כך הרגה הטלוויזיה את העיתונאי הטוב (ולא רק בגלל טראמפ)

"עיתונאים הם החוצץ האמיתי היחיד בין פוליטיקאים תאבי כוח לבין האנשים שהם נועדו לשרת", מצטט בנה של מרפי בראון את העיתונאית הטלוויזיונית הדגולה בעונה החדשה של הסדרה, שחזרה לתחייה אחרי 20 שנה. אך הכתבת הערכית, שנשלחת לסקר עוולות חריפות או לחטט בפרשיות ישנות, היא רק אחת הגרסאות הטלוויזיוניות לדמות העיתונאית. למעשה זאת הגרסה שהולכת ונכחדת: עבר הרבה דיו במכבשי הדפוס מאז ימיה של מרפי – ולהבדיל, מאז שקארי בראדשו תקתקה טורי סקס מהורהרים על הלפטופ שלה. אם פעם העיתונות הטלוויזיונית הייתה מקצוע אצילי, כזה שמגיע בחבילה עם יושרה וחוש צדק מפותח, הרי שהיום ההצגה שלו הרבה יותר מורכבת. לעיתונאים יש אג'נדות, כולם נואשים לקהל קוראים ולכולם יש אינטרסים.

מובן שאי אפשר לנתק את השינוי הזה מהקשר. בהכללה, החברה עוברת תהליך של התפכחות שהופך אותה לחשדנית וביקורתית יותר, ובהתאם הייצוגים בטלוויזיה הפכו מורכבים יותר. את הגפרור האחרון במדורת השבט השליך נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהטמיע את המונח המאוס פייק ניוז, האשים את השמאל בייצורן ובמקביל הפיץ אותן בשקדנות. החדשות, שבעבר נתפסו כמקור מידע אמין ואובייקטיבי, הפכו לגורם כאוטי שזורע דיסאינפורמציה המשרתת בעלי עניין.

"מרפי בראון", הימים המוקדמים

עוד כתבות מעניינות:
"קידינג" היא משהו שלא ראינו כבר הרבה זמן: היא חדשה
נטפליקס עשתה את המעשה המוסרי, האם זה השתלם לה?
סוף עידן הגיקים בסיטקום: מי יהיה הרווק הנחשק הבא?

לפני כל הג'וס שמספק האפיון החדש, עיתונאים הם כלי עלילתי שימושי – בעיקר כי יש להם גישה לזירות פשע עוד לפני שהגיר על המדרכה מספיק לדהות. זה בולט במיוחד בז'אנר גיבורי העל: הסיידקיקס ב"ג'סיקה ג'ונס" ו"הפלאש", למשל, עוסקים בתקשורת ונמצאים בעמדות השפעה. סוגיית הפייק ניוז מקבלת טיפול מעניין בעונה החדשה של "דרדוויל" (נטפליקס), שבה העיתונות היא מרכז הכוח: המאסטר פלאן הגרנדיוזי של הנבל, ווילסון פיסק, מושתת על מסיבות עיתונאים שמלאות בחדשות כוזבות. העיתונות היא נשק, והסיפור שאתה מספר הוא הכל – בעיקר כשהוא חלק מאסטרטגיה מרושעת. לצד אלה מספק "דרדוויל" גם את דמות העיתונאית בעלת חוש הצדק המפותח שאינה יודעת פחד: קארן פייג' הופכת ממנהלת אדמיניסטרטיבית לעיתונאית חדורת תחושת שליחות, שמוכנה לסכן את עצמה כדי לחשוף את האמת.

ההפרדה בין הטוב לרע אמנם מתאימה לעולם הקומיקס, אבל הגבולות בין העיתונות המהימנה לזאת המושחתת כבר מיטשטשים. "Press", שעלתה בספטמבר האחרון ב־BBC, מציגה שאלות חשובות על שני סוגי העיתונאים ועל הפער שלא תמיד קיים ביניהם. מצד אחד ישנה הולי אוונס, עורכת בכירה ב"הראלד" – עיתון מכובד שנמצא בדרך לקריסה כלכלית. מולה עומד דאנקן אלן, פלייבוי מזדקן המנהל חינמון יומי באווירת "הדיילי מייל" שמזלזל בקוראיו והחליף את המוסר העיתונאי בקליקבייט. אף שהם מייצגים שני הפכים, הם לא כל כך שונים זה מזה: שניהם מפעילים מניפולציות על הקוראים כדי למכור יותר עיתונים ויותר פרסומות, שניהם להוטים להביא סיפורים גדולים ובלעדיים – גם במחיר סיכון המקור.

מתוך "Press"

גם סוגיית עתיד הפרינט זוכה לטיפול, תוך טשטוש חוזר ובלתי נמנע של גבולות האתיקה העיתונאית. במרכז "The Bold Type" הכיפית, לדוגמה, שהושפעה מעורכת "קוסמופוליטן" במציאות, עומדות שלוש חברות טובות בנות 20 פלוס, חברות מערכת מגזין "סקרלט" הנאבק להישאר רלוונטי. ג'יין סלואן, עיתונאית מהצד הישר, מראיינת יזמית פמיניסטית שתורמת גביעוניות שהמציאה לנשים חסרות בית. אך סלואן מגלה שלמרות הכוונות הטובות, אותן נשים לוקות בזיהום אחרי השימוש בהן כיוון שאין ביכולתן לנקות אותן כראוי. האם לפרסם את הסיפור המלא תוך פגיעה ביוזמה פמיניסטית? האם יש מקרים שבהם התמונה הקטנה חשובה יותר? הסיפור יוצא משליטה, מסתיים לא טוב והלקחים נלמדים.

הפרינט הבדיוני חי

לעיתונות ישנם תפקידים נוספים בטלוויזיה. ב"חפצים חדים" לדוגמה היא אמצעי בדרך לגאולה של דמות פגומה, כלי לחקירה עצמית. איימי אדמס היא עיתונאית פלילים שנאלצת לחזור אל העיירה שכוחת האל שבה גדלה כשעל כתפיה מוטלת משימת סיקור חקירת רצח של שתי נערות. העבודה העיתונאית מציפה סודות מהעבר והופכת לכלי בלתי צפוי לגירוש שדים.

מתוך "חפצים חדים"

ולפעמים התקשורת הבדיונית מנסה לעשות את מה שאחותה במציאות לא מצליחה. העונה החדשה של "מרפי בראון" היא תגובה ישירה לממשל טראמפ. יוצרת הסדרה, דיאן אינגליש, הצהירה שהעונה לא הייתה נוצרת אם הילארי קלינטון הייתה זוכה בבחירות. בראון ממשיכה להצליף בממשל הימין ולסקר את השינויים באקלים הפוליטי האמריקאי, בזמן שהבן שלה מתמנה לכתב ברשת פרו טראמפ המתעלמת מהעקרונות המנחים של עולם התקשורת.

בספר "פמיניזם ותרבות פופ" של אחת ממייסדות מגזין "Bitch", אנדי זיסלר, היא קובעת ש"זו הייתה אחת התוכניות הבודדות באייטיז שהראו שקריירה יכולה להיות מקור לסיפוק ושמחה עבור נשים". הסדרה היכתה גלים ועוררה מחלוקות גם בזמן אמת: סגן הנשיא דן קווייל יצא נגד הפיכתה של בראון לאם חד הורית, וטען בנאום ב־1992 שדמותה "לועגת לחשיבותם של גברים כי היא מביאה ילד לעולם לבד". בסוף אחד הפרקים ששודר לקראת בחירות האמצע בארצות הברית שהתקיימו השבוע, נכתב בשקופית, לבן על גבי שחור: "לבחירות יש השלכות. לכו להצביע".

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד