פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת שיכורה על בר החלל
עם עיצוב פוטוגני, שירות נינוח והמאנצ' הטבעוני הכי טוב בעיר, החלל מקפיץ את חוויית הבילוי בכרם התימנים לקו האטמוספירה. ששון החתול יודע מה טוב בשבילכם
כרם התימנים הוא מקום טעון רגשית עבורי. בחיפוש אחר דירתי הראשונה במרכז העיר ראיתי פנינת חמד מושלמת בכרם. דירה משופצת, זולה, מוארת, עם סלון ומרפסת, ושירותים שאינם חולקים כיור עם המטבח. כבר הייתי יכולה לדמיין את חיי הנינוחים בשכונה: יורדת לקנות ירקות בשוק, מכירה את כל מסעדות מרק הרגל ומתחילה לצאת עם גולש חתיך בשם אמיתי שהוא במקרה הייטקיסט וגם די.ג'יי. שותפי דאז (ארור תהיה לנצח נצחים אלון) הטיל וטו על הפנינה ומצאתי את עצמי בדיזנגוף, צעירה ובועטת בין המון בורגני. עכשיו אני חוזרת לאיפה שהכל התחיל.
עוד ביקורות ברים שיכורות:
שלחנו את נועה בונה לטוטו קארה וזה נגמר בשירותים
מה יש להיפסטרית, יפנית וסטודנטית לממשל לעשות בבר קוקטיילים?
הלכנו שיכורים לאוצר והיינו בהלם ממה שקרה על הרחבה
פתיחתו של בר החלל, המקום הבולט ביותר שהגיח לאחרונה בכרם, כבר הוזכרה כאן יותר מפעם אחת, מהתחלתו כקרטל תל אביב ועד הדיג'יגדל שעשה לבר מוחיטו. כך או כך, עושה רושם שכעת התנאים הבשילו להגעת המבחן האמיתי – ביקורת ברים שיכורה.
אמצעי טשטוש:
לכבוד הערב הוצאתי את התותחים הכבדים: חברת ילדות שמכירה אותי מגיל שנתיים ולעולם לא תפסיק לאהוב אותי בשילוב וויד רפואי וקמפרי שיושב אצלי כמה חודשים טובים במקפיא. עשינו את טעות חיינו ולקחנו מונית שירות לחלל, מה שהביא אותי להיות האדם המעצבן הזה שמנסה להיות סחבק ולדעת את השמות של כולם במונית. אחרי שירדנו ועשינו את צעדת האיכס בתוך מיצי הקיבה של השוק – הגענו לחלל.
מוזיקה:
החלל שומר על הקו של מוזיקה "היפסטרית". טכנו לא יהיה פה אבל היפ הופ צ'יל/מרים, ביטים אוריינטליים, דיסקו אלקטרוני וכל מה שגורם לאנשים להזיז את הישבן ואת הראש באופן בלתי רצוני כן יהיה. הגענו ביום חמישי שהתחיל במוזיקה ערבית והתחלף בפיק של הערב להיפ הופ שגרם לי להגיד "דאאאאאאאאממממ" בסביבות השלושים פעם.
!["דאמממממ". בר החלל. צילום: דנה כספ לביא](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/08/sizes/רק-P_p1_wo_500_408.jpg ""דאמממממ". בר החלל. צילום: דנה כספ לביא")
הימרחות:
בפתיחתו של המקום כקרטל תל אביב הייתה ממוקמת מחוץ לבר ספת פשפשים מדהימה שהייתה מוצצת לך את הדם ונותנת לך אופציה להימרח בסטייל. כיום, אופציית ההימרחות היחידה היא להישכב על הספסל המוצמד לקיר ולקוות שמישהו יזרוק לכם שמיכה. המקום מרושת בכסאות (עם משענת! חשוב!) אבל מקומות אמיתיים לרביצה – לא תמצאו.
שירות:
השירות בחלל הוא על טהרת הצ'יל. בצורה מפתיעה גם כשהמקום מלא עד אפס מקום המלצריות רגועות, חייכניות כמו סטלן שזה עתה התארגן לחודש. להוציא את אחד העובדים שהיה נראה כאילו הוא עוד שניה מתפוצץ ומעיף קונפטי של איברים פנימיים על כולנו.
דרינקים:
המוחיטו הרגיל (רום הוואנה 7, לימון כתוש וסחוט, נענע וסודה) די סטנדרטי מבחינת הטעם. הוא טעים אבל לא מעיף את הסכך. הדעה על מוחיטו הקוקוס הייתה חלוקה מכיוון שאני חושבת שקוקוס מקומו בסבון פלמוליב וחברתי משכבר הימים גרסה שהוא "פנומנאלי". השוס האמיתי בגזרת המוחיטו היה מוחיטו האננס. הזמנתי בסך הכל שלושה קוקטיילים בטעם אננס, שזה הישג מרשים בהתחשב בכך שלוקח לי בסביבות השעה לסיים קמפרי תפוזים.
שחקן מפתיע הוא קוקטייל האבטיח (חצי לימון וקצת אבטיח כתושים, מנה של ערק וחצי מנה ליקר אבטיח, נענע וסוגרים עם מים). ערק ודומיו בדרך כלל לא עובדים אצלי בתחום המשקאות אבל לטעמי הוא האפיל על קוקטייל האננס וגרר אמירה מצד אחד השותפים, לפיה "אם את כל כך אוהבת את זה תכיני בבית זה די פשוט".
אווירה:
האווירה בחלל מתחילה מהעיצוב המטורף. קשה להתעלם מציורי הברוקן פינגרז שנשארו מימי קרטל תל אביב על הקירות, ומעניקים למקום וייב אנדרגראונדי, חו"לי ופוטוגני לאללה. אם תרחיקו לכת לחלל האחורי תוכלו למצוא תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים ומקומיים.
המקום חברותי לחיות ותוכלו לפגוש את החתול ששון והכלבה מוקה ששולטים בו ביד רמה. תושבי כרם התימנים אינם חוששים מלהביא את כלביהם והחלל תמיד שוקק בכלבים (ובני אדם).
מה שמוריד קצת הוא העובדה שהסאונד בחלל מקשה על יצירת שיחה אם לא מדובר באדם הצמוד אליכם. חוץ מזה, יש מוטיב חזק בחלל של "כולם מכירים את כולם" ו"כולם חברים של הבעלים", אך לא במידה שתפריע לבליין החפץ בביקור חד פעמי.
עישון:
מותר לעשן בפנים. המזגנים הפועלים בפול פאוור בשילוב מאווררים שבאים לעזרת חבר יוצרים את המצב סביל לחלוטין.
מדד הקיא:
הדרך לשירותים ארוכה ומפותלת. תכלס, יכול להיות שלא. יכול להיות שהדרך לשירותים ממש קצרה אבל והשילוב שהיה נראה לי כמו רעיון טוב בתחילת הערב נתן את אותותיו על שיקול הדעת. "לא למות, לא למות" שיננתי לעצמי. קיוויתי שאני הולכת ישר, קרצתי למלצרית כמו סחבקית אמיתית והלכתי לשירותים. השירותים בחלל מוארים בקטע לא ברור, ואם משום מה בא לכם להתפקס, הם לגמרי יעשו את העבודה. לנוחיותכם יש ברז מים בתא, שבמידת הצורך יחסוך לכם את הבקשה לכוס מים/שישטפו לכם את הפנים.
מדד המאנצ':
החלטתי בצעד חסר תקדים ללכת על הסנדוויץ' הטבעוני. מצב טריקי מאחר ואנחנו בבר. להפתעתי הסנדוויץ' היה פאקינג טעים. לא יודעת מה יש בו וגם לא אכפת לי. אולי קישואים. הוא לא הרגיש טבעוני, הוא הרגיש כאילו מלאכים גמרו לי בפה.
ולסיכום:
היה לי כיף להיות שיכורה בחלל כי לא נדרש ממני להפגין אוריינות תקשורתית. רוב הזמן שכבתי על הספסל הצמוד לקיר והרמתי ידיים באוויר כמו מטומטמת. עם זאת, השילוב בין הקהל המגניב, העיצוב, ששון החתול, הסנדוויץ' המוצלח והמוזיקה מייצרים מוצר מגניב ונדיר יחסית בעיר. הפיק-אפרים יתבאסו כתוצאה מהקושי לדבר (או שמא יהפכו זאת לטובתם ויגידו דברים כמו: "בואי נלך לדבר במקום שקט יותר"), ובאופן כללי המקום מיטיב עם הרוקדים, ופחות עם המשוחחים באינטימיות.