"האח הגדול" חוזרת: ההימור המסוכן של רשת עוד עשוי להצליח

השבוע תעלה "האח הגדול" לעונתה התשיעית בביתה החדש בזכיינית רשת. שם תולים בתוכנית תקוות רבות, מתוך אמונה שיש ביכולתה של מפלצת הרייטינג לשנות את מאזן הכוחות בין שתי הזכייניות של ערוץ 2 המנוח. לפיכך פתיחת העונה החלה בקדימונים פתייניים שנחשפו לקהל בצורת גילוי וכיסוי, כאילו העונה החדשה מסמנת את נקודת הקצה של חזון משיחי. המשיחיות איננה מטפורה מוגזמת במקרה של הזכיינית; עבור רשת הצלחת "האח הגדול" היא בבחינת להיות או לחדול.

על פי נתוני הרייטינג "האח הגדול" היא קלף כמעט בטוח, אלא אם תפרוץ מלחמה בקיץ ותשבש את לוח השידורים. מנגד, הבחירה בתוכנית בת תשע עונות מסוכנת כביסוס קבוצת כדורגל על רכש בשלהי הקריירה. במידה רבה "האח הגדול" היא תוכנית שלא שייכת כלל לזמננו אלא לדור אחר של תוכניות ריאליטי, המתאפיינות ברוח קומית, במודעות עצמית גבוהה ובדרישה לצפייה מסורה ועקבית. ואכן, במדינות אחרות המותג נמצא כבר כמה שנים בדעיכה. גם בישראל הגל הזה ("פרויקט Y", "היפה והחנון") הוחלף זה מכבר בפריים טיים בתוכניות דוקו־ריאליטי הערוכות כדרמות בוטיק ("שישה אבות", "בייבי בום", "המתמחים") ומטרתן היא לרגש ברגע, מבלי לדרוש מן הצופה דבר זולת אמונה בסיסית באותנטיות של הפורמט. במילים אחרות, כדי להתרגש עד דמעות מן "האח הגדול" יש לעקוב אחר מתמודד ולכונן עמו הזדהות על פני מספר פרקים. "מאסטר שף" יכולה להדמיע באודישן אחד, גם אם המתמודד יודח בסופו של דבר ולא תראו אותו יותר בחיים.

עוד כתבות מעניינות:
קשת ביצעה וידוא הריגה ב"אח הגדול"
קשת התירה במודע את בטחונן האישי של הדיירות
האח החורג: הדיירים שלא נכנסו לבית האח הגדול

"האח הגדול" חריגה לא רק מבנית אלא גם ברמת התוכן. בעוד שתוכניות הריאליטי משתמשות במצע תרבותי מתחלף שעל גביו יוכלו להעמיס את מטעני הרגש הביוגרפיים (אוכל במקרה של "מאסטר שף", אבהות במקרה של "שישה אבות") – "האח הגדול" מסתפקת בביוגרפיה כשלעצמה. המתמודד עומד בזכות עצמו, בזכות "מי שהוא", במקום שיעמוד מאחורי כישרון או איכות מובחנת (אם כי מתחת לצבעי ההסוואה תמיד יעמוד בזכות "מי שהוא"). בכך יש גם מידה בלתי מבוטלת של כנות: מדובר בתוכנית שאינה מסווה את המניפולציות הרגשיות אלא נותנת אותן לצופה כמות שהן, ללא עיבוד או סובלימציה. כמאמר אחד מגיבוריה האחרונים, גם "האח הגדול" עצמה אומרת את "כל האמת בפרצוף". ברשת אמנם מבטיחים למתן את האווירה הסנסציונית על סף אלימה של העונות הקודמות ולהגיש גרסה מרוככת יותר, ועדיין, זהו אופי התוכנית.

בכל זאת, חרף חריגותה בנוף וההשתייכות לעידן קודם ומהוקצע פחות של תוכניות ריאליטי, מדובר בפצצת רייטינג שממעטת לאכזב את צופיה. יתרה מכך, מדובר בתוכנית שיכולה להפעיל את צופיה, לגרום להם להתאחד לכדי "צבא" (צבא האמת של שי חי), לשלוח מטוסים או למען להם צעקות מעבר לגדר. לא תראו מעריצים מגיעים לאולפן כדי לזרוק סירים למתמודדי "מאסטר שף". "האח הגדול" הפכה בישראל למשהו שהוא הרבה יותר מרק תוכנית טלוויזיה. היא שואבת מאפיינים גם מן הספורט ומן הפוליטיקה; היא תמונת מראה טלוויזיונית של החיים עצמם, ועל כן יכולה לעורר את כל קשת הרגשות הקיימים בחיים.

ב"האח הגדול" מתמודדים נשפטים לפי חוקי החיים, על סמך אמינותם, החן שלהם, החוכמה או חוש ההומור שבהם הם ניחנו. חייהם הופכים אמנותם, וכאשר ארז טל משבח "דייר טוב" עם הדחתו, הוא מתכוון לאוסף התכונות האנושיות שהפכו במסגרת התוכנית למופע פומבי. כלומר, "האח הגדול" לא מעבדת את חומרי החיים כדי לייצר מהם דבר מה אחר, אלא הופכת אותם לפרפורמנס באמצעים טלוויזיוניים. למראית עין הקונספט כמעט מופרך: האדם מופיע בתוכנית כבן אדם!

ארז טל ואסי עזר. כבר לא (צילום: יח"צ)

כך ברמה האסטרטגית מתכתבת התוכנית עם הפוליטיקה, שהיא בעצמה מופע פומבי של אישים ואישויות. המתמודדים משווקים עצמם, מתכנסים במחנות מנוגדים ונמדדים ברגעי לחץ. המוכשרים בהם, כמו במקרה של טהוניה רובל או של אותו שי חי מדובר, מופצרים עם הדחתם לרוץ לפוליטיקה בעצמם. בצפייה מידמה התוכנית לשידור ישיר של אירוע ספורטיבי. הצופה בערוץ השוטף מקבל מוצר גולמי ומשחר לדרמה בסבלנות, כאילו מדובר במשחק כדורגל. כדי להפיק עונג מהציפייה הצופה נדרש לכונן עם המתמודד לא רק הזדהות כי אם אהדה של ממש. לא בכדי "צבא האמת של שי חי" לבש צורה של ארגון אוהדים.

עד פיתוחו של פורמט נוסף שיוכל להדק את הקשר עם המציאות במומחיות כה רבה, ההימור של רשת עשוי בהחלט להתברר כמוצלח. הדרמה של "האח הגדול" תמשיך לעבוד ככל שבני האדם יוסיפו להיות דרמטיים, ולא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב.

5 דמויות מ"האח" שלצערנו לא נשכח לעולם

ג'קי מנחם

עם מבט התם הנצחי על פניו ג'קי מנחם הפך בעונה אחת, ולרבע שעה של תהילה, לאח הקטן של כולנו. זכייתו בעונה השלישית היא מעשה אנטי גיבור קלאסי: דמות שולית, חפה מכישורי מנהיגות, שהצליחה לסחוף אחריה את הקהל ולהגיע עד הסוף.

שי חי

לא נרשמו מתמודדים רבים שאתגרו את ההפקה כמו שי חי מן העונה השביעית. במידה מסוימת, שי חי היה גרורה סרטנית של הלוגיקה הבידורית של ההפקה, שהביאה אותו בשל הפוטנציאל הפרובוקטיבי, והוא התממש ביעילות כה רבה עד שהייתה מחויבת להדיחו. מרגע שבו יצא מהבית הוא הפך לדמות המדוברת ביותר במדינה, ולאיש לא היה עוד טעם לצפות בהמשך העונה.

שי חי. מתוך "האח הגדול"

דנית גרינברג

גרינברג יצאה מבית "האח הגדול" כמפסידה, לאחר שנדחתה על ידי אליאב אוזן תוך שיברון לב ארוך ומייסר שנצפה על ידי מאות אלפי אנשים. היום הם נשואים, כך שהיא הרוויחה גם אהבת אמת וגם את הזכות להתעמר בו בבית כנקמה יום יומית.

דנית גרינברג (צילום: יח"צ)

יוסי בובליל

הגמר נגד שפרה קורנפלד הפך למלחמה בעלת משקל פוליטי בחברה הישראלית. אף שקורנפלד ניצחה בפועל, האהדה לבובליל שרדה יותר זמן. תפקידו הליצני ישמש מודל לבאים אחריו, שהבינו באמצעותו כי עם ישראל אוהב אנשים אקסצנטריים, ומוטב עם פה גדול.

ליהיא גרינר

לא ייאמן, אבל ליהיא גרינר עדיין מכלכלת בנדיבות את אתרי הרכילויות. היא לא זכתה בעונה שבה השתתפה, אבל השכילה לאמץ מודל שיתווה את הדרך לאלה שיבואו אחריה: פליטי ריאליטי שלא מתמחים בכלום זולת סלבריאותם ונודדים מהשקה להשקה במעגל בלתי נגמר של מריחת התהילה.

← "האח הגדול", רשת 13, שבת (5.5) 21:00