האיש שהוכיח שאמנים מתחילים בני 60 הם לא בהכרח דודה בחוג השכונתי

עודד אברמובסקי הוא פרח אמנות בן 60 פלוס. התערוכה החדשה שלו - השנייה שלו אי פעם - רזה ומצומצמת מהקודמת, שגילתה אותו כאמן שנון, מצחיק ועכשווי

עודד אברמובסקי (צילום: בן קלמר)
עודד אברמובסקי (צילום: בן קלמר)
28 בפברואר 2018

תערוכת היחיד של עודד אברמובסקי שמוצגת בגלריית הלובי היא בסך הכל התערוכה השנייה שלו, והיא מגיעה אחרי תערוכת יחיד ראשונה משובחת שנערכה לו לפני שנה וחצי בגלריית המדרשה. לא רק שזאת הייתה התערוכה הראשונה שלו אי פעם, היא גם התהדרה בתואר "תערוכת רטרוספקטיבה" וחלשה על שתי קומות הגלריה רחבות הידיים באוצרות של בועז ארד, מי שבעצם "גילה" את אברמובסקי לגמרי במקרה. המקרה של אברמובסקי אינו קוריוז על סיפור סינדרלה יוצא דופן. בשנים האחרונות עולם האמנות עסוק באופן כמעט אובססיבי בגילוי אמנים נשכחים ואנונימים. יש אפילו כמה גלריות אמריקאיות ואירופאיות שמתמחות בחיפוש אחר אמנים אנונימים שעברו מתחת לרדאר.

אברמובסקי סיים את לימודיו במדרשה לפני יותר מ־30 שנים, אבל כמו רוב בוגרי לימודי האמנות, הוא נכנס לתלם המציאות האפרורית וזנח את החלום להפוך את האמנות לקריירה. הוא המשיך ליצור למגירה וכנראה לא באמת האמין שעבודותיו ייראו אור יום. תערוכת היחיד הראשונה שלו במדרשה, שהייתה כאמור גם רטרוספקטיבה, באה במקום הנכון ובזמן הנכון – היא הציגה פרץ של תנופת יצירה שלא תבייש בן 20 שסיים בית ספר לאמנות.

עודד אברמובסקי (צילום: בן קלמר)
עודד אברמובסקי (צילום: בן קלמר)

עוד כתבות מעניינות:
הנשים שמרדו בעולם האמנות באייטיז עדיין נחשבות לעוף מוזר
מגזין III הוא חלל האמנות הכי מסקרן ביפו
פצ'ה קוצ'ה 2018: כל מה שצריך לדעת

אברמובסקי התגלה בתערוכה ההיא כאמן שנון, מצחיק ועכשווי במובן המחובר של המילה, כזה שממש לא לוקח את הציור ברצינות תהומית ויודע לשאול על האמנות את השאלות הנכונות. את ההתענגות על הכתם והצבע, שיש האומרים שהוא מנהג מגונה השמור בדרך כלל לאמנים חובבים, הוא החליף ביד חסרת מנוחה, גועשת ורועשת. אברמובסקי הוכיח אז, וגם בתערוכה הצנועה יותר שמוצגת בימים אלו בגלריית הלובי, שאמנים שעברו את גיל 60 הם לא בהכרח דודות מהחוג במתנ"ס השכונתי, ושגם בגילם המתקדם הם יכולים להיות רעננים, עכשוויים ולמצוא את מקומם בביצת האמנות.

העבודות שמוצגות בתערוכה החדשה של אברמובסקי נעשו בשנה האחרונה – רישומים בטוש ובספריי על ניירות מקומטים ועל לוחות מזוניט ופורמייקה פגומים ואכולים שמצא ברחוב ושהופכים למצע של זירה אפלה, מורבידית וסוריאליסטית. אלו רישומים אינטואיטיביים ויצריים, "לא מתאמצים" לכאורה, שמזכירים את סגנון הציור המרושל והמתיילד שמונהג על ידי ציירים כגון שי יחזקאלי ואלעד רוזן. כמה דימויים שבים וחוזרים לכל אורך התערוכה, בהם הסכין שמפלחת את מצע הציור וחושפת אותו בפגימותו, הדמות העירומה שנרדפת על ידי כלב זאב, היד שעולה בלהבות ודמות חייזרית שמחווה בידה בסגנון הציור הדתי של ימי הביניים.

עבודה של עודד אברמובסקי (צילום: בן קלמר)
עבודה של עודד אברמובסקי (צילום: בן קלמר)

בניגוד לתערוכה הקודמת שלו, שהייתה גדושה ומלאת צבע ודמיון מוטרף, התערוכה הנוכחית של אברמובסקי בולטת ברזון ובצמצום הגרפי שלה. סביר להניח שזהו ניסיון לשמור על הממד האינטימי של הרישום כמדיום ראשוני ואינטואיטיבי. הבעיה היא שהצבת העבודות המרושלת במכוון, מעין קריצה למדיומים "צעירים" כמו אמנות רחוב וקומיקס, מחבלת בהנאה מהעבודות, כאילו הן מנסות בכוח להתאים את עצמן לרוח התקופה. בסופו של דבר התערוכה של אברמובסקי פחות עוצמתית מהתערוכה הראשונה שלו, אבל שווה לעקוב אחרי האמן המצוין הזה.

← עודד אברמובסקי – "עבודות", הלובי – מקום לאמנות, ארלוזורוב 6 תל אביב, אוצרת: אורית מור, עד שבת (17.3)