אנתוני בורדיין: איך מעכלים את התאבדותו של אדם חי כל כך?
סדרת הדוקו אוכל של אנתוני בורדיין, "Parts Unknown", חזרה השבוע לעונה סופית ואחרונה ברשת CNN. הפרק הראשון נראה רגיל לחלוטין וגם לגמרי לא נורמלי
כמעט ארבעה חודשים לאחר מותו המטלטל והמפתיע, כמו אור של כוכב מת, הגיע השבוע לטלוויזיה הפרק הראשון של העונה האחרונה של "Parts Unknown", תוכנית המסעות והאוכל הפנומנלית של אנתוני בורדיין, שהתאבד בטרם סיים את צילומי העונה.
זהו פרק יפה, מרגש ומוזר מאוד בו זמנית. מוזר בעיקר בגלל דומותו לפרק רגיל של "Parts Unknown": בורדיין ושותף לדרך (הפעם זהו הקומיקאי הנהדר וו. קמאו בל, שהספיישל שלו "Private School Negro" זמין בנטפליקס ומומלץ מאוד) מגיעים לבירת קניה נאירובי. הם פוגשים מדריכים של פרויקטים חברתיים, בעלים של מכון איגרוף לבנות, חברים בקולקטיב אמנות להט"בי, אוכלים דגים, מסתובבים בשוק, מדברים על ההיסטוריה של קניה, דנים במי הרוויח ובמי הפסיד. זהו גם הפרק היחיד שבורדיין הספיק להשלים את העבודה עליו (כלומר, כתב והקליט את קריינות הרקע שמלווה). בחלק מהזמן, הנורמליות הזאת היא המחווה הטובה והראויה ביותר לקריירה של בורדיין. ובחלק השני היא יכולה להטיל אימה של ממש. גבר מת מהלך.
עוד כתבות שיעניינו אותך:
וואן טריק פוני: העונה החמישית של בוג׳ק הורסמן מתחכמת ומתישה
הסדרה הכי הזויה בנטפליקס
12 פרקי קפסולה שאתם חייבים לראות
הטריק של בורדיין כמתבונן, כמטייל וכיוצר טלוויזיה היה להסתכל תמיד על המורכבות ההיסטורית באופן פשוט. זוהי לא אובייקטיביות מאולצת, "קיצוניים משני הצדדים". זוהי היכולת לדבר על הכיבוש הבריטי בקניה ועל כל מה שנבזז מהמדינה ועל הדרך לדעת להגיד גם שהאימפריה הבריטית בנתה את התשתיות במדינה, ביססה בה שלטון חוק מודרני וביטלה את העבדות המקומית – ולא להתייחס לזה כאל איזה פרדוקס שצריך למצמץ מולו, אלא פשוט בתור עובדות שחיות זו לצד זו. זה לציין שבקניה חיות מיני חיות שהיו נכחדות ללא מעורבות אנושית ומיד לאחר מכן לדבר על ציד בלתי חוקי.
למרבה הצער, התאבדות נוטה להפוך את החיים לפרשייה בלשית. היא מרדדת סיפור שלם לכדי חידה שיש לפתור. למה? איך? מתי התקבלה ההחלטה ומי אשם? במקרה של בורדיין, היא כפית הזת שמקלקלת את חבית הדבש של פרוייקט חייו. שמטילה ספק בגוף עבודה עצום ומרתק שעסק בחקר, סקרנות, חיות, תאבון ונהנתנות. היא מותחת קו מורבידי בין המוטו אותו טבע בספרו "סודות מחיי המטבח" – "הגוף הוא לא מקדש. הוא פארק שעשועים" לבין המוטו של אחד מאליליו הספרותיים, האנטר ס. תומפסון, "קנה את הכרטיס, עלה על המתקן".
גם תומפסון סיים את חייו בהחלטה: בגיל 67, בקולורדו, בקליע אקדח יחיד למצח. בורדיין בגיל 61, בצרפת, תלוי על חגורה של חלוק רחצה. איך ליישב את כל זה? ובכן, בדיוק כמו שבורדיין הסתכל על העולם: להציב את העובדות זו לצד זו, לא לנסות לאחד אותן בכוח לסיפור אחד, ולא ליפול לפרשנות יתר. אין סיבה להפוך את הרגעים היותר מהורהרים של הפרק – והיו כאלה בכמעט כל פרק בסדרה – לכתב סתרים, לרמיזות למה שהיה עתיד לבוא. אנתוני בורדיין אהב לחיות. אנתוני בורדיין בחר למות. אלו עובדות שאין ברירה אלא להרשות להן לחיות זו לצד זו לנצח.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד