מקודם

תיאוריית הקוקטייל: רק אל תקראו להם טרנד

המיקס של הקדוש של הרשתות החברתיות, אנינות הטעם של הבליין העירוני והאפי האוורים מוקדמים ומשתלמים הפכו את ברי הקוקטיילים לאחד מהז'אנרים הכי משפיעים בחיי הלילה. טרנד חולף? חזרנו לאנשים שהתחילו את המהפכה

מהפכה של שתייה. צילום: אפיק גבאי
מהפכה של שתייה. צילום: אפיק גבאי
26 בספטמבר 2019

הכל התחיל בשנת 2008. עם הקמתו של 233, אחד מחלוצי ברי הקוקטיילים בניצוחו של איש העסקים, מעצב הפנים והמיקסולוג אריאל לייזגולד (פנטסטיק, בלבוי ועוד). אחריו הגיעו אנשי האימפריאל (לה אוטרה, פונטנה, בושוויק) ויחד הם הפכו את תל אביב לעיר שבה כל בר שמכבד את עצמו חייב להרגיש קוקטייל טוב כדי להצדיק את קיומו. שקשקו יחד את העובדה שהעולם הוא כפר גלובלי לצד מנה גדושה של אינסטגרם מעורר חרדת החמצה ותקבלו עיר שכבר אינה מוכנה לאמץ טרנדים שנה אחרי כולם.

יתרה מכך, בעולם שבו יוקר המחיה נושף בעורפם של הבליינים קצרי הכיס ושל צמאי האסקפיזם – ברי הקוקטיילים הפכו לפתרון הכיפי והאידיאלי עבור התל אביבי העני המצוי. מוצר מהודק, מהוקצע, פוטוגני, מערפל קלות את החושים ומוגש במסגרת האפי האוור פתייני, מושך בליינים גם במשך שעות הצהריים וחושף תרבות בליוי חדשה ומשתלמת. לא מאמינים? קפצו לבושוויק לפני שהשמש שוקעת ותגלו ברים עמוסים והאפי האוור מפנק שחל במשך כל שעות היום.

פנסטסטיק. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם
פנסטסטיק. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם

"להגיד על עולם הקוקטיילים שהוא 'התפתח' זה קצת כמו להגיד שעולם הקולינריה מפותח מאוד", מסביר לייזגולד בבדיחות דעת. "ברמת בעלי המקצוע חלוקת האינפורמציה בינינו לבין קולגות מרחבי העולם התפתחה. נפתחנו למכשירים, לטכניקות ולחומרי גלם שלא הכרנו. זה עולם קולינרי שלם שהיה קיים גם לפני עשור, אבל לא קיבל את היחס שהוא זוכה לו היום", הוא מוסיף.

"לפתוח בר קוקטיילים זה דבר מורכב ולא כולם מבינים את זה", מסביר רז אבידן, הצעיר שבאחים אבידן. "אתה חושב על דברים שלא חושבים עליו בבר רגיל, לדוגמה – באיזה ברזל נשתמש כדי לייצר שוקת. הכל מדוקדק יותר, חייבים להבין איפה נמצא כל דבר והעיצוב הוא דבר שחייב להשתלב בצורה הרמונית לתוך המוצר ולענות על הצרכים של הבליין ושל בעל המקום. זה נראה לאנשים מובן מאליו, אבל מדובר במערכת משומנת שחייבת לעבוד כמו שצריך".

פי אלף יותר מערק עם נענע

את השינוי במערכת היחסים עם עולם הקוקטיילים הובילה כמובן כניסת הרשתות החברתיות לכל העסק. הדרינק הוא פרזנטציה לכל דבר והטעם הוא רק חלק מהשואו שחייב לכלול תצוגת תכלית פוטוגנית, פילוסופיה וחלק מנרטיב של מקום שמציע חוויה פנומנלית, ויזואלית וקולינרית כאחד. הראשונים שהשכילו לעשות זאת היו לייזגולד והאחים אבידן שגרמו לנו ללגום מכוסות בצורת אמבטיה וגולגולת.

"כשאתה יוצא לבר קוקטיילים, נתקעת לך בראש המחשבה של לצאת לרגע מהחיים, לקבל חוויה מעט מצועצעת, לא מהעולם הזה", מסביר אבידן. "באיזה עוד בית עסק הכוס שאתה שותה ממנה תשתלב עם הטפט, שישתלב עם הריהוט וייגמר בקוקטייל עצמו וחומרי הגלם?". לדבריו השילוב בין איכות לעיצוב הפכו לסטנדרט עירוני, או שהבליינים יצביעו ברגליים.

"הקהל לא פרייאר ויש לו טעם טוב", מוסיף לייזגולד. "הוא דקדקן סביב המוצר ועל מה שהוא משלם – מה שגורם לכל אחד מאיתנו, בעלי המקומות, לשדרג את 'המשחק' שלו וזה מבחינתי באמת עולם הקוקטיילים. זה להצליח לחדש, לקלוע בול ולתת חוויה הוליסטית. בניגוד למקומות אחרים, אנחנו חייבים לשים דגש על האירוח, העיצוב והשפה הניהולית ולוודא שיהיו בקו אחיד וברמה הגבוהה ביותר".

אריאל לייזגולד. צילום: תמיר דוידוב
אריאל לייזגולד. צילום: תמיר דוידוב

אבידן: "אתה לא יכול להביא כוס יפה ופה זה נגמר. יבינו שאתה וואנבי ותמצא את עצמך סוגר מהר מאוד"

בתכלס, אי אפשר להאשים את הבליין התל אביבי בדקדקנות יתר (גם אם הוא שוכח להוריד את המים בדירתו שלו לעתים קרובות). בעיר כאוטית וקשה כלכלית כמו תל אביב, אסור שישלפו עליך את קלף המחיר. "בעולם של אסתטיקה, אמנות ורוח – לא אמור להיות אלמנט של כסף", מסביר לייזגולד. "אבל אם המוצר מאכזב לרוב ישלפו בפניך את הקלף של המחיר, ויוקר המחיה ישחק תפקיד. אם המוצר קולע בול ונותן חוויה אף אחד לא ידבר איתך על זה". אין ספק כי הפופולריות של ברי הקוקטיילים בעיר מביעה את הכמיהה של הקהל להתרגש. מגניב זה לא מספיק, די.ג'יי מחו"ל זה הכי ברגיל וערבובים אפשר גם בבית, עם זאת הנישה של קוקטיילים קלאסיים ביי דה בוק מחייבת להיות הכי טובים שיש. "אתה חייב להיות מקצוען ברמה הכי גבוהה שיש", מפציר אבידן.

עוד מהקוקטיילים של פנסטסטיק. צילום: אנטולי מיכאלו
עוד מהקוקטיילים של פנסטסטיק. צילום: אנטולי מיכאלו