עברי דבר עברית: למה אין כמעט אלבומים ישראלים טובים באנגלית?

באמצע שנות ה־2000 האינדי הישראלי פנה מערבה. הרצון היה להיפלט ממגרש המשחקים הפרובינציאלי ולעבור לתעשייה ראוותנית שבה אפשר לצבור קהל ולהתפרנס. לדור שנולד וגדל לתוך ההאצה בתהליכי הגלובליזציה, האפשרויות היו רבות – אלא שבאופן טבעי התלוו להן מכשולים. הראשון בהם היה ההתעקשות של הקהל הישראלי להפוך את האנגלית לאויבת העבריות. סצנת האינדי, שהתבססה והשתכללה בכמה מוקדים (תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע), סבלה מתסביך לשוני שיצרו מבקריה. הנתק האמנותי בין המיינסטרים לאינדי נעשה קיצוני והתבטא אפילו אצל עיתונאי המוזיקה שנאלצו לבחור צדדים.

הקונפליקט הלשוני התחיל לדשדש בערך בשלהי העשור הקודם כשמערכות אימתניות של קשרים דו סטריים קרמו עור וגידים – פייסבוק, טוויטר, יוטיוב – שטחים וירטואליים מכריעים, חברתיים, שבהם האנגלית היא השפה הרשמית ושייכת לנחלת הכלל. כמעט בלי להבחין הטכנולוגיה הביסה את הדיון על השפה, שנעשה ארכאי ולא רלוונטי. כיום, עשור לתוך המציאות החדשה שבה הפרדות דיכוטומיות של ז'אנרים, קהלים ושפות ממוקמות על הציר שבין פרימיטיבי למשעמם, כבר לא מדובר בקומץ יוצרים שמנסה את מזלו בשוק זר, אלא בכמות נאה של אמנים שאימצה לעצמה שפה זרה ואת הקודים התרבותיים שנלווים לה.

החלומות על טורים אירופיים הפכו למציאות ממשית, כולל טיסות על חשבון ההפקה, פינוקים וראיונות במגזינים מובילים. כל אלה הן מותרות שלא היו קיימות בעבר ומהוות חלק ניכר מהקריירה המוזיקלית של דור האמנים השני שפרץ את הסכר ועשה את מה שפעם היה בלתי נתפס (בהם נגה ארז, גארדן סיטי מובמנט, לולה מארש, אסף אבידן, עדי אולמנסקי, רותם אור ואסתר רדא). ההצלחה היחסית מעבר לים גרמה לכך שהיצירה האינדי־ישראלית החדשה מחולקת בין השפות (ערבית נמצאת בעמדת נחיתות מצערת). הליינאפ של אינדינגב הקרוב, הפסטיבל המקומי שמזקק את הפעילות השנתית של אמני ה־DIY , משקף את זה בצורה מהימנה. השוק המקומי כבר מזמן לא מוגבל לשפה אחת – לא לאנגלית ולא לעברית.

גארדן סיטי מובמנט. מהיחידים שהשאירו חותם, וגם זה לא בטוח (צילום: מיכאל טופיול ואילון ברגמן)

עם זאת חופש העשייה לא מעיד על איכותו. למעט יצירות אחדות, מרבית האלבומים הישראליים באנגלית עדיין סובלים מחיוורון כשמציבים אותם מול מקביליהם העבריים. אחרי כל הדיונים על "רוק ישראלי באנגלית – בעד או נגד", עם מה נשארנו ביד? איפה האלבומים הטובים באנגלית שהבטיחו לנו? מול היבול העברי המרשים של השנים האחרונות, שכולל הצלחות אמנותיות ובקרב הקהל של אלבומים של אמנים בהם יהוא ירון, הילה רוח, המסך הלבן ורבים נוספים, קשה יותר לציין אלבומים באנגלית שהשאירו חותם.

"אני חושב שזה קשור לקושי שהיה עד לפני כמה שנים לייצר אלבומים שלמים", מסביר קוואמי, מנהל תחנת רדיו האינטרנטית הקצה ושדרן גלגלצ. "הקושי עדיין קיים כמובן, אבל עד לתחילת העשור הנוכחי זה היה סרט נורא והרבה אמנים לא יכלו להרשות לעצמם להקליט ולהוציא אלבום שלם, אז הם העדיפו להופיע ופיזרו שירים בודדים ולא מרוכזים כאלבומים שלמים".

הנימוק הכמותי, שמגלם בתוכו חוסר איזון קיצוני, מתווסף לאובססיית האותנטיות של התרבות הישראלית, שעדיין יש בה צד שמתנכר לזרות. "אמנם חלפו הזמנים שבהם שירה באנגלית אילצה מקומות מרובעים לגלות גמישות – נגיד, רשת ג' או האירוויזיון עם תקנות שמודדות בסרגל כמה שפה זרה יכולה להיכלל בשיר כדי שייחשב ישראלי", אומרת עיתונאית המוזיקה אילת יגיל, "ועדיין קשה להשתחרר מהתחושה שיש משהו לא אותנטי, וכן, גם זר, בלשיר באנגלית. ובאמת, כמעט לכל המוצלחים והמצליחים, מגבע אלון עד אסתר רדא, לעולם יתפלק איזה הגה מוגזם שיסגיר את הלבנטיניות ואת העובדה שזו תחפושת. רק רן שם טוב, לדעתי, הצליח לעשות קטע מהמבטא הישראלי שלו ולא לנסות להיות כפיל של אף אחד כששר באנגלית".

וכשאת מביטה בסופו של דבר על התוצרים של ההתקוממות הזו, איך הם עומדים מול האלבומים בעברית?

"באופן אישי יש הרבה אלבומים ישראליים באנגלית שמצאו חן בעיניי ואף לא אחד שהפעים אותי ברמה שמיקי שביב הפעים אותי עם 'בדיוק דבר כזה'. שזה בכלל פרדוקס, כי זה אלבום שהוא הקליט אחרי שחי שמונה שנים בקנדה ובו הוא כאילו התערסל חזרה בשפה העברית".

"לא חסרים אלבומים ישראלים טובים באנגלית", אומר ישיב כהן, סולן להקת ,Men of North Country עיתונאי ויזם החוג לתולדות המוזיקה. "הם פשוט לא נחקקו בזיכרון הרגשי של הקהל הישראלי. קודם כל המוזיקה המקומית באנגלית נתפסת כיצור ביניים לא ברור, ובחשבון הסופי הרבה פעמים היא יוצאת קירחת מכאן ומכאן. הנטייה של אנשים לחשוב ששימוש בשפה שהיא לא שפת המקום מרדד את היצירה והופך אותה לפחות אמיתית או אותנטית גם לא עוזרת. אלבום ישראלי באנגלית נדמה הרבה פעמים נטול קונטקסט, מה שמקשה על אלבום כזה להרגיש חשוב. לא מספיק שהמוזיקה תהיה טובה – אלבום הופך לחשוב ומשמעותי בין השאר בגלל הקונטקסט ההיסטורי־תרבותי שבו הוא נוצר".

זה נכון, אבל יכול להיות שאנחנו עושים הנחה לתוצרת המקומית?

"לא נראה לי. אני לא באמת מזהה הבדל באיכות בין מה שעושים פה בעברית למה שעושים באנגלית, גם לא רואה סיבה שיהיה – לפחות לא אחרי ניכוי עניין מבטא, שלפעמים קצת מרחיק מהמוזיקה עצמה. רוב הדברים שיוצאים מחורבנים במידה שווה, אנגלית או עברית".

[interaction id="59cb90909f706700010d5a49"]