עולם הפופ סינן את המסר הטראומתי של טירז פור פירז

הכל התחיל ב"Mad World". רולנד אורזבל, חצי מטירז פור פירז, כתב אותו בגיל 19. הוא היה ילד מדוכא לאב שסבל מפוסט טראומה אחרי מלחמת העולם השנייה והתעלל באמו. גם חברו לצמד, קורט סמית', הגיע ממשפחה הרוסה. המורה שלהם לגיטרה הכיר להם את הספר של הפסיכולוג ארתור ג'אנוב, "The Primal Scream", ששינה את התפישה שלהם לחלוטין. לפי ג'אנוב, הדרך להתמודד עם טראומות ילדות שיצרו ההורים היא לבכות ולצרוח, על מנת לשחרר את הכאבים ולהתגבר עליהם. מכאן גם השם שלהם – Tears For Fears, ושם האלבום הראשון שלהם – "The Hurting", שחוגג 36 שנים וייצא מחדש בוויניל במאי הקרוב. בקיץ הם יחזרו לישראל אחרי הופעה בלתי נשכחת לפני שנתיים.

אחרי שמכירים את ההיסטוריה של טירז פור פירז מבינים כמה המוזיקה שלהם מתעתעת. הם עשו במוזיקה את מה שדיוויד לינץ' עשה ב"טווין פיקס" – הפכו את הבית, שאמור להיות מקום מוגן, למקור סכנה, ושברו את המיתוס לפיו הילדות היא התקופה הכי מאושרת בחיים. "Mad World" הוא שיר קצבי ומרים, אך ספוג בעצב קיומי: "החלומות שבהם אני גוסס הם הטובים ביותר שהיו לי", שר אורזבל בפזמון. הוא מתאר את התעלמות המורים מהמצוקה, את חוסר האונים של ילד שמרגיש שאין לו נקודת אחיזה בעולם. אירוני שהשיר מלא הצער הזה הפך ללהיט הראשון והענק שלהם, שהרקיד טינאייג'רים במסיבות ברחבי העולם. "Mad World" כבש את המצעדים, שהיו באייטיז המדד החשוב ביותר להצלחה, וסימן את הצמד כדור הבא של הפופ הבריטי ובכלל (שנים לאחר מכן, דור חדש של אוהבי מוזיקה יכיר אותו בזכות קאבר הפסנתר הקיטשי של גארי ג'ולז ומייקל אנדרוז לסרט הקאלט "דוני דארקו").

עוד כתבות מעניינות:
למה ההולוגרמות משתלטות על תעשיית ההופעות?
ליטל סימז הקליטה אלבום דחוף ב־30 יום
קורט קוביין השאיר מאחוריו משהו הרבה יותר חשוב ממוזיקה טובה

המטרה שהציבו לעצמם השניים הייתה להצליח לומר, מבלי להתבייש, שעצב הוא דבר שאפשר וצריך לדבר עליו, שטראומות לא חייבות לאמלל אותנו כל החיים, ושמותר לכעוס על זה שהאנשים שהביאו אותנו לעולם לא דואגים לנו. למרות המסרים הטעונים, "The Hurtin" הגיע למעמד פלטינום וכבש את המקום הראשון במצעד הבריטי רק שבועיים לאחר שיצא. על עטיפת האלבום מופיע ילד קטן ויחף, בודד על רקע לבן וריק. בניגוד לנהוג באייטיז, טירז פור פירז לא הופיעו על עטיפת האלבום בצילום סטודיו מחמיא עם שיער מנופח, אלא הביאו את עצמם כילדים, ובעצם את כל הילדים שהמצוקה שלהם לא נראית לעין.

גם בסינגל "Pale Shelter" מתוך האלבום אפשר למצוא את הניגוד בין מוזיקה פסטורלית למילים טראומטיות. אורזבל וסמית' מתחלקים בשירה והופכים את השיר לסוג של דיאלוג: הקול הרך להפליא של סמית' מציג בעדינות את הסבל מההורים, ואורזבל מוכיח ומאשים אותם בפזמון: "אתם לא נותנים לי אהבה", כמעין נקמת הילד הדחוי. "זה סוג של שיר אהבה, אבל כזה שמתייחס להורים שלך יותר מלבחורה", הסביר אורזבל בסרבול כשניסה להכיר לעולם הפופ נושאים חדשים ומושתקים.

בהרבה מובנים "Mad World" פתח לטירז פור פירז את הדרך, אבל השיר שבזכותו (או בגללו) הם זכורים הוא "Shout", קפסולה של הרעיונות שהם הביאו לעולם המוזיקה. השיר יצא באלבום הבא של ההרכב, "Song from the Big Chair", וכאילו חתם לנצח את מקומם בפופ הבינלאומי. מקהלת הילדים שמצטרפת בקליפ האייטיז הקלישאתי, כולל סולו צוקים בנוהל, מהדהדת את אורזבל ששר: "בזמנים אלימים אתה לא חייב למכור את הנשמה שלך", וקורא לנו לשחרר את כל הפחדים והכעס באמצעות צעקות.

ריוט! מוזיקה מהפכנית, להט"בית, קווירית ואנטי גזענית. משודרת בכל יום שני בין 14:00־15:00 ברדיו הקצה. להאזנה באתר | לעמוד הפייסבוק