להקת הפאנק הבריטית IDLES צריכה להיות מודל חיקוי לכל ילד, נער וגבר

הם מתנשקים על הבמה, שרים על גבריות רעילה ומטיפים להשתחרר מהמורשת הגברית האלימה. המחאה של איידלס הגיעה לשיאה עם נוסחה מנצחת: שילוב מהודק בין רצינות תהומית להומור משתולל, על רקע של אנרגיית פאנק חד פעמית

איידלס בצרפת, 2017 (צילום: סבסטיאן בוזון/AFP)
איידלס בצרפת, 2017 (צילום: סבסטיאן בוזון/AFP)
10 בינואר 2019

"השיר הזה הוא על מחלה שנקראת גבריות", אומר ג'ון טלבוט, סולן להקת IDLES, לפני שהם מבצעים את "Samaritans" בהופעה. ההמנון של להקת הפאנק הבריטית הוא קפסולה של התנגדות: גיטרות מחורעות ותופי מלחמה יוצרים חומות אגרסיביות מסביב לצעקות של טלבוט כשהוא משחזר את כל המשפטים שנאמרו לו כשהיה ילד: "תהיה גבר, שב בשקט, אל תבכה", כל האיסורים על הבעת רגש או פגיעות. "מסכת הגבריות היא מסכה שלובשת אותי", הוא שר ומוסיף בעצב: "זו הסיבה שאתה אף פעם לא רואה את אבא שלך בוכה".

השיר הזה הוא חלק מהמשימה של איידלס להתנגד לגבריות רעילה, להתנגד לקוד החברתי שלפיו כדי להיות גבר אמיתי אתה חייב להסתיר רגשות, להתבטא בצורה אגרסיבית ואלימה, להעדיף רכושנות ויריבות על פני אהבה וקבלה. לאיידלס נמאס מהציוויים העתיקים האלה. עם הקמתם בשנת 2012 הם יצאו נגד התופעה, ועכשיו המחאה שלהם הגיעה לשיאה. אלבומם השני, "Joy as an Act of Resistance" שיצא באוגוסט השנה, כבש את תקשורת האינדי. הוא זיכה אותם בפרס Q היוקרתי וכיכב בכל המצעדים החשובים, כולל בסיכום השנה במוזיקה של Time Out תל אביב ובמצעד אלבומי השנה של רדיו הקצה ועונג שבת, שם הגיע למקום הראשון.

עוד כתבות מעניינות:
מטאור יצר משבר בעולם המוזיקה
יש דרך אחת ליהנות מהאלבום החדש של האנג'לסי
כמה טוב אתם מכירים את דיוויד בואי?

טלבוט נמצא במלחמה נגד העולם – העולם הקפיטליסטי, העשיר, ההומופובי והמצ'ואיסטי, והנשק שלו הוא מילים. ההתעקשות של הלהקה לפרוץ את המחסומים התרבותיים והמחשבתיים ולהציב במרכז הבמה את הנזק שבגבריות רעילה היא עקבית וממוקדת. בשיר שפותח את האלבום, "Colossus", יש הצהרת כוונות. החלק הראשון הוא מעין הודאה, וידוי ב"כישלון" לאמץ את המורשת הגברית הסטואית והאירופית שהוא התחנך עליה, והחלק השני הוא ניפוץ של כל האידיאלים האלו, עם שירה המנונית: "אני קשוח כמו סטיב אוסטין! אני שם הומופובים בארונות! אני כמו פרד אסטר! אני רוקד כאילו שלא אכפת לי!". זהו המפתח לנוסחה של איידלס: שילוב מהודק בין רצינות תהומית להומור משתולל, על רקע של אנרגיית פאנק חד פעמית, של להקה שמצאה את הקול שלה ורוצה שכולם יצטרפו אליה לשירה.

שמאלני, רכרוכי, חלאה

המהפכה שאיידלס רוצים להביא לא מנותקת מהמציאות היומיומית שלהם, שבה הברקזיט מכרסם בחברה הבריטית והגזענות הולכת וגוברת. חברי הלהקה מגיעים מהמעמד הבינוני הנמוך, זה שנעזר בשירותי הרווחה, שלא קיבל הזדמנויות שוות וגישה לחינוך אקדמי. מעמד פועלים נצחי. חברי הלהקה אמנם נמצאים בשנה האחרונה בסיבוב הופעות, אבל לכולם יש עבודות, בעיקר בתחום המסעדנות, כי הם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם להפסיק לעבוד. בשיר "I'm Scum" צועק טלבוט "אני שמאלני, רכרוכי, אני עבודה בשכר מינימום, אני חלאה". הוא לוקח את כל הקללות שצועקים נגדו ומאמץ אותן, מתגאה בהן, כמיטב מסורת הניכוס של העולם הקווירי.

"אנחנו לא תוקפים את אלו שהצביעו בעד ברקסיט או שהם אנטי-הגירה. אנחנו רק רוצים להזכיר שלא מדובר רק במהגרים, מדובר באנשים אמיתיים, עם משפחות אמיתיות, עם כל האהבה שקשורה בזה. אנחנו רוצים לפתוח לאנשים את החשיבה", אמר טלבוט בראיון ל-Upset. הוא החליט לשים פנים מאחורי המילה המפחידה "מהגרים", אז הוא כתב שיר על דני נדאלקו, חבר שלו, מהגר מאוקראינה, סולן להקת Heavy Lungs מבריסטול. "הוא עשוי מעצמות, הוא עשוי מדם, הוא עשוי מבשר, הוא עשוי מאהבה, הוא עשוי ממך, הוא עשוי ממני, Unity!", הוא צועק וקורא לנו להפסיק להקשיב לקולות שמנסים להפריד בינינו.

המסר שמודגש לאורך הפעילות האינטנסיבית של הלהקה הוא אחד: All Is Love. הם חוזרים על הסיסמה הזו בראיונות, מתנשקים בכל הזדמנות מול המצלמות ומשתמשים באסתטיקה הקשוחה של הפאנק כדי להעביר מסר בלתי מתפשר של אהבת אדם. האהבה הזו היא לא רק לאחר ולשונה אלא גם לעצמנו. בשיר "Television", שטלבוט אמר שהוא כתב לבת העתידית שלו, הוא חוזר על המסר "תאהבי את עצמך": "אם מישהו היה מדבר אלייך כמו שאת מדברת אל עצמך, הייתי מפוצץ להם את הפרצוף! תאהבי את עצמך!". המילים האלו מהדהדות את האמירה של האמנית קרוליין קולדוול, שטוענת שבחברה שמרוויחה מכך שתשנאי את עצמך ואת איך שאת נראית, לאהוב את עצמך זה אקט רדיקלי.

לצד האקטיביזם באלבום יש גם סיפור אישי קשה. את "June" כתב טלבוט לזכר בתו אגאת'ה, שנולדה מתה ביוני 2017. בריאיון לרולינג סטון סיפר טלבוט שהוא כתב את השיר בעקבות הכעס והבושה שהוא חש, כי "לעתים קרובות אנשים נבוכים מזה שכואב להם". בהתחלה הוא כתב את השיר הזה בשביל עצמו אבל הכוונה שלו השתנתה: "נאבקתי לשלב את השיר הזה באלבום כי הוא היה כל כך אישי, אבל אחרי ששמעתי את הריף שהגיטריסט לי קירנן כתב החלטתי שאני רוצה להראות את הכאב שלי. רציתי להראות שהורים שמתאבלים על תינוק שלא נולד יכולים לקרוא לעצמם אבות ואימהות".