קוף טוב הכל טוב: הסרט על רובי וויליאמס שנון, סוחף ומבדר

אני לא יודעת מה אמר מייקל גרייסי לרובי וויליאמס כדי לשכנע אותו לשתף פעולה עם הרעיון הפרוע שלו, אבל הנה פיץ' אפשרי: "תשמע, אני רוצה לעשות עליך סרט ויש לי רעיון יוצא דופן, שיבדל אותו מכל הביוגרפיות המוזיקליות הבינוניות שמסביב. תקשיב עד הסוף לפני שאתה אומר לא. השירים שלך נהדרים, אבל הסיפור שלך לא כזה מיוחד. אתה יודע, התקבלת ללהקת בנים שהפכה אותך לכוכב בגיל 16, התמכרת לסמים, הועזבת מהלהקה, פתחת בקריירת סולו מצליחה עוד יותר, נגמלת ועכשיו אתה נשוי עם ארבעה ילדים. בקיצור – עלייתו, נפילתו הזמנית ושוב עלייתו של כוכב, the end.

>> במבט לאחור: 11 הסרטים הכי איכותיים שראינו ב-2024
>> עם דמעות בעיניים: 11 סרטים שכדאי לראות בפסטיבל חיפה

"אז ככה, אמרת לי פעם שאתה מרגיש כמו קוף מרקד, וזה נתן לי רעיון – במקום לחפש שחקן שנראה כמוך עם רבע מהכריזמה שלך, אני רוצה שיגלם אותך שימפנזה דיגיטלי, כמו ב'כוכב הקופים'. זאת גם מטאפורה פוריה, גם יותר נוגע ללב לראות קוף מסניף קוקאין – 'האגו נחת' זה שם טוב לאלבום אבל הוא עשוי להיות בעייתי בסרט שרוצה לעורר סימפטיה לגיבורו – וזה ישחרר אותנו ממחויבות לדיוק בפרטים. ככה נוכל לטוות פנטזיה מוזיקלית על החיים שלך, עם שירים וריקודים ברחובות. מחזמר אמיתי – כמו שעשו ב'רוקטמן' על אלטון ג'ון – אבל עוד יותר טוב. מה אתה אומר?"

איזה יופי שוויליאמס אמר כן. "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס" הוא הברקה אמיתית, שמומלץ לראות על המסך הגדול כדי לחוות אותה במלואה. זה מחזמר שנון, סוחף ומבדר, והקוף הדיגיטלי עשוי לעילא ושובה את הלב מרגע הופעתו על המסך. הוא גם רובי וויליאמס, וגם דמות עצמאית שמתפתחת באופן משכנע מילד כאפות חמוד, לנער חצוף, ולנרקומן סדוק שמתנשא בגסות על החברים שלו ונע בין שיאים של התנפחות עצמית לתהומות של חוסר בטחון.

ג'ונו דיוויס, שחקן תיאטרון שהתפרסם כשגילם את אלכס בגרסה בימתית של "תפוז מכני", הוא האיש שהופעתו תורגמה לדמות השימפנזה באמצעות motion capture, והוא מצוין. מגיעה לו מועמדות לאוסקר לא פחות משהגיעה לאוסטין באטלר ולראמי מאלק שגילמו את אלוויס פרסלי ואת פרדי מרקורי, אבל בהוליווד עדיין לא נפתחו לרעיון של הענקת פרסים לשחקנים עם איפור דיגיטלי. קולו האמיתי של וויליאמס, האגו בכבודו ובעצמו, נשמע בפסקול כמספר המגולל בחן את סיפורו בגוף ראשון, ומעטר באבחנות ערמומיות וכנות. והוא כמובן שר את השירים, אותם הקליט מחדש עבור הסרט.

לרובי יש אמא (קייט מלווייני) וסבתא (אליסון סטדמן, הזכורה מסרטיו של מייק לי) אוהבות ותומכות, אבל לב הדרמה של הסרט הוא יחסיו עם אביו פיטר (סטיב פמברטון), שהנחיל לו אהבה לפרנק סינטרה ולדין מרטין לפני שנטש את משפחתו במטרה להגשים את חלומו לשיר מול קהל. רוברט – השם שהוענק לו בלידתו – תמיד מחפש את אישורו של אביו, והוא שב ומתאכזב ממנו ואף כועס עליו, משום שנראה שפיטר מעוניין יותר באבק הכוכבים שאופף את רובי וויליאמס מאשר באדם האמיתי והפגיע שהביא לעולם. 

יחסיו של וויליאמס עם חברי להקת "טייק ד'את" ועם הזמרת ניקול אפלטון, שהיתה ארוסתו במשך כשנה (לפני שהתחתנה עם סולן "אואזיס" ליאם גלאגר), מטופלים בעיקר באמצעות שני קטעי מחזמר מעולים, מצולמים וערוכים טיפ טופ. בראשון, חברי להקת הבנים שרים את "Rock DJ" ורוקדים ברחובות בכוריאוגרפיה סוחפת שעושה חשק להצטרף. כזכור, זה שיר של וויליאמס, ולא של הלהקה – למה להסתבך עם זכויות? ואולי זאת גם נקמה קטנה בלהקה, שסירבה לבצע שירים פרי עטו.

בשני, רובי מתוודע לניקול במהלך נשף תחפושות על יאכטה מפוארת (לא כך הם נפגשו במציאות), והשניים מתאהבים תוך כדי בלט יפהפה לצלילי "She's the One". התפרקות היחסים היא כמובן פחות כיפית. החרדות המשתקות שדוחפות את וויליאמס לסמים (וגם מתעצמות בגללם) מעוצבות כהשתקפויות עצמיות שצצות מולו בעת שהוא מופיע על הבמות הכי גדולות ואומרות לו שהוא אפס. זה דימוי אפקטיבי, אלא שהסרט חוזר עליו קצת יותר מדי. 

שלב הפיכתו של וויליאמס מ"קוף מרקד" לאמן יוצר אינו מפותח מעבר לפגישה קצרה עם המפיק המוזיקלי גאי צ'יימברס, שיהפוך לשותפו לכתיבה. אבל זה מתאים לקונספט הייחודי של הסרט, שהוא יותר מחזמר אימפרסיוניסטי מאשר דרמה בנויה היטב. זה סרטו השני של אמן האפקטים הוויזואליים מייקל גרייסי. הראשון היה המחזמר המאוד פגום "האמן הגדול מכולם" בכיכובו של יו ג'קמן, שזכה להצלחה קופתית מפתיעה ב-2017. היה זה ג'קמן שהכיר בין הבמאי לכוכב הפופ, ונראה שהמפגש הוציא מגרייסי את המיטב. אז כן, הסיפור של וויליאמס לא כזה מעניין, אבל הסרט מהנה מאוד, מלא השראה, ובסופו של דבר גם מרגש כראוי. 

4 כוכבים
בימוי: מייקל גרייסי. עם רובי וויליאמס, ג'ונו דיוויס, אליסון סטדמן, סטיב פמברטון. בריטניה/ארה"ב 2024, 135 דק'