"מבול" חושף מחדש את המקומות שבהם הטבע מתנגש עם הפוליטיקה

“מבול" הוא שם מטפורי למסה קולנועית יפהפייה על נהר גווע ועל האנשים שנאחזים בקרקע המתייבשת, בלית ברירה או מתוך אידיאולוגיה. זה סרטו החמישי של אוהד מילשטיין (44), שמצלם, עורך, מפיק ומביים מסות קולנועיות פיוטיות.

“יש לי קושי עם סרטים תיעודיים שיש להם תמה נרטיבית", הוא אומר. “לקפל חיים של אדם לתוך מבנה של דרמה. מפגש זה כמו התקלפות ואין לו מבנה ליניארי. מבחינתי זו דרך יותר טבעית לשרטט בני אדם ברמה הקולנועית. חייהם של רוב האנשים לא בנויים כסכמה נרטיבית. זה רק הקולנוענים שמייצרים מניפולציות קולנועיות, כמו אירוע מחולל ונקודת מפנה, כדי להתאים אותם לסכמה".

אוהד מילשטיין (צילום: דין אהרוני)

עוד כתבות מעניינות:
הסרטים הישראליים שישתתפו בפסטיבל חיפה
זוכי דוקאביב יוכלו להגיש מועמדות לאוסקר
במאי "משפחה בטרנס": כבר עשו סרטים על טרנסים, זה סיפור אחר

עם זאת הוא מודה ש"שבוע 23", הסרט האחד שבו הוא חרג מדרכו ותיעד את תקופת ההיריון בסיכון של זוגתו רחל, היה סרטו המצליח ביותר. “ל'שבוע 23' הייתה תבנית של קטסטרופה (הגילוי שאחד משני העוברים מת, והאיום שהשני יסבול מפגיעה מוחית – י"ש), נקודת מפנה, שיא והפי אנד. משום שהגיבורה הייתה זוגתי, יכולתי לדרוש ממנה להתמסר בצורה כזו שאוכל לשרטט את הנרטיב הזה".

“מבול" ערוך כסדרה של מפגשים עם ארבע דמויות יוצאות דופן – מתנחלת שגרה בבדידות מזהרת בקרבת בסיס צבאי ומדברת על עצמה בלשון רבים, פלאח בדואי ששדותיו וכרמיו התייבשו, גיאולוג חרדי שסוקר את הקרקע הנחשפת כשים המלח מתייבש, וצמד אסטרופיזיקאים בתחנת מחקר בחרמון שעוקבים אחר כתמים בשמש.

“רציתי לעשות סרט על התייבשות הקרקע ועל המפגשים בין כוחות מנוגדים", מסביר מילשטיין את הקונספט. “יש רטט תמידי במדינה שלנו – מפגש של יבשות, התנגשויות פוליטיות וגם הבדלים גיאוגרפיים בין המדבר לבין צפון הארץ האוטופי עם המים הצלולים. רציתי לתאר את הרעד של המפגשים האלה, אז הלכתי לאורך נהר הירדן וחיפשתי את הדמויות. לקח לי כשנתיים למצוא אותן. ארנה גרה ליד קאסר אל יאהוד, עשרה ק"מ מיריחו. המקום היה שדה מוקשים עד שהאפיפיור ביקש שיפתחו אתר טבילה במקום שבו לפי המיתולוגיה הנוצרית יוחנן הנביא הטביל את ישוע. ארנה הייתה ממפוני גוש קטיף והחליטה שכדי לכפר על העוול שנעשה שם היא תקים התנחלות משל עצמה. תקופה ארוכה היא גרה באוטו, סמוך לבסיס הצבאי, ואי אפשר היה לפנות אותה כי זה לא נחשב למגורי קבע. אחרי כמה חודשים המח"ט אישר לה להקים אוהל. מתנחלים אחרים לא רוצים להתקרב לשם. חם בטירוף. אבל היא מונעת על ידי רעיון משיחי לבנות התנחלות באזור הזה ולבסס התיישבות ביריחו, ומאמינה שתדביק עוד אנשים. אני מאמין שהיא תצליח, כי הגרעין נזרע".

מתוך "מבול"

דבר ממה שסיפרת לי עכשיו על הרקע שלה לא מופיע בסרט.
“אני לא מספר את הסיפורים האישיים של האנשים בסרט. יש רק רמזים. חיפשתי את המטען הסימבולי שיש לכל אחד מהם, ואת המקום שבו הם מייצגים בבואה של הנחל. היה חשוב לי הקונטרסט מול הצד הפלסטיני. ג'אסר, הפלאח, גר עוד מלפני 1967 בכפר עוג'ה, עשר דקות ממנה. אני מעדיף לפגוש את הדמויות אחת על אחת בלי הפרעות – מפגש אינטימי שבו הן מנותקות מהסביבה שלהן. היה לי חשוב שלכל אחת מהדמויות יהיה קשר עם אלוהים. ככל שיש פחות מים במורד הנהר, האמונה שלהם מתחזקת וכל אחד בדרכו מנהל שיחה עם אלוהים. הגיאולוג, נדב, לא רואה את התייבשות ים המלח כקטסטרופה. מבחינתו זה משהו שקורה וצריך להשלים עם המצב. הוא מסתכל על היופי שיש בזה, על התגלמות הבריאה בתוך זה".

מתוך "מבול"

אחרי שאנחנו חווים את היובש במלוא עוצמתו, פתאום רואים זרימה שוצפת של מים בתעלות. זה דימוי אופטימי עד שמבינים שזה צילום ישן.
“צילמתי את המים הזורמים ב־2012. עוג'ה היה סל הפירות והירקות של כל האזור. תושבי הכפר בנו תעלות מהמעיין כדי שהמים יחולקו בצורה שווה בין כל החקלאים. היום הן יבשות לגמרי. אם נהר הירדן הוא הפרוטגוניסט של הסרט ברמה המופשטת, יש שני כוחות שמתנגדים לו – פוליטיים ואקולוגיים. יש מגמה לייבש את הנחל ואת האוכלוסייה המקומית כדי שהאזור בין ים המלח לכנרת יהיה סטרילי מפלסטינים, אבל אף אחד לא היה מוכן להגיד את זה באופן מפורש למצלמה".

איפה צילמת את האריות שבתחילת הסרט?
“בספארי בזמביה. חיפשתי סצנה בראשיתית, סוג של ייצוג אוטופי של מה היה פה לפני הציביליזציה. בניגוד לאגדה על נח והתיבה, זה מבט עכשווי – האריות והאנטילופות חיים באותו שדה, אבל בערב האריות טורפים אותן".

מתוך "מבול"

מבחינות רבות זה סרט טבע, עתיר צילומים מרהיבים של שלג וערפל בחרמון, וסופות ברקים מעל ים המלח.
“הכי הרבה זמן לקח לי לצלם את מזג האוויר. הרמתי טלפונים לשירות המטאורולוגי וחיכיתי לגשם ולשלג. בזבזתי כמה חורפים על הדבר הזה. יש משהו מאוד חזק בקונטרסט בין השקט בים לסופה בהר. בשבילי צילום שבו אתה מגיע לקרבה אינטימית כזאת עם הטבע הוא מרגש. השקט הזה מאוד חסר לי בחיים בעיר. כשאתה מגיע למקום, סוגר את האוטו והשקט הזה מקיף אותך, זה נשגב בשבילי".

מתוך "מבול"

← “מבול" מוקרן בסינמטק תל אביב במהלך חודש אוגוסט