אלימות קיצונית ומודעת לעצמה: 30 שנה ל"מורטל קומבט". רק התחלנו

משחקי וידיאו-מכות הם לא דבר שחסר לנו: טקן, סטריט פייטר, אינג'סטיס, מארוול נגד קאפקום ועוד. כולם מצויינים וטובים, אבל רק מותג אחד נותן למעריצים שלו את מה שהם באמת רוצים: דם, אקשן, דיאלוגים צ'יזיים במידה הנכונה (שהיא כמובן מוגזמת) וסיפור שתמיד יכול להיות מסופר מחדש: Mortal Kombat, משחק מכות עם קהל מעריצים נאמן שמצליח תמיד גם למשוך קהל חדש.

משחקי מכות הם אולי הצורה הקלאסית ביותר של משחקי מחשב: שתי דמויות עומדות אחת מול השנייה ונלחמות. לכל דמות יש את המאפיינים שלה, את מכות הסיום שלה ואת הסיפור שלה. משחקים כאלה יכולים להרגיש בקלות רבה כמו שיבוטים אחד של השני, אבל הם תמיד אפשרו את החוויה האהובה: לשבת על הספה עם חברים וללכת מכות, בלי שזה יכאב לאף אחד. 

הז'אנר, שהתפתח משמעותית בשנות השבעים הודות למכונות הארקייד ולמשחק "Heavyweight Champ" של סגה, מובל על ידי שלושה פריינצ'ייזים: טקן, סטריט פייטר ומורטל קומבט. השלישי מביניהם הוא זה שהציב את הרף. יוצרי המשחק היו מוכנים להיכשל בשביל להשתפר, הם אף פעם לא פחדו לעשות דברים חדשים וללכת רחוק, יש להם לא מעט מודעות עצמית ועם השנים הם למדו להקשיב למעריצים שלהם.

את כל אלה אפשר לראות באלימות במשחקים שהפכה ליותר ויותר גרפית עם הזמן וגם בפינישרים האייקונים, אבל זה בא לידי ביטוי הכי טוב בסרטי מורטל קומבט. הסרט הראשון בסדרה יצא בשנת 1995. הוא היה קשקוש מוחלט, שגם בזמנו האפקטים שלו היו מביכים והדיאלוגים מגוחכים (ולא בקטע אירוני ומודע לעצמו). הוא כן הכניס מספיק כסף כדי להוציא סרט שני בשנת 1997, אבל גם הוא לא שיפר את המצב. בהמשך נוצרה גם סדרה שבוטלה בגלל עלויות וגם סדרות רשת שלא שרדו.

לאחר רצף הכישלונות הזה, הפוקוס בשנים הבאות כוון למשחקים, שזכו לריבוט ראשון ב-2011. אותו הריבוט לא הקשיב לביקורות השמרניות על האלימות הקיצונית, והלך רחוק יותר עם גרפיקה ריאליסטית יותר, פינישרים אכזריים יותר וגם מכניקת רנטגן חדשה –   דרכה רואים את החלקים בגוף היריב שמתנפצים לרסיסים מהמכה העוצמתית. המכניקה הזאת הפכה לחלק אייקוני מהפרנצ'ייז ומופיעה בכל משחק שיצא לאחר מכן.

בשנת 2009, כשעוד נקראו Midway Games, פשטה החברה את הרגל ונקנתה ע"י אולפני האחים וורנר, שהפכו אותה ל-NeverRealms Studio. המהלך הזה איפשר לעשות בעשור שאחרי דברים משוגעים כמו משחק של מורטל קומבט נגד היקום של DC או יצירת סדרת משחקי Injustice שהפכו למאוד פופולריים.

בינתיים בהוליווד התחילו להפיק יותר סרטים וסדרות שמבוססים על משחקי מחשב כמו "אמונת המתנקש", "וורקראפט" ויותר מדי המשכים לסרטי "האויב שבפנים", והביקוש לסרט של מורטל קומבט הלך וגדל. הסרט הראשון שיצא היה באופן מפתיע סרט אנימציה: "מורטל קומבט: נקמתו של סקורפיון" (2020). היה בו כל מה שצריך להיות בסרט מהסוג הזה: הדמויות האהובות, אלימות מוגזמת ודיאלוגים גרועים עם המון מודעות עצמית. שנה אחר כך יצא סרט לייב אקשן מוצלח ביותר, שלמרות הפרוטגוניסט האנמי הצליח שוב להיות כל מה שרצינו מסרט של מורטל קומבט, רק שבניגוד לסרטים מהניינטיז – הפעם עם האפקטים הראויים. 

היוצרים של מורטל קומבט ידעו לאורך השנים ללכת עם הקדמה – בין אם מדובר בתלת מימד בשנות ה-90 או בשינוי המנוע הגרפי עשור וקצת אחר כך. עוד סיבה שבגללה הם עובדים כבר 30 שנה היא שתמיד הם הלכו רחוק. מאוד. כבר ב-2011 היו כמה מהלכי סיום מזעזעים ומדממים, אבל המשחק האחרון הגיע לשיאים חדשים.

באחד מהפינישרים של פוג'ין, דמות ותיקה במשחק, הוא שולף חרב קסומה ששולחת להבים אל עבר היריב שחותכים את בשרו וכורתים את שתי ידיו. תוך כדי שפוג'ין עף באוויר הוא ממשיך לפרוס את היריב שלו לפרוסות עד שברגע האחרון היריב אומר "לא!" ומנסה להגן על עצמו בידיו מהחרב האחרונה שפוג'ין זורק לעברו, שבדיוק מופתי משפדת לו את הפנים דרך היד. אם אתם בוחרים לשחק בדמות המיתולוגית של שאו קאן ומנצחים, אתם יכולים לבצע פינישר שבו הוא לוקח את הפטיש העצום שלו, מכה את היריב שלו בבטן. האם הפנים נמעכות כצפוי? כמובן שלא, במקום זה הראש כולו עף דרך הגב של היריב לאוויר בזמן שכותרת הסיום Fatality מתנוססת באותיות מדממות על המסך. האלימות היא קיצונית, מופרעת ונוגדת את כל חוקי הפיזיקה והביולוגיה, אבל זה כל כך מגוחך שזה כיף. וזה הרעיון שעומד מאחורי מורטל קומבט. 

אבל התבלין ששדרג את המשחק כולו היה הרחבת היקום של מורטל קומבט עם דמויות מפרנצ'ייזים אחרים. במשחק Mortal Kombat Vs. DC Universe הגיבורים של DC זכו להופעת אורח מרעננת שהתפתחה למשחקי Injustice, ובמהלך השנים זכינו אנחנו בהמון דמויות אהובות: רמבו של סילבסטר סטאלון, פרדי קרוגר, הטורף, הנוסע השמיני, ג'ייסון מסדרת סרטי "יום שישי ה-13", לת'רפייס מפרנצ'ייז האימה "המנסרים מטקסס", קרייטוס מסדרת משחקי God of War ואפילו רובוקופ.

בריבוט הקרוב נזכה לראות גם את הומלנדר מ-The Boys ואת אומנימן מ-Invincible כבר בהרחבה הראשונה – מה שאומר שהמעריצים יוכלו סוף סוף לקבוע מי חזק יותר ומי אכזרי יותר. למרות שכל הדמויות האלה כביכול לא קשורות אחת לשנייה בשום אופן, כולן מתאימות באופן מופלא ליקום המדמם והאלים של מורטל קומבט. זה מה שהופך את מורטל קומבט לפרנצ'ייז כל כך ייחודי: פרנצ'ייזים אחרים לא מאיימים עליו. להפך. 

משחק טוב הוא תוצר עבודתם של המון אנשים. אנשים שאוהבים את המותג, שרוצים לבנות עולם חדש ומטורף, שמנסים להעניק לשחקן את החוויה שהוא רוצה לקבל. כשאנחנו משחקים מורטל קומבט – אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו הולכים לקבל (ואפילו מקבלים יותר). 

זאת תוצאה של למידה ארוכת שנים שבמהלכה היוצרים בנו את היקום, כתבו את הסיפור, ניסו, נכשלו, ניסו שוב והצליחו. אנחנו חיים בעידן היקומים הקולנועיים ולמרות שיש לא מעט פרנצ'ייזים טובים, אין הרבה פרנצ'ייזים ששרדו שלושים שנה ועדיין ממשיכים לייצר תוכן טוב. היקום הקולנועי של מארוול מייצר בחמש השנים האחרונות חרא בכמויות והוא פעיל רק משנת 2008, היקום של סטאר וורס כבר גוסס ואת היקום הקולנועי של DC רצחו כל כך הרבה פעמים עד כדי כך שהוא חייב ריבוט שמאפס את הכל.

דווקא משחק המכות המופרע והזקן הזה מצליח להוציא כותרים מצליחים כל פעם מחדש. המשחק החדש בסדרה, Mortal Kombat 1, שצפוי לצאת ממש השבוע (14.9) מסתמן בתור ההצלחה הבאה של הסטודיו. נותר רק לקוות שאולפנים אחרים בכל המדיומים ילמדו איך לייצר פרנצ'ייז מבלי להוציא ממנו את הנשמה.