הגיע הזמן שנהיה גאים גם באיך שאנחנו נראים

כשיוצא לי לחשוב בעצמי על הילדות השמנה שלי, הדבר הראשון שאני נזכר בו זו התמונה שצולמה בחצר האחורית של בית הספר. אני מחייך חיוך גדול, מחבק סנדוויץ' עוד יותר גדול. השנים הראשונות של בית הספר היסודי עברו ללא טרדות מיוחדות, בחיק ההורים זכיתי לתשבחות. הם אהבו לנעוץ אצבעות צובטות בלחיים תפוחות, הם התרברבו בתאבון הבריא שלי: "ממש כמו של המבוגרים".

מספרים שלמים הפכו לשברים עשרוניים, חיבור וחיסור ללוח הכפל וחילוק ארוך, אך הביקורת השנתית בחדר האחות נשארה אחת. באיזשהו שלב הבנתי שכבודן של שכבות המתיקות בהן הייתי עטוף, במקומן מונח, אך מקומן לא על גופי שלי. עדכנתי את ההורים בחדשות המרעישות; סוף סוף אני במקום הראשון בשכבה. אין שמן ממני, אני בראש הפירמידה, אני זה שצריך לענוד את מדליית הזהב לאכלנים. ההורים שהתרפקו על כל גרם וגרם של חן בו התקשט בן זקוניהם, הוסיפו לחשוב כי ילד שמן שווה לילד בריא. "אמא, בבקשה אל תקני כל כך הרבה חטיפים. אה, ואולי נשתה מים במקום טמפו?", זימרתי. האסימונים ירדו, הבנתי את מהות החיבור והחיסור, הכפל והחילוק, והתחלתי לפתור יום אחר יום, שעה אחר שעה, תרגילים במתמטיקה קלורית. הגבינה הצהובה התחלפה בלבנה, השוקולד בפרי העונה, וה"אין כיבודים" שנהגתי לפזם בגאון הוחלף בנדיבות ללא מעצורים, הביס–לי והכיפ–לי הפכו לבייגע–לך ולרוגע–לך. הקילוגרמים העודפים הוחלפו בסנטימטרים לגובה, ואני שהייתי שמן, הפכתי רזה. ממש רזה.

מתוך עמוד הפייסבוק "BodyPride"

השבוע נזכרתי שוב בתמונה הזו, בעקבות גל ויראלי חדש שהציף את הפייסבוק. רגע אחרי שנבלם רצף תמונות הטינאייג'רס בני ה-15 שהציף את הרשת לאחרונה, הגיעו תמונות של גייז שאינם עונים לסטריאוטיפ של הומו טיפוסי – חסל יד קדמית מנופחת וקוביות בבטן, שלום לקילוגרמים מיותרים ובטן שעירה. החלוץ שהסיר בגדיו וחשף את הגוף שלו היה נדב ענתבי-גרושקה, גיי ישראלי המתגורר בניו יורק: "הרעיון נולד לאור שיחת ווטסאפ קצרה עם שני חברים, מתן ומאור. מתן אמר שהוא חושב שהשנה לא יילך למצעד הגאווה בגלל שהוא לא מרגיש בנוח לצעוד יותר. הוא מרגיש שהפשיזם של הגוף השתלט על הקהילה. מאור הסכים והזדהה איתו, ואז אמרתי – בואו נעשה לזה סוף".

יואב מאיר

כבר כמה שנים שענתבי-גרושקה חושב לעשות פעולה שתגרום לאנשים להתמודד עם דימוי הגוף שלהם: "הייתי ילד שמן, וגם כשהייתי 'רזה' תפסתי את עצמי כשמן. הבנתי שלא משנה מה יהיה המשקל שלי או איך אראה – תמיד אתפוס את עצמי כלא שווה, לא מושך, לא סקסי. פשוט לא אהבתי את הגוף שלי. הפנמתי את מה שאמרו לי כל החיים: 'אתה יפה תואר, לא חבל על הבטן הזאת? תוריד קצת במשקל'. חשבתי שאהיה יפה ומוצלח רק אם אוריד במשקל. אחרי שיחות רבות עם חבריי וחברותי לקהילה – הבנתי שלא משנה איך אנחנו נראים – עם קוביות בבטן, גוף אלוהי, גוף שמן, כרס, תלתלים בכתפיים או מה שזה לא יהיה – לכולנו יש בעיות עם דימוי הגוף שלנו. החלטנו להתחיל לדבר על זה ולשבור את האינטרנט עם תמונות של אנשים בלי קוביות בבטן. לשתף עם כולם את ההתמודדות שלנו, את הפחדים, החששות".

יוזמת BodyPride נוצרה כדי "לעודד שיח אמיץ, כן, פתוח ורגיש אודות דימוי הגוף של כל אחת ואחד מאיתנו – ללא קשר למשקל, גובה וכו'", מסביר ענתבי-גרושקה. "המטרה העיקרית היא להעלות מעל לפני השטח את השיח. אנחנו מרגישים שיש שקט מוחלט ואף השתקה סביב הנושא. בגלל שדימוי גוף נמצא בראש – אנחנו תופסים את העניין כמאוד אישי ופרטי, אבל הרעיון הוא בשיתוף – אנחנו מזמינים את כולם/ן להצטרף ולשתף את הסיפור האישי שלהם/ן – לפתוח את הלב והראש של אנשים אחרים ולצאת מועצמים ומחוזקים".

בעקבותיו, עשרות גולשים נוספים שיתפו תמונות שלרוב לא הייתם רואים בפיד הפייסבוק. אחד המפרסמים הוא מעצב האופנה יואב מאיר: "בהתחלה התלבטתי אם להעלות תמונה או לא, כי אני לא מתבייש בגוף שלי בכלל ואני לא מתבייש להגיע להילטון ולהוריד חולצה. לא אכפת לי מה אחרים חושבים אבל היו ימים שכן התביישתי, ולכן החלטתי להצטרף. באטרף ובגריינדר יש לי תמונות בלי חולצה, אבל לפייסבוק לא העלתי בכלל עד השבוע. המחאה הזו באה בדיוק בזמן – הטיימינג של שבוע הגאווה בו אנשים מעלים תמונות מהים, ומתעסקים יתר על המידה בגוף שלהם".

את הדוגמנים לליין הגופיות שעיצב מאיר הוא בחר דווקא בהתאם הסטריאוטיפ הרווח בקהילה – צעירים, רזים, חטובים, בלי גרם אחד עודף. "כמעצב שהוא חלק מעולם האופנה וגם חלק הקהילה הגאה, אני עוסק כל הזמן בדימוי גוף. אני בוחר דוגמנים חטובים לגופיות, אבל גם דואג להעלות תמונות שלי. בעקבות הדרישה הגדלתי מידות אבל רוב הלקוחות הם עדיין רזים וחטובים. אני תמיד שואל את עצמי האם אני צריך לחנך את השוק ולעשות קטלוגים של גברים מלאים, או שצריך שיבואו יותר גברים מלאים ולהגדיל את הייצור במידות הללו בהתאם. כמעצב אופנה לא חטוב, לא רזה ולא שרירי, אני כן רוצה לכלול את כולם, אבל אני גם בעל עסק קטן שלא בהכרח יכול לעשות זאת".

ל-BodyPride היו גם לא מעט מבקרים, חלקם ראו במחאה ביקורת על ההתנהלות שלהם, שכוללת הקפדה על תזונה בריאה ותפריט מהודק, הליכה היומיומית לחדר הכושר וכו'. ענתבי-גרושקה מדגיש כי לא התכוון להעביר ביקורת שלילית או להתריס נגד אלה שמשקיעים ומטפחים את גופם: "אנחנו לא קוראים לאף אחד לבטל את המנוי לחדר כושר. אני בעצמי הולך למכון ואוכל בריא, אבל על זה אפשר לדבר בקלות. על דימוי הגוף שלנו – נושא שטעון בהמון חרדה, כאב, תסכול ופגיעות – הרבה יותר קשה לדבר".