ביום רביעי בשעה 19:32 בערב הטיל נדב איל פצצה עיתונאית: האלוף אבי גיל, מזכירו הצבאי לשעבר של בנימין נתניהו, פנה לפני מספר חודשים אל היועמ"שית גלי בהרב-מיארה במכתב שעיקרו טענות לפיהם במשרד ראש הממשלה שינו פרוטוקולים ותמלולים של דיונים רגישים בעת המלחמה. משמעות ההאשמה הכבדה הזאת, מהמעגל המקצועי הקרוב ביותר לראש ממשלת המחדל, היא שתוך כדי הקרבות מנסים נתניהו ואנשיו ליטרלי לשכתב את ההיסטוריה ולהרחיק מעצמם אשמה ואחריות. אבל אל תתנו לבשורה הזאת לשקוע יותר מדי, כי בשעה 22:44 צייצה גלית דיסטל אטבריאן תגובה גדושה בהסתה רעילה לאחד ממובילי "אחים לנשק". ועכשיו נחשו על מה כולם מדברים מאז.

>> כוכב אחד מעז: איך ממשלת החורבן מושפלת בטוויטר על ידי עיזות
>> יש מלחמה בחוץ והשחיתות חוגגת: שיעור שובר-לב באדישות אזרחית
>> הישראלי הצועק: ערוץ התעמולה החדש מצא המון אידיוטים שימושיים

"עיניים על הכדור" הוא המוטו שמלווה את המחאה נגד ממשלת החורבן מאז הקמתה בינואר 2023. המשמעות שלו היא שאנחנו מכירים את כל הספינים, הגזלייטינג, הטריקים והפייקים של מכונות הרעל מקיסריה, ולא נאפשר לקרקס הזה להסיט את מבטנו מהמהות של ניסיון ההפיכה המשטרית שנמשכת גם תחת ערפל המלחמה. אבל העיניים שלנו כל כך רחוקות מהכדור עכשיו, וכל כך קל להרחיק אותן ממנו, שספק אם אנחנו אפילו מסתכלים על המשחק הנכון. בתוך שעות ספורות הצליחה מריונטת ההסתה של נתניהו לדרדר בסדר היום את החשיפה של נדב איל ולהבעיר ברשתות החברתיות מדורות של שנאה. ראש הממשלה עסוק לכאורה בהשמדת ראיות, ואנחנו עסוקים לכאורה בגלית דיסטל אטבריאן אמרה מההההההה?!

וכרגיל, כמו כל דבר שקורה כאן בשנים האחרונות, למהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה יש תפקיד קריטי כשותפות מלאות בהסטת תשומת ליבו של הציבור מהשאלות הקשות שמרחפות באוויר מאז שבעה באוקטובר, ובכך שהאנשים שאחראים למחדל נותרו במקומם וממשיכים להוביל אותנו אל המחדלים הבאים. עבודת הטיוח והגריסה בסביבת נתניהו לא הייתה יכולה להתקיים בלי שיתוף הפעולה של מנכ"לי חברות החדשות, שמנרמלים מדי ערב את המשך שלטונו ואת מחדליו המתרבים, את הפקרת החטופים והמפונים ואת הכישלון הצורב במלחמה עצמה, ומטייחים את המציאות לעיניי הצופים במסגור שקרי מתמיד. יש למישהו ספק שבשעה זו ממש הם מתחרים ביניהם על הזכות לארח את מופע הפיתום-עם-פה-ג'ורה של דיסטל אטבריאן? כי אם כן אז יש לנו כובעי "ניצחון מוחלט" למכור לכם.

המקרה של דיסטל אטבריאן מעניין, כי הוא מדגים באופן מושלם כיצד חוטאים עיתונאי הטלוויזיה לתפקידם ובוגדים בשליחותם, וכיצד משתעשעת בהם המערכת הפוליטית כמו בגור כלבים טיפש. בסוף דצמבר 2023 התרגשו ברשת 13 לבשר על ריאיון עם שרת התעמולה לשעבר ובו היא מתנצלת בדמעות ומכה על חטא על חלקה בריסוק החברה הישראלית שהוביל לטבח שבעה באוקטובר. כמה שבועות אחר כך היא כבר חזרה להרעיל את הרשתות החברתיות, אבל זה לא הפריע לה לעשות בסוף חודש מרץ עוד סיבוב של התנצלויות וחשבון נפש על רוני קובן וכאן 11. טקס ההיטהרות הזה, שהעניקו לה שני ערוצים שונים ושני עיתונאים מוערכים, יחזור על עצמו בוודאי בקרוב בנוסח כזה או אחר. בכל זאת, על קשת 12 היא עוד לא עשתה את הסיבוב וגם להם מגיע.

כך מסייעת התקשורת המשודרת, יחד עם רשתות הרעל החברתיות, להרחיק את העיניים של הציבור מהכדור כבר חודשים ארוכים. בכל יום מתייצבת לה הסערה הפוליטית היומית, לרוב סביב אמירה כזו או אחרת של סמרטוט פוליטי כזה או אחר, ומספקת כותרות, סאונד בייטים ופאנליסטים לעורכי האקטואליה העצלים והמפוחדים. וכדאי לשים לב שהסערה היומית הזאת תעסוק תמיד בכל דבר שלא יהיה פרט לכישלון המלחמה בעזה, טבח שבעה באוקטובר והמחדלים שהובילו אליו ובקעו ממנו. זה בטח קורה רק בגלל צירוף מקרים נדיר ורנדומלי ביותר.

חשוב להבין: זה לא הולך להשתנות. זה לא באג, זה פיצ'ר. אי אפשר להמשיך ולהיות מופתעים יותר מתפקודם הלקוי של ערוצי החדשות בזמן המשבר הקיומי העמוק אליו נקלעה המדינה. כבר יותר מעשור שהם לא איתנו, משרתים אינטרסים של טייקונים ופוליטיקאים תמורת חופן שקלים. מדי פעם מסתננת עדיין קרן אור של אמת לתוך המהדורות באדיבות קומץ העיתונאים הטובים שחושבים שהם מחזיקים את האצבע בסכר, אבל ככלל התקשורת פסקה מלדווח לציבור מה קורה וחדלה מלמלא את תפקידה ההיסטורי.

באולפני ה"חדשות" לא יספרו לציבור מה קורה בעזה (זה לא פטריוטי), לא יסבירו מדוע הקרע עם ארה"ב ואירופה הוא איום קיומי (אבל ביידן חייב לפרוש!), לא יפרשו לציבור כיצד בוזזים אותו בשעת מלחמה, ולא יספרו לצופים שראש ממשלה שנאשם בפלילים אינו יכול לנהל מלחמה כי קיים חשש שיכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי. העיניים ימשיכו להתרחק מהכדור. אזרחים ליברלים ודמוקרטים חייבים להפנים: זה או עיתונות ורשתות חברתיות של טייקונים או דמוקרטיה. אי אפשר את שניהם. והנה, בכל ערב אנחנו בוחרים מחדש.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• מחדל נתניהו
• שבעה באוקטובר
• כאן 11
• קשת
• רשת 13