מאיפה הגיעה לחיינו המנגינה הכי מפורסמת בעולם?

יש מנגינות שנמצאות בחיינו מבלי שאפילו שמנו לב. הן טבועות בתרבות שלנו, מוכרות לנו מסרטים מצויירים, צופרי מכוניות, פעמוני אחוזות ומי בכלל יודע מתי נולדו, איך הפכו למוכרות כל כך והזדחלו לתת המודע הקולקטיבי. לפעמים אפילו לא יודעים שיש למנגינה הזו בכלל שם. זה בדיוק המקרה של "Shave and a Haircut", שאני מבטיח לכם שאתם מכירים.

מדובר במנגינה כל כך מוכרת, שאפשר לתאר אותה בכתב. חמישה תווים שנענים בשני תווים אחרונים במבנה של שאלה ותשובה. טו-טו-דו-דו-טו – טו טו. אם אתם באמת רוצים דוגמה, תוכלו למצוא אותה מסיימת מגוון קטעים מוזיקליים (למשל, מחרוזות הפולקה של אל ינקוביץ'), בסיום שיר הנושא של "פינקי והמוח" (אחרי שפינקי צועק "נארף!"), בסרט "לשבור את הקרח" (המקצב שבו אנה דופקת על דלתה של אלזה בשיר "?Do You Want to Build a Snowman"), באינספור סיומות של סרטים מצויירים (במיוחד בלוני טונס המוקדמים) וכמנוע עלילתי בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט?" (על פי הנבל, אף דמות מצויירת לא מסוגלת להימנע מלענות לקריאה שבמנגינה).

השאלה המעניינת יותר היא מאיפה בכלל הגיעה המנגינה לתרבות הפופולרית. השיר המוקדם ביותר בו המנגינה נמצאת הוא בשיר הראגטיים "At a Darktown Cakewalk" של צ'ארלס הייל מ-1899, אבל מכיוון ששירים רבים מאותה התקופה השתמשו באותה מנגינה, סביר להניח שהייתה קיימת עוד מזמן. אחר כך המנגינה הפכה למעיין מם מוזיקלי, קושרה בעיקר לסיומת קומית למנגינה, ואפילו הופיעה במגוון מחזות זמר (למשל, בסוף השיר "Gee, Officer Krupke" מסיפור הפרברים). בערך בשנות ה-30 של המאה העשרים הוצמדו למנגינה המילים "Shave and a haircut – Two bits", שבתרגום חופשי זה "גילוח ותספורת – שני רבעי דולר", ככל הנראה על בסיס האופן שבו ספרים נהגו לפרסם את עצמם בצעקות (בדומה למוכרי גלידה בחוף).

עוד "חכמים בלילה":
למה ראפרים אומרים "יו"?
שמתם לב שכל הסדרות משתמשות באותו עיתון כבר 50 שנה?
האם כל הסדרות האמריקאיות מתקיימות במוחו של נער אוטיסט?

ישנן עדויות ממלחמת ויאטנם שאסירי מלחמה אמריקאים נהגו לבדוק בעזרת המנגינה אם האסיר שנכנס לתא שלידם הוא אמריקאי – הם היו נוקשים את החלק הראשון, ואם האסיר בצד השני היה עונה נכונה, הם ידעו שהוא משלהם. לימים, הביטוי המוזיקלי התגלגל למקומות מאוד מוזרים ברחבי העולם, כשבכל מדינה הודבקה לו משמעות מילולית אחרת. באנגליה נהוג לשיר "מה שלום אביך? בסדר גמור", בקוובק הצרפתית שבקנדה משתמשים בו להשתיק ילדים (עם המילים "מסטיק שוקולד צ'יפס, בוטן!") ובמקסיקו, ובכן, לא הייתי ממליץ לצפור את זה ברחוב, כי המשמעות המילולית היא "לך תזדיין את אמא שלך, אסהול". נשבע לכם.