מתקפת הזומבים: למה ההולוגרמות משתלטות על תעשיית ההופעות?
אחרי ש"רפסודיה בוהמית" שבר כל קופה אפשרית, מופעי ההולוגרמה הצפויים של רוי אורביסון, באדי הולי, אבבא ופרנק זאפה מוכיחים שב־2019 להיות כוכב רוק מת זה הטופ של הטופ
מעריצי אבבא השרופים קיבלו בשבוע שעבר הבטחה שהותירה אותם על קצה הכיסאות שלהם (שמהם ודאי גלשו לרצפה בגלל הבד החלקלק של מכנסי הפדלפון שלהם): שירים חדשים של הלהקה ישוחררו לא יאוחר מהסתיו הקרוב – 35 שנה אחרי הפעם האחרונה שבה היא נכנסה לסטודיו. השירים המצופים, שנמצאים בעבודה עוד מהשנה שעברה, ייחשפו בטור חגיגי שבו ייבצר מההרכב להופיע במלואו. במקום זאת על הבמה יככבו הולוגרמות בדמותם של הסופרסטארים השבדיים אגנתה פלטסקוג, ביורן אולבאוס, בני אנדרסון ואנני פריד לינגסטד.
נראה שאבבא, שתמיד ידעו לכוון למאווים הכמוסים ביותר של המיינסטרים, עשו זאת שוב: 2019 מסתמנת כשעתן היפה של ההולוגרמות, הבונבון של הבון טון. במקביל להכרזה על מופע האווטארים של אבבא, התקבלו בשורות גם על טורים דומים של פרנק זאפה, רוי אורביסון, באדי הולי ועוד. אם כוללים גם את שובר הקופות ההיסטרי "רפסודיה בוהמית" כנספח לתופעה, הרי שאפשר להכריז בזהירות שלא זו בלבד שלקראת סוף העשור הנוכחי הזקנים שולטים ברוקנ'רול – אלא שלהיות כוכב רוק מת היום זה הטופ של הטופ.
עוד כתבות מעניינות:
מדריך הופעות הקיץ השלם
קורט קוביין השאיר מאחוריו משהו הרבה יותר חשוב ממוזיקה
משפחתו של מייקל ג'קסון מגיבה להאשמות בסרט משלה
לא שמדובר בתופעה חדשה לגמרי. הופעות הולוגרמה מצליחות מאוד ביפן כבר שנים, ובעבר הלא רחוק הועלו בהצלחה הפקות דומות של טופאק שאקור ואלביס פרסלי. לאחרונה אף בוטלה הפקה דומה שתוכננה עבור איימי וויינהאוס בשל "אתגרים ורגישויות". חברת Base, האחראית על טכנולוגיית ההולוגרמות בכל המופעים שנזכרו לעיל, סירבה לפרט באילו אתגרים ורגישויות מדובר. בחברת ההפקות השנייה בגודלה בלאס וגאס, האחראית בין השאר על מופעי ענק כמו ה־Cirque du Soleil, מסרבים לדבר על טכנולוגיית האווטארים. הם מכנים אותה "סוד מקצועי" וחושפים רק כי היא כוללת מקרן לייזר של חברת אפסון וכי לוקח יומיים שלמים להכין את הבמה בכל יעד שאליו המופעים מגיעים. "זה מקרן בקליבר צבאי", אמרה באחד הראיונות מארי טיודור, מנכ"לית ומייסדת החברה, "אם מחממים אותו מספיק הוא יכול לשרוף חור בקיר".
אז מה עומד מאחורי הריבוי חסר התקדים של מופעי ההולגרמה? רוי אורביסון ג'וניור, בנו של אגדת הרוקבילי, גרס בפני הרולינג סטון כך: "המוזיקה של אבא שלי הייתה משמעותית מאוד לא רק עבורנו, בני המשפחה, אלא גם עבור מיליוני מעריצים ברחבי העולם. להיות מסוגל לפתוח את ספר השירים האגדי שלו שוב ולשמוע את הקול שלו מהדהד מקירות אולם ההופעות היא חוויה עילאית ומזככת בו זמנית".
ניתן לשמוע גם נימוקים סנטימנטליים דומים מפי האחראים על זכויות היוצרים של זאפה, אבבא ושאר עסקנים המקורבים להפקות הללו. עם זאת, לצד הרגשנות, סביר להניח שכסף הוא חלק לא קטן מהרנסנס הדיגיטלי הזה. מחיר הכרטיסים עבור המופעים הללו עומד על כ־70 אירו (בהשוואה ל־20 האירו הממוצעים של הופעת רוק רגילה) והם כמעט תמיד נחטפים על ידי הקהל הבוגר, בעל כוח הקנייה, שעבורו מיועדות הפקות מסוג זה.
"מאוד משתלם להעלות היום מופע כזה", מאשר ד"ר ליאור זלמנסון, המנהל האמנותי של פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית. "גם במקרה שהאמנים חיים, כדוגמת אבבא, לא רק שאפשר להחזיר אותם לצעירותם, אלא אפשר לדאוג שיופיעו מדי ערב כמה פעמים ובכמה מקומות שונים בעולם במקביל. נוסף על כך, ומעניין מכך, יש כיום פתיחות גדולה למופע שהוא בעצם מתווך מחשב והקרנה. כבר היום בכל ההופעות הגדולות אנו רגילים לראות את האמנים במסכי וידיאו ענקיים, ובמובנים רבים מה שהולך על המסך הרבה פעמים יותר מרשים מהאמן על הבמה. חלקנו חווים הופעות רק באמצעות לחיצה על הזום אין בסלולרי, כך שמה הפלא שהולוגרמה כבר לגיטימית? ובהולוגרמה הדפקט יכול להיות אפקט, אפשר להגדיל את האמן לאיזה גודל שרוצים, הוא יכול להתנגד לחוקי הכבידה ולגיל הביולוגי ובכך להיות באמת סוג של על־אדם וזה דבר די מגניב לצפות בו. ולתעד לאינסטגרם".
"כרגע זה נראה כמו גימיק יקר עבור כרטיסים יקרים, אבל מה שמעניין כאן זה הפוטנציאל", מוסיף העיתונאי והבמאי בועז גולדברג. "לדעתי, כשהטכנולוגיה הזו כבר לא תהיה בלעדית לכמה חברות, גם אמנים חיים יתחילו לשלב הולוגרמות בהופעות ואז זה באמת יהיה מגניב. כרגע זה כמו מופע בדיסנילנד. מבלי שיתכוונו לכך יש המון הומור בכך שההולוגרמה לא באמת מסונכרנת עם התגובות של הקהל בחלל, אבל אולי גם הפער הזה יושלם יום אחד. אני מחכה ליום שהדבר הזה יחלחל גם לאמנים קטנים ויהפוך להיות עוד כלי ביטוי אמנותי".