פוד טראק ושמו תקווה: הפרויקט שמאכיל חיילים לזכר חללי נובה

היוזמות החברתיות שצצו בזמן המלחמה לא מפסיקות להפתיע, כי יש אנשים טובים באמצע הדרך שקמים ומחליטים לעשות מעשה ללא גרם ציניות. גוד טראק, מיזם קטן שהתפתח לתמנון של נתינה, הוקם על ידי קבוצת חברים מסצנת הטראנס. מתוך טראק מקושט בפרחים הם מאכילים אלפי חיילים, ומלבישים מפונים מהעוטף – והכול בחינם, מתוך תחושת ערבות הדדית ורצון להנציח את אלו שנרצחו בעודם רוקדים.

"הכול התחיל מהכאב הפרטי שלנו. הרבה מהאנשים שנרצחו בנובה הם חברים שלנו. אני איבדתי חמישה חברים, יש מי שאיבדו הרבה יותר, והחלטנו לעשות משהו", משחזרת נועה קדם, ממקימי הפרויקט יחד עם אסי מוטהד (בנג'מינה), אלעד סולימן ועמרי שאול (בבל), מפיק האירועים חיים הרשברג, דרור ליפשיץ (קפה אירופה), דן טאוב, אנג'י סאס, יואב הלוי ועוד רבים שתרמו מזמנם, כספם וציודם כדי לגרום למיזם לקרות. כולם באמצע שנות ה-30 לחייהם, הכירו על הרחבה והפכו לחברים. חזי מאטו, בעלי הטראק, השאיל להם אותו לכמה ימים, חברים תרמו אלפי שקלים במזומן ומפעל ההזנה יצא לדרך. "התחלנו להכין פיתה אחרי פיתה וזה ממש תפס".

לזכר החברים מהרחבה. צוות גוד טראק (צילום באדיבות גוד טראק)

ככל שחלפו הימים נפח הפעילות גדל. הטראק הוצב סמוך לבסיס גדול במרכז הארץ שמשרת סדירים ומילואימניקים, ובכל יום הוכנו בו יותר מ-2,000 פיתות. חלקן שונעו פנימה והשאר הועלו לאוטובוסים עם חיילים רעבים בדרכם לחזית. והעובדים מרשמים – אורי ליפשיץ לשעבר שף קפה אירופה, ישי אחיו של שף שרון כהן (שילה), עובדי קפה פופולר ועוד ועוד מתפעלים את המטבח הקטן, ומכינים פיתות במילוי בשר או ירקות בגריל וחמגשיות לנמנעים מגלוטן.

"אין כמעט מישהו שאמר לנו לא. אפילו סעיד אבולעפיה שהוציא בשבילנו תעודת כשרות. היה שלב שכולם הוציאו תעודת כשרות בדקה וחצי, אבל הוא היה הראשון. עשינו עמדת עוגיות ועוגות, והבאנו מכונות קפה מהבית. היה לנו פס קר ופס חם ממש כמו במסעדה".

כדי להשתלט על התרומות שהוזרמו מחברים מהארץ ומחו"ל, די ג'יים ומפיקים כאחד, לקחה עמותת "כתף אל כתף" חסות על הפרויקט ומאז איסוף הכספים נעשה בצורה מסודרת. קבוצת המתנדבים גדלה גם כן, וכיום היא מונה 280 איש, אנשי רוח וחיי לילה, אנשי ברים ואופנה. במקביל לטראק הוקם בי גוד, שלוחה שדואגת לביגוד עבור המפונים. קדם, שביומיום עוסקת באופנת יוקרה מיד שנייה, פנתה לנשים אמידות שהיא מכירה ואלו פתחו את הארון ותרמו.

"הייתי במלונות מפונים והלב שלי נקרע ממה שראיתי שם. תמיד יש מי שנשאר מאחור לעומת כאלה שלוקחים המון", היא מספרת. "דאגנו לעשות מיון קפדני וקיבלנו הזמנות כמו בזארה – מזמינים ומקבלים ארגז ארוז יפה בצורה אנושית ומכבדת, בלי דחיפות וריבים". הכמויות אדירות: אמש נשלחו 15 ארגזים ל-300 מפונים במלון בחיפה ונרכשה הלבשה תחתונה בסכום של 22 אלף ש"ח. "כמות התחתונים שאני קונה היא לא נורמלית. סה"כ הוצאנו על תחתונים, גרביים וגופיות ארוכות לחיילים יותר מ-30 אלף ש"ח, הכול מאיתנו".

במלאת כמעט חודש למלחמה גוד טראק ושאר המיזמים שהקימה הקבוצה עומדים בסימן שאלה. הסיבה פרוזאית – כסף – ובמצב כזה לא נעים לבקש. "אנחנו חנוקים ולא רוצים לבקש תרומות כי זה כבר לא מתאים. התחלנו את הפעילות ביום שני שלאחר המתקפה בעוטף ומאז אנחנו לא עוצרים. נעשה חושבים ונראה איך אפשר להמשיך לסייע בכסף שנותר, שהוא די מועט. אנחנו מקדישים את המיזם לחברים שהיו איתנו ברגעים הכי יפים בחיים, ונרצחו בדם קר. ננציח אותם בכל דרך שנוכל".
>> להצטרף ולתרום למיזם גוד טראק? אפשר וכדאי להקליק כאן