אל תבואו רעבים: אוכל זה צבעוני ומחרמן. והתערוכה הזאת גם

להתעסק באוכל זה תמיד כיף, וזה כיף במיוחד כשזה מגיע לעולם האמנות או העיצוב כי זה תמיד גורם לנו לחשוב שהנה, הפעם מדובר במשהו שיהיה לנו קל לעכל (ראיתם מה עשינו שם). בעוד שאמנות נתפסת כמשהו גבוה, למביני עניין בלבד, אוכל הוא הכל ולכולם וגם מי שלא מתיימר להבין באוכל – אוכל אותו. אפילו על בסיס יומיומי. אי אפשר להגיד אותו הדבר על אמנות וגם לא על עיצוב.

תערוכת אוכל, מוזיאון העיצוב חולון. צילום: אלעד שריג

התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב חולון, שנקראת פשוט "אוכל" (וגם Food באנגלית, שלא יהיה מקום לספק), משחקת על המקום הזה של ההנגשה, בתקווה שאולי הרעב יביא קהל חדש למוזיאון, ובכל זאת – מנסה להשאיר את הדיון במקום יחסית גבוה, מנומק ותיאורטי. כזה שעוסק, מלבד האפקט של לעורר רעב, גם בסוגיות חברתיות, כלכליות וכמובן עיצוביות.

הרעב יביא קהל חדש למוזיאון? תערוכת אוכל, מוזיאון העיצוב חולון (צילום: אלעד שריג)

את התערוכה אצרו ליאורה רוזין ודנה בן שלום, אבל לפי דבריה של מיה דבש, האוצרת הראשית של המוזיאון, הרעיון להציג תערוכת עיצוב שעוסקת באוכל הוא כזה שמתגלגל במוזיאון כבר כשש שנים. היא כוללת מגוון גדול של פרויקטים מעניינים – מהארץ ומהעולם, חדשים וגם ותיקים יותר – אבל יש בעיה אחרת: התערוכה הזאת לא לגמרי סגורה על מה היא רוצה להיות.

האם זו תערוכה שעוסקת בהיסטוריה של עיצוב האוכל? האם היא עוסקת בפיתוחים טכנולוגיים עכשוויים מעולם הפודטק? האם היא כזו שמאפשרת למעצבים להתנסות, לשחק ולראות מה ייצא מכל זה בסוף? כל התמות האלה הן לגיטימיות, וכולן מעניינות. אבל לערבב ביניהן בתערוכה אחת ללא הפרדה זה טיפה מבלבל. למה בעצם להציב פרויקט מקורי שבמסגרתו חקרו מעצבים מקומיים את החומוס, לצד עטיפות רגילות של ארנבי שוקולד שכולנו הבאנו פעם באיזה כריסטמס מחו"ל?

לתשומת לב הקורא אייל שני. עבודה של מיכאל ספירר. תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

בהיותו של מוזיאון העיצוב חלל גדול בעל כמה מפלסים – התערוכה נחלקת לכמה חלקים, שמוגדרים באופן קונספטואלי ככאלה שעוסקים במשיכה ודחייה מאוכל, בפיתוי וחשקים ועוד. בכל אחד מהם יש כמה סוגים של עבודות, במדיומים שונים, ובכל אחד מוצגות זו לצד זה יצירות אמנות, פריטים ביתיים ופיתוחים טכנולוגיים.

קודם תצטלבו, אחר כך תשתו. תערוכת האוכל, מוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

כך, למשל, במפלס המוזיאון התחתון, אפשר למצוא עבודות שמתעסקות במים: יש ביניהם חלק שעוסק בעיצוב בקבוקי מים חד פעמיים, עם תצוגה פיזית של כאלה שאנחנו מכירים מהסופר; יש תצוגה של בקבוקים שמוכרים מים קדושים באתרי תיירות; יש עיצוב לפלאסק של המעצב רון ארד; ויש מיצב של צינורות מים של סיגלית לנדאו.

לא היינו מתנגדים לכזה בתיק. בקבוק בעיצובו של רון ארד. תערוכת האוכל (צילום: רעות ברנע)

צינורות, ברזים ושעוני מים. עבודה של סיגלית לנדאו. תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

בכניסה למפלס העליון של המוזיאון מקבלים את פני הצופים מסכים עליהם מוקרנים סרטי ASMR שעוסקים באכילה, כאלה שתוכלו לראות על מסך הטיקטוק או היוטיוב שורטס הקרוב לביתכם. בחלל הכניסה אליו מוצבת עבודה של חמוטל חיון שמדמה מדפי סופרמרקט משל היינו על הסט של קופה ראשית, לצד תצוגה יפה אבל מוכרת של מנות מהמטבח האסייאתי שמוצגות באמצעות אובייקטים מפלסטיק צבעוני ומרהיב, כאלה שנמצאים בכניסה לכל מסעדה אסייאתית ברחבי העולם ואמורים לגרות את בלוטות הטעם שלנו.

מישהו ראה את כוכבה? עבודה של חמוטל חיון. תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

כמו בכניסה לכל מסעדה אסייאתית. תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

בתוך החלל הגדול מגוון של עבודות ופרויקטים – החל בתצוגה שמתייחסת לצורות השונות של הפסטה, דרך פרויקט משגע שנקרא "חומוס ספקולטיבי" של סטודיו רדיש (נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן) שצילם בכיר צלמי האוכל דן פרץ וכלה באובייקטים שמתייחסים לאוכל על צורותיו השונות, כאלה שכבר הוצגו פה ושם במקומות אחרים – כמו שורשי הזכוכית הענקיים של נעה למדן, פרויקט פיקניק על מאדים של עומר פולק והסעודות ההדוניסטיות דמויות בשר אדם של רוני לנדה.

פרויקט החומוס הספקולטיבי של סטודיו רדיש. תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון. צילום: רעות ברנע

ירקות שורש מנופחים מזכוכית של נעה למדן. תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון. צילום: רעות ברנע

אוכל או בשר נא? עבודה של רוני לנדה, תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

גולת הכותרת בתערוכה, או לפחות העבודה שאמורה לייצר את הכי הרבה באזז היא כנראה "קלואקה" של האמן הבלגי וים דלוואה, שכבר שנים רבות מתחקה אחרי פעולת המעיים האנושית. עבודות מהמחקר המתמשך שלו אפילו הוצגו כבר בארץ בעבר, וגם הפעם לא מדובר בעבודה חדשה, אלא כזו משנת 2001 – פס ייצור רווי מכונות שמוזנות פעמיים ביום במרכיבים מוצקים ונוזליים ומוציאות אותן בסופו כגושים קטנים דמויי קקי. כן.

יש ריח או אין ריח? עבודה של האמן הבלגי וים דלואה, תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

ובכן כן. זה קקי. עבודה של וים דלואה, תערוכת אוכל במוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

דווקא שתי התערוכות הקטנות יותר שמוצגות במקביל מצליחות להיות קצת יותר בהירות בכוונתן: "טעימה מן העתיד" שאצרה טליא ינובר ומוצגת בחלל המעבדה של המוזיאון מציגה פרויקטים שעוסקים בעתיד המזון שלנו – כאלה שאמנם מבוססים על מחקרים אבל עושים בהם שימוש אמנותי פר סה; ו"צבועים" שאצרה ליאור חרמוני ועוסקת בהשפעה של חוש הראייה על האוכל ובשימוש בצבע שנעשה בתעשיית המזון. זו מיני-תערוכה כיפית שמציגה פרויקטים קטנים אך מקוריים, רק חבל שהיא קיבלה את החלל ההיקפי הכמעט בלתי אפשרי לצפייה של המוזיאון.

טעימה מן העתיד, מוזיאון העיצוב חולון (צילום: אלעד שריג)

עפרונות צביעה עשויים מירקות בתערוכה "צבועים", מוזיאון העיצוב חולון (צילום: רעות ברנע)

גפילטע (גם לא) תמורת שלום. פרויקט של תמר כליף בתערוכה "צבועים" (צילום: רעות ברנע)

לסיכום: אוכל הוא אטרקטיבי, הוא צבעוני, הוא מחרמן, וכך גם התערוכה שעוסקת בו. יש בה גם הרבה אינפורמציה ואפשר לצאת ממנה עם הרבה חומר למחשבה על העבר, ההווה והעתיד של האוכל. ובכל זאת, משהו בה נותר לא מהודק ונדמה שלא לגמרי ברור מה בדיוק רוצים מאיתנו. זה לא תמיד משנה, ובכל זאת. דבר אחד בטוח: אל תבואו רעבים. ואם בכל זאת מתעורר בכם רעב תוך כדי, קפצו מדי פעם למכונת הקקי והרעב יעבור כמו שבא.
"אוכל – Food", מוזיאון העיצוב חולון. עד ה-14 באוקטובר, 45 שקלים לכרטיס. לפרטים