זאת נראית כמו מסעדת שף עם פוטנציאל. בפועל מדובר בחלטורה

עד שהיא קפצה לי במקרה באחד מאתרי הזמנת המקומות, לא שמעתי בכלל על MENA. חייבים להודות שזה ממש מוזר בהתחשב בנסיבות שמסביב. אמרתי מוזר? התכוונתי חור בהשכלה. מדובר בלוקשיין כל כך מיתולוגי שאם הייתם פה בניינטיז הוא יעשה לכם צמרמורת. כי "פיקאסו" לא היה עוד מקום – הוא היה מוסד. המקום הכי חם ממערב לבן יהודה, נקודת משיכה למדורי הרכילות (פעם ראיתי שם את תמי בן עמי ולא נשמתי שבוע) וכמובן הבית של ה"פטוצ'יני ורדה", שנחשבה לאחת המנות הטובות בתל אביב. תל אביב, כמו שאתם יכולים להבין, עוד הייתה לפני תקופת הזוהר הקולינרית שלה.

>> בשבוע שעבר אכלנו בקפה אירופה המתחדשת. מתברר שהחידוש היה פשוט לפזר מלא מלח על הכל
>> לכל הביקורות של עודד קרמר

לתוך בועת הנוסטלגיה הזו נכנס השף ינון אלעל, עם רקורד של שף תפעולי במחניודה והופעה לא מאוד זכירה בעונה שלוש של "משחקי השף" (הלכתי לחפש תמונה. לא זיהיתי). קחו את כל הפצצת המידע הזו, תוסיפו תפריט לא יומרני אבל עם נגיעות עניין, תמחור לא מאוד אגרסיבי ואוסף פוסטים מתמוגגים עד משתפכים שהופיעו ממש לאחרונה משום מקום (ובכלל לא נראו מוזמנים או מתוזמנים), ותקבלו סוג של ציפייה משולבת בתהייה עקרונית –  האם העובדה ש-MENA נשארה מתחת לרדאר היא כישלון מודיעיני או השגחה עליונה?

תפס כאן לוקיישן מיתולוגי. ינון אל על (צילום אסף קרלה)

התחלנו במשהו שנקרא פריקפורי ומתואר בתפריט כילד האהבה הלא חוקי של פני פורי ופריקסה קלאסי. לא במילים האלו בדיוק, אבל זאת הייתה רוח הדברים. לכאורה ניצחון הגוף על הרוח: פני פורי הוא כנראה אחד הגימיקים הכי גדולים שיצאו מהמטבח ההודי (דברים שמתנפחים בשמן זה תמיד חזק). פריקסה הוא הגביע הקדוש של הסנדוויצ'ים. הפוטנציאל של השילוב ביניהם הוא כמעט בלתי מוגבל. הביצוע, לעומת זאת, היה חביב במקרה הטוב ולא הצליח להתקרב בכלל למימוש הציפיות. דווקא מבחינת הלוק זה לגמרי עבד: כדורי הפאני פורי הגיעו ממולאים ועם טונה טריה מלמעלה, באמת נראה פגז. הבעיה הייתה שבשניה שנתת ביס, הפער בין הצפיה למציאות התגלה בבת אחת. הכדורים לא היו מספיק פריכים, המילוי היה מלוח על גבול המוגזם. התוצאה היתה ביס סביר עם שילוב טעימים קצת סתמי והדהוד של איולי הלימון הכבוש שלא הצליח להרשים אף אחד, כולל לא את עצמו.

הקובנה הייתה כל מה שפאני פורי רצה להיות ולא הצליח. יש מעט מאוד דברים בעולם הזה כמו קובנה טובה, וזאת הייתה אפילו יותר. יש לי מה להגיד על התמחור (38 ש"ח על זה? אפשר לקנות סיר שלם של קובנה במחיר הזה), על הגודל הזערורי יחסית למחיר (מישהו אמר סלייס של פיצה?)  ועל נייר הכסף שעטף את האירוע, כאילו כדי להצדיק את המחיר הלא פרופורציונאלי. אבל בתכלס זה רק רעשי רקע. זאת קובנה כל כך מוצלחת, שילוב מושלם בין רכות וקריספיות, ברמה שהדבר הראשון שאתה עושה כשהיא נגמרת היא להחליט שאתה הולך להכין בשבת כזו בבית (ספויילר – היא תהיה טובה, אבל לא כזאת טובה).

גם המנה הבאה (עם השם ההו-כה-מתחכם-כי-ככה-למדנו-במחניודה "עץ כרובית בטחינה"), הייתה הפתעה יחסית נעימה. לא ברמת הקובנה, אבל מראש לא היה לה סיכוי, כי ממילא בתור כרובית הייתה לה תקרת זכוכית שנמוכה כמו אמינות של שר בממשלה. הכרובית עצמה הייתה עשויה מצוין, בדיוק במידה, למרות שלא היה קל לשים לזה לב כי כמו כל דבר ששופכים עליו טחינה בכמויות מסחריות, היא נשארה בעיקר עם טעם של טחינה. זה לא דבר רע באופן עקרוני, אבל קצת מעמיד בסימן שאלה את הרעיון: אם בכל מקרה מרגישים כמעט רק את הטחינה, למה בכלל לטרוח על הכרובית?

בסדר, אז יודעים לחתוך פה דגים, זה כן. סשימי אינטיאס ותאנים ב-MENA (צילום יח"צ)

את אותה השאלה (כמעט) אפשר היה לשאול על סלט שקדי העגל. רק שפה זה לא היה מעל, אלא בצד, ולא זו לא הייתה טחינה אלא טחינה ועמבה – אבל חוץ מזה, אותו הסיפור בדיוק. שקדי העגל היו חביבים (שזאת דרך עדינה להגיד שלא הרסו אותם, אבל גם לא עשו להם שום דבר שראוי באמת לציון), אבל היה צריך לעבוד ממש קשה כדי לשים לב לזה כי כל הרעש שמסביב דאג להסתיר אותם. עוד מנה חביבה אבל סתמית, עד כדי כך שהייתי צריך ללכת לתמונות שצילמתי כדי להיזכר בה.

קרפצ'יו דג הים הצליח לעצור את רצף הכלום שנתקענו בו ולשפר את העניינים. שלא תבינו, בסוף זה דג נא חתוך דק כך שלא מדובר בעבודת טבחות מרהיבה, אבל בסך הכל זה עבד לא רע. היו קצת  פיסטוקים שנתנו קראנץ מוצלח, הייתה שמנת שעידנה את הכל, היה טוסט בריוש סביר פלוס. הכל היה נכון, אבל כאן מראש לא היה לזה המון לאן להגיע. עוד קרפצ'יו סביר לאוסף.

המעבר למנות העיקריות הביא איתו תקווה לשינוי, אבל כבר די ברור, שהקשר בין השאיפות למציאות ב-MENA הוא רופף למדי. ואין דוגמה טובה להסביר את זה יותר מאשר ממנת האנטריקוט: המלצר –  שהפיץ לכל עבר אווירת שאנטי בנטי כל כך צעקנית שגורמת לך להתפלא כל פעם מחדש שהוא לא יחף, אבל היה שירותי וחביב –  המליץ בחום על ספיישל היום – בשר "עסיסי" שמגיע עם תפוח אדמה וירקות. לא יכולנו להגיד לא. הסטייק עצמו הגיע בדיוק במידת המדיום שביקשנו. הוא היה חרוך מבחוץ ואדום מבפנים. מגרה, מסביר פנים ומריח נפלא. הבעיה הייתה שהבשר עצמו פשוט לא היה מוצלח. אין לי מושג מה קרה שם, אבל זאת הייתה אחת מחתיכות הבשר היותר מאכזבות שאכלתי לאחרונה. זה לא היה בלתי אכיל או משהו אבל בוא נגיד ש"עסיסי" זה לא התאור שהייתי בוחר. יותר "סתמי". זה פשוט הרגיש כמו סטייק שקניתי בסופר והכנתי בבית. בטח לא כזה שמצדיק מחיר של 700 ש"ח לקילו.

מנת הבשר השניה, הטי-בון טלה, הייתה אותו הדבר, אבל הפוך לגמרי. כאן הבשר עצמו היה החלק המוצלח. מה שהיה בעייתי היא מידת העשייה המוגזמת שפשוט עשתה בבשר שמות וייבשה אותו הרבה מעבר למה שצריך. הבשר הצליח לשרוד את ההתעללות המוגזמת הזו רק עד נקודה מסוימת. משם זאת כבר סתם הייתה התעללות.

ניוקי ב-Mena. צילום: עידן בן הרוש

מחבת הקלאמרי הייתה, כמו שאתם יכולים בשלב הזה לנחש, המשך של רצף הכשלונות המתמשך של הארוחה הזו. עזבו שניה שכל דבר שמוגש עם גרגירי חומוס מקבל באופן מוחלט את הטעמים של החומוס, כי טעמים הייתה הבעיה האחרונה של המנה. מרקמים זה מה שקלקל פה את הכל, וקלאמרי היה כל כך צמיגי, שספק אם היה משהו שיכול היה להציל אותו.

דווקא הניוקי עננים הצליח להתעלות מעל כל זה, אבל גם הוא לא הצליח ממש להיות מוצלח. סליחה, זה רק חצי נכון. אומנם הניוקי היו גדולים מידי, ולקרוא להם "עננים" זה עילה לתביעת לשון הרע, אבל הרוטב בר בלאן שלהם היה לא פחות מאדיר. מספיק מוצלח בשביל לבקש מנת לחם ולנגב כל טיפה וטיפה שנשארה בצלחת. מצד שני, אם אחרי 9 מנות מה שנשאר לך זה רוטב חמאה בסיסי, כנראה שיש סוג של בעיה.

>> אכלנו סטייק כשר מצוין. הבעיה הייתה בכל מה שמסביב
>> אירופה על אמת, לא רק בשם: אכלנו ב"שבור" בפריז. אסף גרניט הרוויח את המישלן שלו

הייתי שמח לספר עליכם על הקינוחים, אבל בשלב ההוא צוות השירות פשוט הפסיק להתייחס אלינו. ניסינו לסמן, ניסינו לקרוא. לא עבד. בסוף תפסנו איש אקראי ופשוט ביקשנו ממנו חשבון. מסתבר שככה הדברים עובדים ב-MENA. מבחוץ באמת שזאת נראית כמו מסעדה עם פוטנציאל. אבל מבפנים, זה מרגיש יותר כמו חלטורה.

MENA, הירקון 88 תל אביב. 2 כוכבים

קובנה 38
פריקפורי 38
עץ כרובית צלויה 58
קרפצ'ו דג ים 76
סלט שקדי עגל 79
ניוקי עננים 78
מחבת קלאמרי 112
טיבון טלה 158
נתח "עסיסי" 204