטי אף אחד לא מחכה לסיום המלחמה כדי לשלוח אנשים לרחובות. הם ברחובות עכשיו, מקללים ומאיימים, נושאים דגלים צהובים של ארגון הטרור "כך" ושלטי "שמאלנים בוגדים". אלה האנשים שבן גביר מחלק להם עכשיו כלי נשק כאילו היו קופונים לקפה ומאפה. כל זה קורה עכשיו, פה בתל אביב, מבלי להמתין להחזרת החטופים או לחיסול החמאס.
6. זאת מלחמת אין ברירה בעזה. קשה למחות עכשיו. אבל המלחמה תהיה קשה וככל הנראה ממושכת, ובחסותה מקווה נתניהו לחמוק שוב מהדין – והפעם לא מכתבי אישום בבית המשפט אלא מאשמתו באירועי השבעה באוקטובר ומחלקו המרכזי בקונספציית ניהול החמאס שהתפוצצה בפרצופה ההמום של מדינה שלמה. בחודשיים שחלפו מאז לא החמיצה הממשלה שום הזדמנות לירוק בפרצופו של הציבור ולהוכיח שסדר העדיפויות שלה לא השתנה במאום. גם נתניהו עצמו, אחרי פתיחה מגומגמת ומבוהלת, מנהל בחודש האחרון קמפיין מפואר לניקוי, הלבנה, התנערות מאשמה וביצור עתידו הפוליטי. גם המחאה נגדו היא מחאת אין ברירה.
7. בשדרות רוטשילד צעדו בשבוע שעבר אלפים ספורים בקריאה לממשלת המחדל והביזה להתפטר. אתמול (מוצ"ש) הכמות הצנועה הזאת הכפילה את עצמה לכל הפחות. הצעדה הסתיימה בקריאה להחזרת החטופים עכשיו עם הגיעה אל כיכר החטופים והנעדרים, והאלפים נטמעו בשקט ברבבות שהגיעו כדי לתמוך במשפחות. מעטים ממובילי מחאת הדמוקרטיה של רחוב קפלן עמדו מאחוריה כי הבינו שזה הזמן, שנגמר הזמן, שכל יום נוסף וכל שעה נוספת בלי להחזיר את החטופים, בלי לדאוג למפונים, בלי לוותר על משרדי הממשלה המיותרים, בלי לנהל את המדינה לטובת הציבור – מקרבים את המחדל הגדול הבא. המחאה בתל אביב, בימים האלה, היא אקט של הגנה עצמית.
8. סרטון וידאו קצר מצעדת המחאה שהתפרסם אתמול בחשבון הטוויטר של טיים אאוט, בצירוף דיווח לקוני של שתי שורות, זכה ל-300 אלף צפיות ולמאות תגובות שטנה, נאצות, קללות ואיומים של תומכי ממשלת ההפיכה והמחדל, כולל רבים מהם המתאחדים עם הפנטזיות של יחיא סינוואר על פגיעה איכותית בתל אביב. הלוואי שאפשר היה להתמכר לתחושת ה"אחים אנחנו" של השבועות שאחרי המלחמה. הלוואי שאפשר היה להאמין לכל מיני מומחים מטעם עצמם שמסבירים שאפשר לחכות עם המחאה כי "תם עידן נתניהו" בפעם ה-37. הלוואי שהיה עיתוי טוב יותר למחאה. אבל המציאות לא שואלת אף אחד.