הירח הוא הגבול: 26 הסרטים הכי טובים בתולדות פסטיבל דוקאביב

הצד האפל של הירח (וויליאם קארל, 2002)

אלמנתו של סטנלי קובריק מודה שהתמונות המפורסמות מהנחיתה על הירח ב-1969 בוימו על ידי בעלה בהזמנת נאס"א. בדבריה תומכים דוברים מכובדים כהנרי קיסינג'ר ודונלד רמספלד, אבל בהדרגה העדויות הולכות ונעשות יותר ויותר מופרכות, והסרט נחשף כמוקומנטרי מבריק שמשתעשע עם תיאוריות קונספירציה למיניהן.

ההרוג ה-17 (דוד אופק ורון רותם, 2003)

בפיגוע התאבדות באוטובוס של אגד ב-5 ביוני 2002 בסמוך לצומת מגידו, היה קורבן אחד שהפתולוגים לא הצליחו לזהות. ללא קצה חוט, צמד הבמאים יצאו לחקירה מסועפת, ויצרו סרט בלשי מרתק ומרגש עם סיום מסעיר, שזכה בפרס הסרט הטוב בתחרות הישראלית של דוקאביב. דוקו-אקטיביזם במיטבו.

הסיוט של דרווין (הוברט זאופר, 2004)

באגם ויקטוריה שבטנזניה מגדלים דגי נסיכת הנילוס לצריכה אירופאית. מטוסי משא ישנים מתוצרת סובייטית מטיסים אותם לאירופה. מה הם מביאים איתם בחזרה? וכיצד חיים הטנזנים המתגוררים סמוך לאגם? סרט תחקיר מצמרר שהוא מסה אקולוגית, פוליטית וחברתית על קולוניאליזם דורסני.

הילדים של צ'אושסקו (פלורין איאפן, 2005)

סרט מטלטל על הילדים, ובעיקר האימהות, שהיו קרבן להחלטתו של דיקטטור רומניה ב-1966 לאסור הפלות, במטרה להפוך את רומניה למעצמה באמצעים דמוגרפיים. כך נולדו כשני מיליון ילדים לא רצויים לנשים שלא יכלו לטפל בהם, וכעשרת אלפים נשים מתו כתוצאה ישירה של הפלות לא חוקיות. הסרט משלב קטעים מסרטי תעמולה מלאים ילדים מלאכיים שמכנים את הדיקטטור הקומוניסטי "אבא".

ג'ונסטאון – חייה ומותה של כת מקדש העם (סטנלי נלסון, 2006)

אנטומיה של פסיכוזה קהילתית. הסרט מתחיל בסוף, עם התאבדותם של 909 חברי הכת ב-18 בנובמבר 1978, בחווה החקלאית שהקימו בגיאנה. משם הוא חוזר להתחלה, ומתאר בעזרת חומרים ארכיוניים מצמררים וראיונות עם חברי הכת לשעבר כיצד בשנות החמישים באינדיאנה הקים המטיף הכריזמטי גים ג'ונס קהילה אינטגרטיבית על בסיס רעיונות סוציאליסטיים, וכיצד בהדרגה הפכה הקהילה האידיאולוגית לכת סגורה וטוטליטארית שנוהלה על ידי המנהיג/אלוהים בדרכי טרור ושטיפת מוח.

פרייזר נגד מוחמד עלי – Thrilla in Manila (ג'ון דאוור, 2008)

בגיל 65 ג'ון פרייזר כבד הפה, אלוף עולם לשעבר, מתגורר בחדר עלוב מעל מכון אגרוף בפילדלפיה, ועדיין נוטר טינה מרה ליריבו מוחמד עלי (הם התמודדו בשלושה קרבות), שנהג להטיח בו עלבונות קשים בפומבי. "דוד טום", הכינוי שהדביק לו עלי, הפך אותו למגונה בעיני השחורים והליברלים באמריקה. דרמת ספורט מותחת שהיא גם ניתוח חברתי של אמריקה, וגם טרגדיה קורעת של אדם רדוף.

האדם המסוכן ביותר באמריקה (ג'ודית ארליך וריק גולדסמית, 2009)

סיפורו המרתק והמסעיר של דניאל אלסברג, אנליסט שהתבקש להכין עבור הפנטגון דו"ח סודי על המלחמה בווייטנאם. במהלך התחקיר הוא גילה שחמישה נשיאים – מטרומן ועד ניקסון – שיקרו לאומה ביודעין כדי להצדיק את המשך הקרבות. ב-1971 הוא הדליף את המסמכים לניו יורק טיימס ולוושינגטון פוסט וחולל מהומת עולם.

אקזיט דרך החנות (בנקסי, 2010)

קולנוען חובב שמתעד אמני רחוב מחפש אחר אמן הגרפיטי המסתורי בנקסי בסרט שלא ברור אם הוא תיעודי או מתחזה לכזה (הוא היה מועמד לאוסקר בקטגוריה התיעודית). יצירה חתרנית ומשועשעת שבוחנת את מקומה של אומנות הרחוב בעולם האומנות הממוסחר.

תחת שמי אפריקה (ג'ו ברלינגר, 2012)

הדוקומנטריסט המהולל ג'ו ברלינגר (טרילוגיית "גן העדן האבוד") ליווה את פול סיימון בחזרתו לדרום אפריקה, כדי לשחזר את תהליך יצירת אלבומו "גרייסלנד". כשיצא לאור ב-1986 הפרויקט עורר ביקורת בינלאומית בשל שיתוף הפעולה של סיימון עם מוזיקאים דרום אפריקאים, מה שנתפס כהפרה של החרם התרבותי על מדינת האפרטהייד. סרט מוזיקלי ופוליטי סוחף ומורכב.

20 צעדים מהתהילה (מורגן נוויל, 2013)

זוכה האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר הוא מחווה מלבבת, מתסכלת ומרגשת לזמרות הליווי השחורות שנתנו את קולותיהן לכוכבים הגדולים (ברוס ספרינגסטין, סטינג, הרולינג סטונס), ובעצמן נותרו מאחור.

מלחמת המינים (ג'יימס ארסקין וזארה הייז, 2013)

על רקע המאבק הפמיניסטי בשנות השבעים נערך משחק טניס בין האלופה האקטיביסטית בילי ג'ין קינג לבין השוביניסט הקולני (ואלוף ווימבלדון לשעבר) בובי ריגס. הסרט משחזר את האירוע המתוקשר ואת המהלכים שהובילו אליו באופן סוחף, מאיר עיניים ומרומם לב. השחזור העלילתי בעל אותו שם שנוצר ב-2017 פחות מוצלח.

לאנס ארמסטרונג: השקר (אלכס גיבני, 2013)

מה שהחל כדיוקן של ספורטאי גדול הפך באמצע הצילומים לסרט על המכניקה של השקר. הדוקומנטריסט המהולל אלכס גיבני פורס באופן מורכב ומרתק את גילוי האמת ואת התמודדותו של ארמסטרונג, אייקון ובריון, עם החשיפה.

אזרח מספר 4 (לורה פויטרס, 2014)

זוכה האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר מתאר בזמן אמת את מפגשיהם במלון בהונג קונג של העיתונאי גלן גרינווד ובמאית הסרט לורה פויטרס עם אדוארד סנודן, עובד בסוכנות לביטחון לאומי, שבמהלכם תכננו כיצד לחשוף בפני העולם את רשת ההאזנות הלא חוקיות שפרשׂה ממשלת ארה"ב אחרי 9/11. אקטיביזם קולנועי עוצר נשימה.

מבט השתיקה (ג'ושוע אופנהיימר, 2014)

סרט המשך שקט, עצוב ומצמרר ל"מעשה ההרג" של ג'ושוע אופנהיימר, על טבח הקומוניסטים באינדונזיה ב־1965. הבמאי מלווה את האופטומטריסט אדי, היוצא להביט בעיני האנשים שעינו ורצחו את אחיו, וגם היום אינם מכים על חטא משום שהנרטיב נקבע על ידי המנצחים.

החיים, סרט מצויר (רוג'ר רוס וויליאמס, 2016)

סיפורו המופלא של אוון ססקיינד, ילד אוטיסט שלמד לתקשר עם העולם באמצעות סרטי אנימציה של דיסני. הסרט מוצא את אוון בגיל 23, מתכונן לעזוב את בית הוריו לחיים עצמאיים. האם "אלדין" ו"בת הים הקטנה" הכינו אותו להתמודדויות של אדם בוגר? אוון ובני משפחתו מתראיינים בכנות מרגשת בסרט שזכה בפרס הבימוי בסנדאנס.

אני לא הכושי שלכם (ראול פק, 2016)

מעין עיבוד לספר לא גמור מאת ג'יימס בולדווין על שלושה לוחמים לזכויות האזרח שנרצחו בטרם השלימו את מלאכתם – מדגר אוורס, מלקולם X ומרטין לותר קינג. מילותיו של הסופר והאקטיביסט נשזרות אל תוך מארג של קטעי ארכיון שמתעדים דיכוי שחורים מימי ההפרדה הגזעית ועד היום, באמצעותם הסרט פורס את ההיסטוריה של המאבק בגזענות בארצות הברית. קולאז' פיוטי, חד ונפיץ.

הקיר (מורן איפרגן, 2017)

זוכה התחרות הישראלית בדוקאביב הוא מסה קולנועית ייחודית ומפעימה, המצליבה בין האישי לציבורי. דרך שיחות טלפון של הבמאית עם הנשים הקרובות אליה נפרשת מסכת פירוק נישואיה, בעוד שבתמונה נראית עזרת הנשים בכותל המערבי, לשם מגיעות נשים לחגוג ולהתאבל.

RBG – רות ביידר גינסבורג (ג'ולי כהן ובטסי ווסט, 2018)

דיוקן קצבי ותוסס של שופטת בית המשפט העליון של ארה"ב שהפכה בזקנתה לאייקון פמיניסטי ותרבותי. הקשישה זעירת הקומה ועתירת האנרגיה שאינה חוששת לחרוג מהשורה היא דמות חד פעמית, והסרט גורם לצופים להתאהב בה מעל הראש.

כלבים נובחים רחוק (סימון לרנג ווילמונט, 2018)

המלחמה באוקראינה לא התחילה לפני שנה. הדרמה האינטימית מ-2018 מתבוננת באישה זקנה ועייפה ושני נכדיה הקטנים, המתגוררים בכפר קטן, מרחק דקות ספורות ממלחמת האזרחים. הפיצוצים בעיר הסמוכה נשמעים היטב בכפר הכמעט נטוש, ומטילים לחץ כבד על שלוש הנפשות. סרט הומניסטי ומרגש מאוד על השחיקה של המלחמה, ועל הצורך באהבה למול האימה.

המלכים (בטינה פרוט ואיוואן אוסנוביקוף, 2018)

מסה קולנועית מצולמת להפליא ומכמירת לב על שני כלבים עזובים שמתגוררים בפארק סקייטבורד בסנטיאגו, צ'ילה. בעוד התמונה עוקבת מקרוב אחרי הכלבים, בפסקול נשמעות שיחות בין הסקייטרים הצעירים המדברים על מריחואנה, ועל התקלויות עם ההורים ועם החוק. הכלבים המזדקנים משמשים כמעין עדים, או מטאפורות, לנערים הבלתי נראים.

הם לא יזקינו (פיטר ג'קסון, 2018)

פיטר ג'קסון ("שר הטבעות") נבר בארכיונים של מוזאון המלחמה הבריטי ומגיש לנו את מלחמת העולם הראשונה כפי שנראתה על ידי אנשים שהיו שם. הסרטים הישנים שוחזרו, נצבעו ודובבו באופן שמחדד את הפרטים – הפרחים האדומים בשדה הקרב, הציפורים שנוחתות על הפצועים, האיברים המרוטשים. החיילים שמתבוננים למצלמה רגע לפני שהם גחים מהשוחה שבים והופכים לאינדיבידואלים, והסרט מייצר חוויה רגשית עזה.

קולקטיב (אלכסנדר ננאו, 2019)

באוקטובר 2015 פרצה במועדון לילה בבוקרשט שריפה שבמהלכה נהרגו 26 אנשים. בשבועות הבאים מתו מזיהום עוד 38 מהניצולים שפונו לבתי החולים. האסון הוציא המונים לרחובות והממשלה נפלה, בערך. הכתבים העקשנים של עיתון ספורט יצאו לחקור מה קרה בבתי החולים, וחשפו רשת רחבה של שחיתות שלטונית מחרידה. מותחן עיתונאי מצמרר.

החבר דב (ברק היימן, 2019)

במשך שנים נצמד ברק היימן אל דב חנין שנסע לעודד מפגינים בגבעת עמל שאיבדו את בתיהם, מפגינים בדואים באום אל חיראן שגורשו מכפרם ופועלים בערד שסגרו להם את המפעל, ואחר כך נשא את דברם בכנסת. הדיוקן האוהב והמרגש של הח"כ המענטש, שהקדיש את כל כולו לרווחת האחרים, הפך אחרי בכורתו בדוקאביב לתופעה תרבותית.

המורדות (פדרו קוס, 2021)

בשנות השישים של המאה שעברה החליטו הנזירות של מסדר "הלב הטהור של מרי" בלוס אנג'לס ללבוש בגדים רגילים, ובשל כך גורשו מהכנסייה. הסרט מרחיב הלב הזה מגולל את סיפורן של הנזירות המורדות, משנות הארבעים שבהן ההחלטה להימנע מנישואים וללכת ללמוד במכללת הנשים של המסדר היתה בחירה פמיניסטית, דרך שנות השישים בהן התגייסו למאבקים לזכויות האזרחים והאזרחיות, ועד הפיצוץ עם הכנסייה הקתולית.

אלף חתכים (רמונה ס. דיאז, 2021)

סרט רחב היקף אך גם אינטימי ומותח העוקב אחר עבודתה של העיתונאית הפיליפינית מריה רסה, שהנשיא דוטרטה הכריז עליה מלחמה. אחד מתחומי המחקר של אתר החדשות שייסדה הוא רשת הבוטים שהופעלו בפייסבוק על מנת להפיץ שקרים ושנאה, ותרמו להערצה הרחבה שיש לנשיא הפופוליסט. אנטומיה של דמוקרטיה מתפוררת מבפנים.

מכתב לעורך (אלן ברלינר, 2021)

ב-1980, עוד בטרם פנה לעשייה קולנועית, הדוקומנטריסט המחונן אלן ברלינר ("לא עסק של אף אחד") החל לאסוף תמונות שגזר מ"הניו יורק טיימס". ב-2019, כשהעיתונות החופשית הפכה למושא התקפותיו של הנשיא טרמפ, ברלינר ערך יותר מ-7,000 מהתמונות שאסף למסה אסוציאטיבית יפה ומרגשת על עיתונות, על אומנות, על הזמן החולף, על עירו שנחבטה ב-9/11, ועל הרוח האנושית.