נסים טאלב, מחבר הספר "אנטי שביר", חושב שקצת כאוס יועיל לנו
כמי שבילה את מרבית נעוריו בהסתתרות במרתף ביתו בלבנון, ההוגה הכלכלי נסים טאלב חושב שלא יזיק לכולנו מעט כאוס. לרגל צאת ספרו החדש, הוא מספר מדוע הוא צם בכל שבוע ואילו סיכונים כדאי לכם לקחת
ההוגה הכלכלי הלבנוני־אמריקאי נסים ניקולס טאלב פרסם את רב המכר הקודם שלו, "הברבור השחור", ב־2007 ומיד הפך לשם דבר בקרב כלכלנים והוגים בתחומי מדעי החיים והרוח. עם פרוץ המשבר הכלכלי של 2008 הוא כבר הועלה לדרגת נביא לאחר שהתברר בדיעבד כי הוא חזה אותו בספרו. טאלב השתמש במונח "ברבור שחור" בשביל להצביע על כך שמשחר ההיסטוריה האנושות מתמודדת עם אירועים בלתי צפויים בקנה מידה הרסני, והסביר מדוע איננו ערוכים כלל להתמודדות עם אירועים אלו.
אולם בעוד בחוגים האינטלקטואליים אימצו את מטבעות הלשון של טאלב בחום, הוא דווקא חש תסכול מהפירוש השגוי שניתן לעבודתו. "הפרשנים שלי התמקדו בניסיון להימנע מ'ברבורים שחורים', בניסיון לחזות את העולם. אין שום אפשרות לעשות זאת", מתרעם טאלב. הספר לא מציע להתמקד ב'ברבורים השחורים', אלא מעודד לנסות לבנות מערכות שלא מתפרקות לנוכח אירועים בלתי צפויים".
ברב המכר החדש שלו, "אנטי שביר: איך לשרוד בעולם של ברבורים שחורים", טאלב ממוקד יותר במטרה שהציב לעצמו בספרו הקודם ומנסה ללמד אותנו כיצד לשגשג בעולם של חוסר ודאות. הוא משתמש במונחים "שביר" ו"אנטי שביר" כדי ליצור חלוקה למערכות שניזוקות מאי סדר ולאחרות שמרוויחות ממנו. לטענתו, מהסיכון אנחנו לא יכולים להימנע, אך אנחנו יכולים להפוך את עצמנו לשבירים פחות בהתמודדות מולו. "אני לא יכול לחזות רעידת אדמה בתל אביב", מסביר לי טאלב, "אבל אני יכול במידה מסוימת למדוד כמה הבית שלך שביר וכמה הוא עלול להיפגע מרעידת האדמה, זה כל הרעיון. אם משהו שביר, בסופו של דבר הוא יישבר, העניין הוא שאני יכול למדוד מה שביר ומה לא".
טאלב אינו מסכם את שירותו לציבור בהגדרת מידת השבירות; הוא חושב צעד נוסף קדימה ומסביר כיצד מערכות מסוימות, בעיקר אורגניות, יכולות להרוויח ממעט אי סדר, לחץ וחוסר ודאות, באופן שיהפוך אותן לשבירות פחות לנוכח אירועים הרסניים. "אם ניקח מחשב ונדפוק עליו", מסביר טאלב, "הוא לא באמת ישתפר, פרט למקרים נדירים שבהם הקסם הזה באמת פועל; אבל הגוף שלנו דווקא כן יכול להרוויח מכמה דפיקות. יש דברים שאוהבים תנודתיות ושינוי. לקח לי 20 שנה להבין שמה שאוהב תנודתיות אוהב אי סדר וכאוס, עד לנקודה מסוימת כמובן. למשל, העצמות שלי נחלשות אם אני לא מפעיל אותן. אם אעמיס 50 ק"ג על הכתפיים שלי זה יחזק את העצמות והשרירים שלי. אבל אם אעמיס 500 ק"ג אני אמות. כך גם לגבי סחר במניות: כשהייתי סוחר הרווחתי סכום כסף גדול עקב תנודתיות בלתי צפויה גדולה מאוד שהייתה בשוק, אבל אם זו הייתה 100 אחוז תנודתיות, לא הייתי מרוויח כלום כי הבנק שהיה אמור לשלם לי את הכסף היה קורס. כלומר, אנחנו מייחלים לכאוס אבל עד גבול מסוים".
הבעיה היא שהגבול הזה הוא אינטואיטיבי מאוד ואם נחצה אותו אנחנו עלולים לגרום לכאוס חמור משביקשנו.
"אנחנו לא אוהבים תנודתיות כי אנחנו לא אוהבים להסתכן. הטריק הוא ללמוד לאהוב את התנודתיות ולדעת לבודד ממנה את הסיכון. אם אני מתרגם את זה לחיי – לא יקרה לי שום דבר נורא אם ארגיש קצת חוסר נוחות כשלא אפעיל את החימום בבית ואסבול מקור. הסיבה לכך שאנחנו לא אוהבים קור היא שבטבע לא הייתה לנו שום שליטה על הסביבה שלנו והקור עלול היה להקפיא אותנו למוות. אבל קצת קור מדי פעם לא יקפיא אותנו למוות. למעשה הוא יועיל לנו כי הוא יהפוך אותנו לגמישים יותר, לעמידים לתנודתיות. מה יקרה ביום שהחימום שלי באמת יפסיק לעבוד? השיטה היא לבודד תנודתיות שמגיעה בסטיות גדולות ולנסות להימנע ממנה אך לחפש אותה במידות קטנות כדי לא לוותר על הגמישות שלנו. בחיי האישיים אני לוקח סיכונים רבים, אבל אני בכל זאת לא חבר במאפיה ואני לא רוכב על אופנוע."
"אני מתמסר לתנודתיות בכך שפעם בשבוע אני צם כ־40 שעות. עשיתי את זה כבר 17 פעמים ובכל פעם זה נהיה קל יותר. אנחנו צריכים שתהיה לנו את יכולת ההשתנות הזו, כי בסביבה הטבעית שנולדנו לתוכה עלולות להיות לנו גם תקופות של רעב. מה קורה כשאתה מבודד לגמרי את הסיכון לרעב? אתה מקבל סוכרת במקום. אז צריך להפריד בין אפיזודות של רעב לבין לרעוב למוות ולזהות איפה אנחנו עושים את זה יותר מדי או מעט מדי. קל להפריד בין סטיות גדולות שהן מזיקות לבין סיכונים קטנים שמביאים תועלת".
כשטאלב מדבר על הפקת תועלת מלחץ ומאי סדר בחייו האישיים, זה ממש לא מסתכם בצום יזום פעם בשבוע או באי תלות במזגן. הוא נולד בכפר לבנוני ב־1960 לשושלת של שרים ואנשי ממשל רמי דרג. עם פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 1976 איבדה משפחתו את הונה ואת השפעתה, והוא בילה את נעוריו בהסתתרות במרתף ביתו. את ההשפעות של המאורעות שחווה בחייו האישיים הוא הטמיע בהגותו ובאמצעותם ניתן להבהיר, אולי בצורה המובהקת ביותר, כיצד האנושות יכולה להרוויח מסיכון.
"כולם מדברים על הפרעה פוסט טראומטית", מסביר טאלב, "אבל זה הרבה פחות חזק ממה שנקרא צמיחה פוסט טראומטית. אנשים הופכים לחזקים יותר עקב התמודדות עם מתח גדול. אני עברתי תקופה ארוכה של מתח חמור במהלך הילדות שלי במלחמה, ואני יודע להגיד על עצמי שזה לא פגע בי. בעקבות המלחמה לבנונים רבים היגרו לאמריקה והתעשרו כאן והיום, אחרי הקהילה היהודית, זו הקהילה האמידה ביותר בארצות הברית. האם היו מתעשרים אילולא היו נאלצים לעזוב? הכפר שלי ננטש לחלוטין במהלך המלחמה והיום הוא נחשב לאחד המקומות הכי יקרים מבחינה נדל"נית. כל אותם אנשים שהיגרו והתעשרו חזרו אליו ובנו וילות בשווי חמישה מיליון דולר. אז כמובן שאלו מקרים קיצוניים ושטראומה היא לא דבר טוב, היא משאירה צלקות. אבל מעט טראומה יכולה לעזור להתחזק ולהתפתח. בקוטב השני נמצא הדור של האימהות המגוננות שמסירות כל סיכון אפשרי או מתח מחייהם של הילדים במקום להסיר רק את הקטלניים שבהם. אנשים מוכרחים להבין שבכל פעם שאנחנו הופכים את החיים לנוחים יותר, בסופו של דבר נשלם על כך מחיר".
קשה לשכנע בני אדם לאהוב סיכונים ואי סדר. הטבע האנושי מחפש נוחות, וזו אחת הסיבות לכך שהתקדמנו כל כך מבחינה טכנולוגית.
"אם המין האנושי לא היה מחפש נוחות לא בטוח שהוא היה שורד, משום שבעבר לא הייתה לו שום שליטה על הסביבה שלו. הבעיה היא שהיום הסביבה לא מתאימה יותר להעדפה הזו, אז צריך לעבור מהעדפת נוחות להעדפת ביטחון. אבל אני מגלה שקל יותר לשכנע אנשים דווקא באמצעות הפן הנהנתני של חוסר הנוחות. שום מסעדת שלושה כוכבי מישלן צרפתית לעולם לא תשתווה לעונג שחשים באכילת מעט חומוס אחרי צום של 24 שעות. התנודתיות מתגמלת אפילו מהבחינה ההדוניסטית. אנשים צריכים להבין שחיפוש אחר תנודתיות הופך את החיים למעניינים הרבה יותר".
נסים ניקולס טאלב, "אנטי שביר: איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים". מאנגלית: אורי שגיא. דביר, 639 עמ'