קריאת קיץ: כותבי Time Out ממליצים על ספרים

אוגוסט נמתח כמו מסטיק, היציאה מהמזגן היא בגדר סכנת נפשות, ו"משחקי הכס" מגיעה רק פעם בשבוע. נדמה שזו תקופה לא רעה בכלל להשלים קריאה של ספרים שלא מוצגים עכשיו בחלונות הראווה. חברי המערכת התחפשו לבני תרבות ושלפו כמה המלצות מהמדפים

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה / דאגלס אדמס 

(כתר, תרגום: מתי ונגריק ודנה לדרר)

קריאת קיץ: מדריך הטרמפיסט לגלקסיה_P

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה הוא הספר הכי טוב בכל היקום ואין דבר שיותר מצער אותי מזה שלא יהיו יותר ספרים של הגאון דאגלס אדמס. אני חושב שניסיתי לקרוא אותו לראשונה בגיל 12 כי היה משהו קסום בתמונה של האישה שמחכה לטרמפ עם כלוב עכברים. לא הבנתי כלום וחזרתי לחסמב"ה. בפעם השנייה זה כבר תפס. הגדולה של אדמס ב"מדריך" והמשכיו היא שזה באמת סיפור מופלא שחובר לכשרון כתיבה ענק שיכול באותו משפט לתאר את כל היקום או עוגייה חצי אכולה. הוא היה אוהב את ריק ומורטי.
אביב מזרחי, עורך רשתות חברתיות

הקוסם מארץ עוץ / ל. פרנק באום

(אריה ניר הוצאה לאור, תרגום: גילי בר-הלל סמו)

קריאת קיץ: הקוסם מארץ עוץ

כולם מכירים את המחזמר עם השיר על הקשת בענן, אבל רבים שוכחים את הספר הנפלא של ל. פרנק באום שעליו הוא מבוסס. "הציקלון הניח את הבית בעדינות רבה מאוד – ביחס לציקלון – בלבה של ארץ מופלאה ליופי" היה המשפט המושלם שלכד את עיני ושכנע אותי לקנות את הספר כשנתקלתי בו על דוכן המוזלים. הופתעתי לגלות עד כמה הרעיונות הוויזואליים הבלתי נשכחים מהסרט מקורם בספר – בפרק הראשון, למשל, ערבות קנזס ואפילו דודה אמה מתוארים כאפורים (המלה אפור מופיעה עשר פעמים), לפני שדורותי פותחת דלת לארץ מרהיבה שכולה צבע. ועם זאת הספר הרבה יותר מקאברי – בעיקר סיפורו של איש הפח על איך הפך לכזה – ומספק חוויית קריאה מענגת.
יעל שוב, מבקרת קולנוע

Widow Basquiat / Jennifer Clement

(לא תורגם לעברית)

קריאת קיץ: WIDOW BASQUIAT

הספר מגולל את קורותיו של האמן השחור הפוליטי והביסקסואלי מניו יורק ז'אן מישל בסקיה, אשר מת ממנת יתר בגיל 27. הסיפור מוצג מנקודת מבטה של המוזה שלו ובת זוגו סוזן מאלוק, שליוותה אותו מימיו כאמן אלמוני ועד הצלחתו המטאורית. הספר מורכב מאפיזודות קצרות בחייהם המשותפים ומלאי הסמים של הזוג באייטיז, כולל התקופות שמאלוק חוותה לבד כאשר באסקיה היה עוזב אותה לפרקי זמן קצרים יותר או פחות. הגשת הסיפורים נעה בין מספר כל יודע (שעליו אחראית הסופרת ג'ניפר קלמנט) לצד זכרונותיה האישיים של מאלוק. בגזרת הניימדרופינג תוכלו למצוא סיפורים ולכלוכים על מדונה, אנדי וורהל וקית' הארינג. מדובר ביצירה אישית הנוטפת מאמת נטולת כל שיפוט עצמי, שמכניסה את הקורא לאווירה של סקס, סמים ואמנות אבסטרקטית.
נועה בונה, כתבת מערכת

שתהיי לי הסכין / דויד גרוסמן 

(הספרייה החדשה)

שתהיי לי הסכין_P
אישה לוכדת את עינו של איש בערב אקראי, בלי שיחליפו ביניהם מילה. אלפי סיפורים התחילו ככה, מעטים ממשיכים כמו הסיפור הזה: שני הזרים מסכימים שלא להיפגש עוד כדי שיוכלו לכתוב את עצמם זה לזו מקרקעית הנפש, מתוך המקום החשוף שבו מיטשטש הגבול שמפריד בין אדם לאדם. חלופת המכתבים ביניהם היא שיר הלל ורקוויאם לכוחה של הכתיבה, על פניה המחיות וההרסניות. הכוח הזה מומחש בעיקר באמצעות הניסוחים של גרוסמן – מילים שהן כמו מכות חשמל קטנות, טעונות בכאבים מחודדים של זרות, ייאוש ואהבה.
אבישי חורי, עורך תרבות

הכד מטנסי: מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות / מאיר אגסי

(עם עובד)

קריאת קיץ: הכד מטנסי

מאיר אגסי היה זן נדיר של כותבי אמנות עם תשוקה בלתי רגילה לאמנות ואהבה לכתיבה שבערה בעורקיו. באנתולוגיה בעלת 552 העמודים אגסי מתמסר להתבוננות בעבודותיהם של 34 אמנים, מאדוארד מונק ופיקאסו ועד לורי אנדרסון, דמיאן הירסט ומיכל היימן. בשפה קולחת של מעריץ נלהב ולא של מבקר אמנות מרוחק, אגסי מתבל את הרשימות שלו באנקדוטות משעשעות, רשמים מביקורים בתערוכות, אירועי אמנות ומפגשים מצחיקים עם אמנים (למשל התגנבות לתערוכה של סיי טוומבלי בגלריית וויטצ'אפל או השתחלות לארוחת צהריים עם ג'ורג' באזליץ). מי שרוצה לקרוא על אמנות בגובה העיניים, ימצא בספר הנדיר הזה את מבוקשו. את ההקדמה כתבה נעמי אביב ז"ל, עוד דמות מפתח בעולם האמנות הישראלי שכל כולה הייתה תשוקה לאמנות.
מיטל רז, כתבת אמנות

על דעת עצמו / נורית גרץ

(עם עובד)

על דעת עצמו

בביוגרפיה הזאת יש כל מה שמסעיר את הנפש של קוראים תל אביבים: כמיהה נוגה לתל אביב של פעם, סיפורי אהבה מתסכלים ומסובכים, זיכרונות מעורפלים וכואבים מדיר יאסין, אמנות שתויה בפריז ואפילו פרשת מטען חבלה על רקע הדתה. הביוגרפיה שכתבה נורית גרץ על
בעלה עמוס קינן שמת בשנת 2009 הם ארבעה פרקי חיים מרתקים. היא לא מתחייבת על רצף כרונולוגי, לא בהכרח מספרת את הסיפור במלואו והולכת עד הסוף גם ברגעים שבהם קינן מתבלבל או שזיכרונו מעורפל – וזה כל מה שיפה בספר הזה: סיפורים גדולים שמוצגים כמו סיפורים קטנים של אדם אחד. הכתיבה של גרץ חדה ונקייה, כך שבמהלך הקריאה הלב נצבט בלי שיעשו עליו כל מיני מניפולציות מיותרות. ספר חובה לכל מי שאוהב קצת שכואב לו.
נוף נתנזון, עורכת ראשית

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם / דיוויד פוסטר וואלאס  

(הקיבוץ המאוחד, תרגום: אלינוער ברגר)

קריאת קיץ: משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו_Pהסופר והמסאי הזה ללא ספק מייצג בגאון את הכתיבה ההיפר-טקסטית, והשפיע עלי רבות דרך הכתיבה הצורנית והשימוש בהערות שוליים כחלק בלתי נפרד מגוף הטקסט ולא כתוסף שנכתב על ידי העורך/המתרגם. בעשור האחרון החלו להגיע לארצנו (באיחור, אלא מה) תרגומים לכמה מספריו, ועד שיגיע גם פרויקט חייו, האפוס "1,079" מומלץ להתחיל דווקא עם מסה קצרה (יחסית לעבודותיו האחרות של וואלאס) שבה נשלח מטעם הארפר'ס מגזין לסקר שיט תענוגות אמריקאי בספינת פאר. בזכות כישרונו הרנטגני לפרק מבנים ומנגנונים חברתיים לגורמים, וואלאס הופך את החוויה האזוטרית הזאת לדוגמה לזיוף שבאנושות. דווקא בפלטפורמת כתיבה שאין בה חוקים רבים כמו מסה, מצליח וואלאס להביא לידי ביטוי את מלוא חריפותו, כנראה בשל העובדה שגם בכתיבה הפרוזאית שלו אהב לשבור את החוקים הלינאריים העבשים.
אמיר סומר, כתב תרבות

אפרים / יואל הופמן

(כתר)

קשה לבחור על אילו מהספרים של יואל הופמן להמליץ. קריאה בספריו ממכרת יותר מכל חומר כימי ומהנה יותר מכל דרינק. יכול להיות שספריו האחרונים – "מצבי רוח" ו"Curriculum Vitae" – פיוטיים יותר, אך אין נוגה ונעים כמו אפרים. אפרים מחליט לעזוב את יוספה. כמו בחיים, שום דבר דרמטי לא קרה, רק הדבר הדרמטי הזה שקורה בתוך הנפש והלב. כשקוראים את אפרים אפשר להרגיש את כל הרגשות האלה באמת, כאילו כל אחד הוא אפרים וכל אחת היא יוספה.
נוף נתנזון, עורכת ראשית

יומן של גוף / דניאל פנק

(אחוזת בית, תרגום: ניר רצ'קובסקי)

קריאת קיץ: יומן של גוף_P

כפי שרומזת כותרת הספר הזה, במרכזו עומד לא סתם יומן התבגרות רגיל, אלא יומן התבגרות מנקודת מבט גופנית. אהבות ראשונות, החלטות גורליות או אפילו קרבות היסטוריים – כל אלו נותרים ברקע, כשבחזית ניצבים דווקא קצב הלב, מסת השריר, ועם השנים, גם הצפצופים באוזניים או הכתמים בעור. לאורך הספר מתברר עד כמה המחשבה לפיה ניתן לדבר על הגוף מבלי לדבר על החיים ולהפך היא אשליה. זהו לכאורה ספר גברי מאוד, אך דווקא באמצעות העיסוק האינטימי באופן שבו גברים חווים את גופם, על צמיחתו ועל קמילתו, מצליח ה"יומן" לחדור עמוק לתוך שריון הגבריות של ימינו.
אביעז רנד, כתב

ראנא / חדוה הרכבי

(הקיבוץ המאוחד)

קריאת קיץ: ראנא_P

חדוה הרכבי היא משוררת מכשפה ואלכימאית. בקטע טוב. בקטע טוב מאוד. היא קושרת קשרים במציאות, מערבבת אובייקטים ומזמינה באמצעות מילים כוחות שונים ביקום מאז תחילת שנות ה־70. אבל הספר הזה, מ-2014, שזיכה אותה בפרס ביאליק, הוא אבן החכמים שלה. הרכבי לוקחת את הקורא למסע פסיכדלי, צבעוני, שרוט ומופרע, בנפש שלה ובעולם שבחוץ, עד שנדמה שכל דבר ביקום – אותיות, אטומים, מדרכות – רוטט בחיוּת בלתי אפשרית.
נדב נוימן, עורך תרבות

יואב עזרא / יואב עזרא

(הבה לאור)

קריאת קיץ: יואב עזרא

החיים בצל שלטון טראמפ מוליכים אותנו אל עידן של משיחי שקר, אך לעיתים עולה מעין ניצוץ שאין בו כל ספק: מדובר במשיח אמת. כזה הוא ספרו של יואב עזרא שנושא את שמו. חייו של יואב עזרא הם מסתורין ומיתולוגיה אחת גדולה שאיש לא יודע להשלים. כתיבתו מאופיינת בפאתוס כמו דתי מחד וילדי מאידך, והשירים בספר מעידים על רגעי כתיבה תת הכרתיים והבנה עמוקה של התרבות בה אנו חיים. מלבד שירי הגות הומוריסטיים תוכלו למצוא בספר שירי אהבה מינימליסטיים וחדשניים, שהשירה העברית טרם ראתה לפני כן.
נח אנגלהרד, מבקר ספרות

2666 / רוברטו בולניו

(עם עובד, תרגום: אדם רון בלומנטל)

"2666" מאת רוברטו בולניו
"2666" מאת רוברטו בולניו

כל תרגום של רוברטו בולניו לעברית הוא יום חג לאנשי ספרות. בולניו הוא סופר צ'יליאני מהגדולים והחשובים של המחצית השנייה של המאה ה-20. לרוב זוכרים לו את "בלשי הפרא", ספר המשוררים הגדול שגרם לכל יושבי הנסיך הקטן בתל אביב למצוא חבורה שמקדישה את מירב זמנה לשתייה וכתיבה. "2666" הוא רומן אפי, שנפרש על פני 888 עמודים ומספר על סופר אבוד, חוקרי הספרות שמנסים להשיג אותו, ועיירה שמתרחשת בה מקרי רצח משונים. הקריאה לעיתים קשה, אך מתגמלת. "2666" הוא הספר ההזייתי המושלם לחודשי הקיץ החמים.
נח אנגלהרד, מבקר ספרות

להרבות טוב בעולם – בודהיזם, מדיטציה, פסיכותרפיה / אסתר פלד

(רסלינג)

קריאת קיץ: להרבות טוב בעולם

אמנם יש פה בודהה על הכריכה, אבל לא מדובר בעוד כותר שמתיימר להבטיח מסלול מקוצר להארה. ספר העיון הזה הפוך ממדריכי ניו אייג' בערך כמו שניו יורק הפוכה מקטמנדו, ועדיין, אפילו רפרוף שטחי בו עלול לפתוח לקורא כמה צ'אקרות. אסתר פלד, פסיכותרפיסטית וד"ר לפילוסופיה שמתמחה בבודהיזם, מגישה כאן מבוא מעמיק ליסודות החוכמה הבודהיסטית, ומסמנת קווי דמיון מעניינים בינה לבין תורת הטיפול הנפשי. בלי לוותר לרגע על היושרה המקצועית, באופן שעלול להיקרא לפעמים כקצת פדנטי, היא רוקחת מורה נבוכים מלא חמלה למבקשים למצוא להם שביל ישר בעולם הזה.
אבישי חורי, עורך תרבות

מסע אל קצה הלילה / לואי פרדינן סלין

(עם עובד, תרגום: אילנה המרמן)

קריאת קיץ: מסע אל קצה הלילה

הרבה לפני הפסימיזם של מישל וולבק היה לואי פרדינן סלין, הנתפס כאחד ממקורות ההשראה הבולטים ביותר של הספרות הצרפתית במאה העשרים. בשל העמדות האנטישמיות המוצקות של מחברו, "מסע אל קצה הלילה" תורגם לעברית רק בשנות ה־90. ב"מסע אל קצה הלילה" תמצאו מנה גדושה של שנאת אדם, לפעמים מדכאת ולפעמים מצחיקה, המזדקקת מתוך חוויותיו של חייל צרפתי במלחמת העולם הראשונה. אין לתת לביוגרפיה של המחבר לחסוך מכם רומן אנטי מלחמתי מענג כדוגמתו.
גיא פרחי, כתב מערכת

מה עשיתי מן החיים? / פרננדו פסואה

(כרמל, תרגום: רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה ריש)

קריאת קיץ: מה עשיתי מן החיים_Pפסואה הוא אולי אחד מהגרפומנים המוצדקים היחידים בהיסטוריה של האנושות. הררי הכתבים שהוציא ושהותיר אחריו הם בעלי רגישות מיוחדת, שגם אילו היה נשמר כתב יד אחד בלבד, עדיין היה מובטח מקומו בתור משורר גדול. "מה עשיתי מן החיים?" הוא ספר שירים שמתאר את המצב הקיומי ביותר, המרוגש ביותר והצלוב ביותר שבני-אדם מכירים. בתוך תנועות של חיים מודרניים ותעשייתיים, לפסואה הפורטוגלי הייתה הבנה גדולה על מצב האדם בכלל, כך שגם היום אי אפשר שלא להתרגש מכתיבתו. למזלנו, פסואה מקבל הדים רבים בזירת השירה העברית, ועל כן יוצאים מדי זמן מה תרגומים חדשים של כתביו. עשו לעצמכם טובה: השיגו את הספר – ובתמורה תקבלו אח אבוד ביקום.
נח אנגלהרד, מבקר ספרות

מולכו / א.ב יהושע

(הספרייה החדשה)

קריאת קיץ: מולכו_P

הפתיחה היפה ביותר בספרות העברית אי פעם. כל מבחן אינטליגנציה רגשית צריך להכיל את העמודים הראשונים של הרומן הטוב ביותר של א.ב יהושע, ודאי האנושי והרגיש שבהם, שמגולל את תקופת האבל המבולבלת של אלמן טרי שמגלה מחדש, יחד עם הקוראים, מה משמעותו האמיתית של המושג חופש. כן לבעלי לב חלש.
נדב נוימן, עורך תרבות

להפך / ז'וריס קרל הויסמנס

(מאגנס, תרגום: בני ציפר)

קריאת קיץ: להפך_P

הגיבור של "להפך", בן אצילים בשם דז־אסנט, סובל מכל המחלות המזוהות כיום עם בני דור ה־Y. בסוף המאה ה־19 היו מכנים זאת בפשטות "דקדנס". "להפך", אם כך, הוא רומן כמעט נטול עלילה, והדרמה מתרחשת במרחב הביניים שבין הגיבור לחברה המסואבת המשתקפת מנקודת המבט שלו, המתעדפת תמיד את המלאכותי והוירטואלי לפני הראשוני והטבעי. מומלץ במיוחד לקוראים השרויים בדיכאון קיומי.
גיא פרחי, כתב מערכת

חיי נישואים / דוד פוגל

(הספרייה החדשה)

קריאת קיץ: חיי נישואים

אם במרכזו של רומן יכול לעמוד אנטי-גיבור, הרי שרומן כזה יכול לספק גם אנטי-מוטו, והוא: "אל תהיה גורדווייל". שהרי כמה שלא נדבר על העברית המופלאה והבלתי נתפסת של פוגל, על המיזוג החד פעמי כמעט בין יהדות ויהודיות ומודרנה ובורגנות וחילוניות ואורבניות בווינה של ראשית המאה הקודמת, בלבו הפועם חלושות של הספר הזה עומדת דמותו של האנטי-גיבור האולטימטיבי. רודולף גורדוויל, האיש שהופך קורבן לפסיביות ולחולשה שבו, שנותן לסובבים אותו ובראשם אשתו הסדיסטית לעשות בו כרצונם, ושמסרב לראות את הטרגדיה שמתקרבת אליו עד שזה כבר מאוחר מדי.
אביעז רנד, כתב


פעמון הזכוכית / סילביה פלאת'

(ספרית פועלים, תרגום: יואב הלוי)

קריאת קיץ: פעמון הזכוכית_P

"כתיבה היא מעשה דתי: היא סידור, היא דורשת לחזור ולתת צורה, לחזור וללמוד ולחזור ולאהוב את האנשים ואת העולם כפי שהם וכפי שהם יכולים להיות", כתבה ביומניה האישיים סילביה פלאת' ששמה קץ לחייה לפני 54 שנים. "פעמון הזכוכית" הוא רומן אוטוביוגרפי למחצה, "סידור" הכתוב בגוף ראשון, הרומן היחיד שכתבה פלאת'. דמותה של אסתר גרינווד, נערה לבנה באמריקה של שנות ה־60, נותנת הצצה לתוך נפשה הסבוכה של אחת מהדמויות הספרותיות החשובות והמעניינות במאה ה־20. התאהבויות בגברים אטומים, ניסיונות כושלים להתברג לעולם הספרות, אובדנות, התמודדות עם דיכאון וטיפול פסיכיאטרי פרימיטיבי מתוארים בספר במילותיה המדויקות. ב־2018 צפוי לצאת סרט שמבוסס על הספר בבימויה של קירסטן דאנסט.
נועם כהן, כתבת עירונית

מוסיקת המקרה / פול אוסטר

(עם עובד, תרגום: משה רון)

קריאת קיץ: מוסיקת המקרה

לא הייתי ממליץ על הספר הזה לאף אחד שאני אוהב, ולא הייתי חוזר לקרוא בו בעצמי. זו חוויית קריאה מהפנטת, אבל היא מהפנטת בקטע של תאונת דרכים, של צונאמי, של אסון ידוע מראש שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים. פול אוסטר, שהוא לגמרי וואן טריק פוני אבל וואו איזה פוני, מתגלה פה בשיאו הלופת. זהו תיאור ההידרדרות המושלמת של גבר באמצע חייו, שיורש סכום כסף גדול ויוצא למסע הרסני שממנו לא יחזור אותו דבר. או לא יחזור בכלל, תקראו ותדעו. למרות ובגלל כל הנ"ל.
אבישי חורי, עורך תרבות

הטירה הנעה / דיאנה ווין ג'ונס

(כתר, תרגום: גילי בר הלל)

קריאת קיץ: הטירה הנעה
הרבה לפי שהפך לסרט אנימציה של הייאו מיאזאקי, "הטירה הנעה" הוא ספרה של אחת מסופרות הפנטזיה הבריטיות המוערכות בכל הזמנים, כזו שסופרות כמו ג'יי. קיי. רולינג גדלו עליה, ויותר מכל ספר על זמני ועל גילי. סופי האטר היא הבכורה מבין שלוש אחיות, מה שנחשב לביש מזל של ממש בארץ אינגרי ממנה היא מגיעה. כשמוטלת עליה קללה שכולאת אותה בגוף של אישה קשישה, היא נאלצת להשאיר מאחור את כל מה שהיא מכירה ולצאת, סוף סוף, לחפש את מזלה ולחזור לקדמותה. בסיפור ההרפתקאות הזה ג'ונס עוסקת בשאלות מורכבות כמו זהות, בדידות, אהבה ויחסים בין אישיים בצורה מלאת הומור (שחור, ברובו), ושוזרת קסם במציאות בצורה שמזכירה סיפור עם עתיק יותר מאשר ספר פנטזיה. בקריאות השנייה והשלישית הוא אפילו יותר טוב.
גל פרייליך, כתב

מוסקבה פטושקי / ונדיקט ירופייב  

(עם עובד, תרגום: נילי מירסקי)

קריאת קיץ: מוסקבה פטושקי_P
מתנה משמיים לחובבי כתיבה בועטת ואוונגרדית. המהדורה הראשונה של הספר הודפסה והופצה בצורה מחתרתית מחשש שמא השלטונות בברית המועצות יענישו את הקוראים, והספר הודפס בצורה רשמית ברוסיה רק ב-1989. כל עלילת הספר מועברת כמו וואן שוט קולנועי כאשר הגיבור השיכור נוסע ברכבת אל אהובתו שבפטושקי ומשם בחזרה אל מוסקבה הקומוניסטית. בדרך הוא עובר מסע סוריאליסטי שכולל דיאלוגים עם מלאכים ושדים וגם סתם טיפוסים הזויים (למי ששוקל לקרוא את הספר: אין אפשרות להשיג אותו ברשתות הגדולות, רק אצל ציידי ספרים ובחנויות יד שניה).
אמיר סומר, כתב תרבות

עד שהאצבעות יתחילו לדמם / צ'ארלס בוקובסקי  

(כרמל, תרגום: דורית ויסמן)

קריאת קיץ: עד שהאצבעות יתחילו לדמם_P
בעידן הניאו-פמיניסטי שלנו, שהוא גם עידן עמוס במילים, בוקובסקי מייצג את הגבר הישן הן עם ביחסיו עם נשים והן ככותב. מינימליסטי, ישיר, בוטה, שוביניסטי, סקסיסטי ותוך כדי גם מלא ברגש כלפי נשים ולא שוכח לייצג בגבורה את הצווארון הכחול של מעמד הפועלים. כתיבה שכל מילה בה מדיפה אדי אלכוהול ומנופפת באלכוהוליזם של בוקובסקי שהיה גם פרי השראתו וגם נקודת התורפה שלו. הוא נחשב למשורר הביבים והיה ידוע בתור האשמאי הזקן שיושב על הבר וכותב על מפיות שירים – קלישאה אמיתית. למרות זאת בארץ תרגמו בעיקר את הרומנים הפרוזאיים שלו שנחשבים לכתיבה הצהובה שלו, ולא הסיבה שבשמה שנחשב לגאון בעיני רבים ולא עוד אלכוהוליסט רומנטי שחוטא בכתיבה מאצ'ואיסטית. למעשה, השירים והסיפורים הקצרים שכתב הם השיט האמיתי, והקובץ הזה הוא אסופת התרגומים היחידה שיש בארצנו לצד המבריק של משורר הביבים.
אמיר סומר, כתב תרבות

גברת לב בודד / נתנאל ווסט

(זמורה ביתן, תרגום: חיים גליקשטיין)

קריאת קיץ: גברת לב בודד

הקומדיה השחורה הזאת היא הרומן השני מאת ווסט, שהספיק להשלים ארבעה ספרים ושני מחזות לפני שנהרג בגיל 37 בתאונת דרכים. "גברת לב בודד" הוא שם העט של עיתונאי ניו יורקי, הכותב טור עצות בזמן המשבר הכלכלי הגדול. תושבי העיר הנואשים מבקשים ממנו למצוא פתרונות עבור הבעיות שלהם, שנעות בין ניצול מיני לעוני מחפיר. לרוע מזלם, ווסט מעצב את הדמויות שלו על פי תפיסתו הניהיליסטית: אף אחד לא יכול לעזור לאף אחד וכולם פועלים בעולם שבו בלתי אפשרי ליצור סדר או למצוא נרטיב "נכון". אבל זאת קומדיה, תצחקו.
רות פרל־בהריר, עורכת סגנון חיים

רק ילדים / פטי סמית'

(כנרת זמורה ביתן, תרגום: אורטל אריכה)

קריאת קיץ: רק ילדים_P

היצירה האוטוביוגרפית של פטי סמית' תיתפס כמסמך מכונן בעיני רוחו של כל מי שאבות המזון שלו הם פואטיקה, רוקנ'רול, אמנות ואהבה. הודות לתרגום קשוב ומדויק מאת אורטל אריכה, מתאפשרת הצצה נדירה לקורותיה המוזיקליים והפרסונליים של משוררת הרוק האמריקאית. זוהי לא רק מסכת כרונולוגית וכתובה היטב של ניימדרופינג וסיפורים שכוללים שמות כגון ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין ואנדי וורהול, אאוטינג של עלילות מופרכות אך אמיתיות לחלוטין שהתרחשו במלון צ'לסי המיתולוגי בשנות השבעים או הנצחה של מערכת היחסים הכמעט סימביוטית בינה לבין הצלם רוברט מייפלת'ורפ. מעל לכל זהו סיפור על אהבה ואובדן, על פריחה וקמילה ועל הכמיהה הנצחית למשהו אמיתי, טהור ושלם. מילים שהלכו לעולמן יחד עם העידן האנלוגי, וכבר קשה למצוא בפיד.
רוני ודנאי, עורכת

קו המלח / יובל שמעוני

(עם עובד)

קריאת קיץ: קו המלח

המגנום אופוס של יובל שמעוני הוא רומן באורך הגלות (שני כרכים!), שנמתח על פני כל המאה ה-20, ומביא באיחור עצום ואירוני את בשורת הרומן הסוּפּר-ריאליסטי לישראל, באמצעות העלילה: מגילות מזויפות כתובות עברית שנשלחות מהודו הקולוניאליסטית בתחילת המאה ה-20 עד לתל אביב בסוף המאה ה-20. שמעוני מצליח בכך להעביר חוט בין הספרותי לחוץ-ספרותי באופן שמהדהד לאורך כל הספר, בלי להפריע לרגע לעלילה עצמה, שכתובה במיומנות כמעט מופרעת, שלא נופלת מהקלאסיקונים הגדולים של הרומן הריאליסטי.
נדב נוימן, עורך תרבות

לב כלב / מיכאיל בולגקוב

(ידיעות ספרים, תרגום: פטר קריקסנוב)

קריאת קיץ: לב כלב_P

על פי הפשט, הנובלה מגוללת את סיפורו של שריק, כלב עזוב שנאסף על ידי מדען שמשתיל בגופו בלוטת יותרת המוח ואשכים. שריק עובר מטמורפוזה והופך לפוליגרף פוליגרפוביץ' – בריון בעל משרה זוטרה במחלקת הניקיון של העירייה. בהדרגה הופך פוליגרפוביץ' את חייו של המדען לגיהנום, תוך שהוא מגלה נאמנות בלתי-מסוייגת למדינה הסובייטית ומקודם למשרת חונק חתולי רחוב. לאור כל זאת, לא מפתיע לגלות שהדרש בדרך כלל מייחס את הנראטיב המוזר לניסיון לתאר את סיפורו של "האדם הסובייטי החדש", תחת מגבלות הצנזורה החמורות שהיו מוטלות על בולגקוב באותה התקופה.
רות פרל־בהריר, עורכת סגנון חיים

הסירנות של טיטאן / קורט וונגוט

(כנרת זמורה ביתן, תרגום: יותם ראובני)

קריאת קיץ: הסירנות של טיטאן

קשה לבחור רק אחד מבין קטלוג הספרים של סופר המדע הבדיוני האמריקאי הגדול ביותר, ואחד הסופרים האמריקאים הגדולים ביותר בכלל, אבל "הסירנות" מפעיל את ה"וונגוטיזם" על הקורא בצורה המשוכללת ביותר: כל דקת קריאה בעלילות מלאכי קונסטנט, וינסטון נילס רומפורד, האינפנדיבולה הכרונו-סינקלסטית, הכנסייה של האל האדיש לחלוטין והטרלפמדורים משולה לנצח; כמות התובנות הספרותיות והפילוסופיות שניטחות על שכלו של הקורא התמים עם כל עמוד שמדופדף היא בלתי נתפסת, ומתקרבת בהיקפה רק להומניות האדירה ומרחיבת הלב שוונגוט מספק בתוך תפאורת החלל הזו.
נדב נוימן, עורך תרבות

הודו – יומן דרכים / עזריאל קרליבך

(כתר)

קריאת קיץ: הודובודדים הספרים שגורמים לקורא בהם לערער באמת על האקסיומות שבבסיס התרבות שלו, ומאירים את עיניו לקצה-קרחון של אפשרות אחרת, של חופש אחר, של שינוי. העורך המיתולוגי של "מעריב" היה מהתיירים הראשונים שכף רגלם דרכה בהודו, הרבה לפני שכל ישראלי שני למד לפזם "סאב קוץ' מילגה" ולמנצ'ס בנופי פאי. התוצאה היא תיעוד מלא השתאות, עומק ופיוט של תת היבשת, ובעיקר של התרבות החכמה והמתעתעת שלה. קרליבך מצליח לתאר בפשטות בהירה צורת חיים שהכסף והחרדה לא שולטים בה, ולהציע אלטרנטיבה קיומית שמרשה לשמוח.
אבישי חורי, עורך תרבות

אוכל >>
Cooking for Geeks / Jeff Potter

 

קריאת קיץ: Cooking for Geeks

מה שאדיר בספר הזה הוא נקודת המוצא שלו. המחבר, ג'ף פוטר, הוא פודי שעבר פחות או יותר בכל תחנה גיקית בחיים: עיצוב, תכנות, סטארט-אפ, תאגידים. הוא שם לב שהרבה מהחברים שלו נרתעים מבישול בתור משהו שהוא לא "לוגי" ושאי אפשר להבין אותו ולצלול לתוכו. בפשטות, הספר הזה מסביר בצורה מדעית ומהנה המון אספקטים מסביב למתכונים עצמם (ואין הרבה מהם). כלומר, ההנחה היא שאם אתה גיק של כל דבר אתה תיהנה גם ללמד את עצמך לבשל עוד דברים חוץ מפיצה מוקפאת. לימדת את עצמך לתכנת? לנגן? לערוך וידאו? בישול הוא אותו הדבר.
אורן ברזילי, כתב

חדרוכל – אסי חיים ועופר ורדי

(הוצאת Lunch Box)

קריאת קיץ: חדרוכל

כשאומרים מטבח ישראלי מנסים להדחיק דווקא את התרומה של חדרי האוכל הקיבוציים, ואולי בצדק: מדובר היסטורית באוכל איום, שלא השתפר אפילו כשאותם קיבוצים גידלו חומרי גלם מהטובים בעולם. דווקא בגלל זה הספר הזה כל כך חשוב. הוא תזכורת לכך שכל מטבח גדול עומד קודם כל על מטבח של עניים שהיו צריכים להיות מקוריים מתוך דוחק, וזה בדיוק מה שהספר מציע: גם מתכונים אבל המון סיפורים של אנשים שהשאירו מאחוריהם תרבות מסוימת, עדיין לא אימצו את התרבות המקומית והיו צריכים להרכיב מתוך זה אוכל לעשרות אנשים, טלאי על טלאי על אלתור.
אורן ברזילי, כתב

On food and cooking / Harold Mcgee

קריאת קיץ: on food and cooking

או במילים אחרות: התנ"ך. הספר הזה מופיע בהמון רשימות כספר הראשון שחייב להיות לך בארון אם אתה רוצה ללמוד לבשל ברמה מקצועית, ולמרות זאת (או אולי בגלל זאת) אין ספר שמחזיק אחוזי הירדמויות גבוהים יותר במהלך הקריאה, לפחות אצלי במדף. אם בישול הוא קצת כמו ארכיטקטורה, כלומר שילוב של יצירתיות ויסודות משעממים, אז הרולד מקגי הוא קבלן עפר: פרקים על גבי פרקים של הסברים על ההבדלים המולקולרים בין סוגי ירקות, טבלאות עם ניתוח התגובות של חלבונים שונים לחומצה. בקיצור, תואר ראשון לפחות. אז למה הוא פה? כי עדיף ללמד אדם לדוג מאשר לתת לו דג. ספרי בישול אחרים הם פשוט ערימה של דגים, כלומר רשימות מתכונים בלי המון הבנה והסברים על תהליך הבישול. הספר הזה הוא עולם שלם של סירות דיג. אם יישמתם אפילו פרק אחד ממנו אתם מיד טבחים הרבה יותר טובים, ואתם גם מבינים למה.
אורן ברזילי, כתב

דילמת השפע / מייקל פולן

(מודן, תרגום: מירה ברק)

בעידן של מגוון אינסופי של מוצרי מזון, דיאטות אופנתיות וסופרמרקטים ענקיים, לא פלא שכל כך הרבה אנשים מנסים להגדיר את עצמם באמצעות מה שהם אוכלים – ובעיקר באמצעות מה שהם לא אוכלים. אבל האם אנחנו באמת שולטים במה שנכנס לנו לפה? אם תשאלו את חוקר האוכל האמריקאי מייקל פולן, לא ממש. בספרו המצוין "דילמת השפע" מספר לנו פולן מי באמת שולט בצלחת שלנו (החקלאות המודרנית ותאגידי המזון) ומבקש שניקח אחריות על מה שאנחנו אוכלים. ה"דיאטה" הנפלאה שהוא מציע תאפשר לכם לאכול הכל, בתנאי שתהיו מודעים למסלול שהאוכל עשה בדרך לצלחת שלכם. פולן יציע לכם לא לאכול שום דבר שבא ארוז בשקית – ובעיקר לבשל את הארוחות שלכם בעצמכם. ספר מעורר מחשבה על הרגלי האכילה שלנו שלא נופל לצדקנות או למוסריות מעיקה.
מרב סריג, עורכת האוכל