סתיו סטרשקו מצילה את "הנשף"

הצפייה הראשונה ב"הנשף" הותירה אותי מבולבלת. האם כך נראים תלמידי תיכון בישראל של היום? האם תרבות הנוער האמריקאית חדרה לבתי הספר בירושלים עד כדי כך שכולם מדברים תערובת של עברית ואנגלית בקצב הסיטקום, וההכנות לפרום מקבלות יותר תשומת לב מאשר ברוב סרטי הנעורים האמריקאים? שיחה עם מורה בתיכון הבהירה לי שקדחת הנשף המתוארת בסרט שזכה ב-12 מועמדויות לפרס אופיר – בהן לסרט, לבמאים ולשחקנית הראשית – ככל הנראה אינה רחוקה מהמציאות.

עם זאת, בצפייה שנייה התרשמתי שמדובר בניסיון להשתמש בתבנית של קומדיית נעורים אמריקאית (הסרט נפתח בדימוי של נער רוכב על סוס במסדרונות בית הספר כדי להזמין נערה לפרום), במטרה לעצב סאטירה על הריקנות של הנוער המקומי ולקחת אותה לקיצוניות של סרט אימה. אבל בתווך יש גם דרמה נוגעת ללב על טרנסית עדינת נפש שמתקשה למצוא את מקומה, והאניצים השונים אינם מתגבשים ליצירה שלמה.

מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)

באמצע שנת הלימודים מגיעה לבית ספר תיכון בירושלים תלמידה חדשה, יפהפיה ושטוחת חזה בשם עדן (סתיו סטרשקו), ומוצאת עצמה מוקפת בתלמידים ובתלמידות שכולם כולם (פרט לאיתי החנון) ריקניים ונבזיים ובוחנים אלה את אלה, ואת עצמם, אך ורק על פי המראה החיצוני. זה בא קומפלט עם בריונות פיזית ומילולית תדירה, וסרטונים של איתי החנון (ארד טריפון רשף) נדחף במדרגות או חוטף כיסא בראש מקבלים יותר מאלף לייקים. גם טיגיסט (נצנת מקונן) וקשת (נועם לוגסי), שפורשות את חסותן על עדן, עסוקות בשאלה מה הן צריכות לשנות בחזותן כדי לזכות סוף סוף בהזמנה המיוחלת לנשף הסיום. עדן למודת הניסיון נאלצת להסתיר את זהותה האמיתית גם מחברותיה החדשות, והיא קרבן שלהן לא פחות משל הבריונים הטיפוסיים.

החבר של טיגיסט מבהיר לה שהוא לא מזמין אותה לפרום כי בעיניו זה "גועל נשף" אבל היא לא משתכנעת, ובטוחה שאם רק תגדיל את מידת החזיה הוא ישנה את דעתו. לכן כשמגיעה הצעה דרקונית מאישה מפוקפקת (אסי לוי טובה בתפקיד לא אופייני) לנסוע לניתוחים קוסמטיים בקייב – קיצור אף בעבור קצירת כליה – טיגסיט וקשת לא מפקפקות ואף מציעות לעדן להצטרף. בהגיען לאוקראינה "הנשף" מחליף טון והופך למעין סרט אימה (בתוספת מנה נאה של גזענות).

בתוך היקום המזויף והדורסני הזה, רק בעיית הזהות וההגדרה העצמית של עדן היא אמיתית ומהותית. היא אישה שנולדה בגוף זכרי ועדיין לא השלימה את המהפך הפיזי בשל התנגדות אביה. שלא כמו חברותיה, שהמניעים שלהן לא משכנעים דיים, הקונפליקט הפנימי של עדן קשה ומעורר הזדהות. המצלמה אוהבת את הדוגמנית הטרנסית סתיו סטרשקו, שמגישה הופעה נוגה וענוגה, והיא היחידה מבין הבנות שהסרט חומל עליה (קורטוב של חמלה מופנה גם לאיתי). חסר כאן ההומניזם שובה הלב של הקומדיה השחורה "מיתה טובה", סרטם הקודם והמשובח של שרון מיימון וטל גרניט, ששילב במיומנות בין סבל והומור בספרו על זקנים חולים שרוצים למות. כאן רוב ההומור הוא על חשבון הצעירים.

סרט על: כהכנה לנשף הסיום, שלוש תלמידות מירושלים נוסעות לאוקראינה לעבור ניתוחים קוסמטיים

ללכת? אפשר. מתוך הקומדיה המפוקששת אפשר לחלץ דרמה נוגעת ללב