בתקופה לא קלה לישראל וגם לטלוויזיה שיוצרים בה – קיבלנו השבוע בשורות נהדרות: הסדרה "הבת", סדרת מתח חדשה מבית קשת, נמכרה לפלטפורמתאפל TV האיכותיתעוד בטרם שודרה בישראל וכבר עלו טיזרים ברחבי העולם ואף נקבע מועד לשידור פרק הבכורה ב-8.5. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של מה שנותר מתעשיית הטלוויזיה המקומית. בעולם המשונה של פוסט 7.10, בכלל לא מובן מאליו שסדרה ישראלית תצליח לפלס דרכה לחו"ל דרך שכבות החרם התרבותי הגלויות והסמויות, והפסימיים יותר שבינינו חשבו שאולי זה נגמר. "הבת" היא כרגע ההוכחה שלא הכל אבוד.

>> העולם הזה חם: 23 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ
>> אדוני המוסר: "ארץ נהדרת" עשתה לעצמה פיגוע אינטגריטי

"הבת" ממשיכה שרשרת בת כמעט 20 שנה של סדרות ישראליות שעשו את הלא ייאמן והצליחו להימכר בחו"ל בבחינת קרטיבים לאינואיטים. רובן לא עשו אקזיט דרמטי במונחים כספיים – למעשה, בדרך כלל מדובר בכסף קטן למדי בשלב ראשון – אבל כבוד וגאווה הם בהחלט הביאו, וגם פרסים בינלאומיים נאים. התקווה שמכירות סדרות ופורמטים לחו"ל תאפשר לתעשיית הטלוויזיה בישראל להתפתח למימדים בינלאומיים קצת נגוזה בשנים האחרונות, אבל עבור היוצרים זאת לגמרי הדרך לצאת אל העולם, תשאלו את חגי לוי ורון לשם.

כך או כך הגיע הזמן לדרג את הסדרות הישראליות שהכי הצליחו מעבר לים. חשוב לציין: הדירוג אינו מתייחס לסדרות על פי איכותן (זה הרי דבר סובייקטיבי), אלא על פי מידת ההצלחה שלהן – כמה הסדרה היתה פופולרית והצליחה להגיע להישגים בחו"ל, בין אם שודרה כפי שהופקה במקור ובין אם זכתה לרימייק ואדפטציה תרבותית.

16. "רמזור" (2008)

אחת הסדרות האהובות והפופולריות בטלוויזיה המקומית, שבמידה רבה הזניק את הקריירה של אדיר מילר – מקומיקאי וסטנדאפיסט אהוב לקונצנזוס. מעבר להצלחה שלה בישראל (לא פחות מארבע עונות ורייטינג חלומי באזור ה-30 אחוז, כמעט בלתי נתפס במונחים של היום) – היא גם עשתה סיבוב מעבר לים. בשנת 2010 נמכרו זכויות הסדרה לרשת "פוקס" האמריקאית, שהפיקה מתוכה את "Traffic Light", סיטקום אמריקאי עם עלילה זהה לזה של המקור הישראלי באווירה קצת אחרת. האדפטציה האמריקאית פחות עבדה (הסדרה בוטלה אחרי עונה אחת בלבד), אבל באותו נובמבר זכתה הסדרה הישראלית בפרס האמי הבינלאומי לקומדיה הטובה ביותר. אגב, "רמזור" הופקה גם ברוסיה – ושודרה שם במשך לא פחות מ-11 עונות. שאפו, גיסנו.

15. "להיות איתה" (2013)

גם הקומדיה הרומנטית שכתב אסי עזר, וכיכבו בה רותם סלע ואביב אלוש הייתה להיט לא קטן בקשת באמצע העשור הקודם (שלוש עונות). זה היה רק הקדימון להצלחה האמיתית שלה – ב-2016 היא נמכרה לערוץ 4 הבריטי תחת השם "The Baker And The Beauty" ("האופה והיפה"), היא נמכרה גם לאמאזון בשפת המקור – ואפילו הגיעה לרימייק ברשת ABC האמריקנית, כולל שם גדול בתפקיד הבמאי – דייויד פרנקל, האיש שהביא לכם את "השטן לובשת פראדה". זה מאוד הצליח, אבל הסדרה הופקה מחדש גם ביוון, הולנד, רוסיה, הודו וברזיל, מה שמוכיח שאין דבר שחוצה תרבויות יותר מהסיפור הישן והקיטשי על אהבה לא צפויה בין גבר לאישה. בסך הכל הישג נאה ביותר.

14. "פלפלים צהובים" (2010)

מי שחווה אותה בזמן אמת, זוכר כמה היא היתה אירוע – לא רק סדרה מרגשת או עוצמתית, אלא אפילו חשובה. כזו שנתנה אור לתופעה המורכבת של הורים שמגדלים ילד אוטיסט בבית. "פלפלים", ששודרה במשך שתי עונות בערוץ 2, היתה סדרה חדשנית, שונה מאוד מכל מה שהכרנו, פורצת גבולות. קרן מרגלית היתה היוצרת, יוסי מרשק ועלמה זק כיכבו בתפקידים הראשיים. ובמסגרת יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם ב-2011, שני פרקים של הסדרה אפילו שודרו באו"ם. שנה לאחר מכן, הזכויות של הסדרה נמכרו לאולפני "ליונסגייט", והתגלגלו אפילו לידיים של ה-BBC, שהפיק גרסה משלו בשם "The A Word". רגע גדול בטלוויזיה שלנו, שהצליח גם לגעת בלב של רבים אחרים בעולם.

13. "בשבילה גיבורים עפים" (2018)

דוגמא מובהקת לכך שכשיצירה היא אותנטית וטובה – גם אם היא ישראלית, היא תעבור הלאה נהדר. הסדרה שיצר עומרי גבעון ושודרה ב-2018, על בסיס הספר שכתב אמיר גוטפרוינד, היתה הצלחה גדולה בישראל ואפילו היתה הדרמה הכי נצפית מאז פיצול ערוץ 2 בשלב מסוים. היא אמנם שרדה עונה אחת בלבד (היו תכניות לעונה שנייה שירדו מהפרק) אבל היכתה גלים, נמכרה לנטפליקס בגרסת המקור (היום כבר לא זמינה), זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הסדרות בקאן ובשלב מסוים, גם נמכרה לאפל טי.וי שיצרו על בסיסה סדרה לא מבריקה בשם "Echo 3" (ששודרה שם ב-2022). סיפור ישראלי צה"לי שהפך לאהוב גם בעולם – די מטורף אבל זה משהו שנפגוש גם בהמשך הדירוג שלנו.

12. "תא גורדין" (2012)

בניגוד לסדרות אחרות ברשימה שנשארו בתודעה, זו סדרה שקצת נשכחה. דרמת ריגול נהדרת תוצרת טדי הפקות (רון לשם היה אחד היוצרים) שעוסקת בדילמת מהגרים קלאסית – ובשאלה של נאמנות. שתי עונות היו לסדרה ששודרה ב-yes (ולאחר מכן בקשת) בין 2012 ל-2015, אבל עוד לפני שידורה היא כבר נמכרה לרשת NBC הענקית, שיצרה על בסיסה סדרה בשם "Allegiance". הסדרה בוטלה לא בגלל האיכות שלה – אלא בגלל חוסר מזל משווע. פחות או יותר במקביל לעלייתה לאוויר בארה"ב, עלתה שם גם "האמריקאים" שהפכה ברבות הימים לאחת הסדרות הגדולות בכל הזמנים עם סיפור דומה, והרימייק של "תא גורדין" נראה כמו העתק קצת חיוור שלה למרות שהמקור הישראלי היה שם קודם. לא פייר.

11. "בני ערובה" (2013)

סדרה קצת פחות זכורה, אבל בהחלט פרצה דרך. היא נוצרה על ידי רותם שמיר ועומרי גבעון, שודרה בערוץ 10 באמצע העשור הקודם ולא עשתה יותר מדי רעש, בהתאם לערוץ שיכולת הרעש שלו הייתה מוגבלת. אבל היא הייתה חדשנית מכיוון אחר – היא הייתה הסדרה הישראלית הראשונה שנמכרה לחו"ל עוד בשלב הפיתוח. CBS קנתה את הסדרה ועשתה על בסיסה את "Hostages", כולל דילן מקדרמוט שמוכר מסדרות כמו "הפרקליטים" ו"חוק וסדר" שכיכב בתפקיד ראשי. הסדרה האמריקאית בוטלה אחרי עונה אחת (גורל מוכר לסדרות מתוצרת ישראלית, לצערנו), אבל "בני ערובה" נרכשה גם על ידי ה-BBC שרכש אותה לשידור בגרסתה הישראלית המקורית (אמנם בערוץ BBC4, אבל בכל זאת). רספקט.

10. "כבודו" (2017)

סיפור של הצלחה מפתיעה. דרמת המתח המשפטית שודרה ב-yes בין 2017 ל-2019, בכיכובו של יורם חטב (יוצריה הם שלמה משיח ורוני ניניו) ועסקה בדילמה של שופט שבנו נקלע לפרשה פלילית קשה. הדרמה חצתה מהר את גבולות המדינה: לאורך השנים, הסדרה שודרה בגרסאות רימייק מקומיות בתשע מדינות שונות – ביניהן סין, טורקיה, ספרד, צרפת והשיא היה כשהיא הגיעה לארה"ב. רשת שואוטיים קנתה את הזכויות והעניקה את התפקיד הראשי לשחקן המוערך בריאן קרנסטון (טים ווטלי מ"סיינפלד", וולטר מ"שובר שורות", תקצר היריעה). "Your Honor" שודרה במשך שתי עונות (כמו שתי העונות שהיו לה בישראל) וחיה עד היום כלהיט לא קטן בנטפליקס.

9. "שעת נעילה" (2020)

עוד סדרה שהיתה אירוע של ממש. אחד האפוסים הגדולים של תאגיד השידור הישראלי ששודר בסוף 2020 ומשך אליו צפייה, התעניינות וגם עיסוק רב. הסדרה, שנוצרה על ידי מספר רב של יוצרים וכותבים, ליוותה את אירועי מלחמת יום הכיפורים – והגיעה עד לפסגת הפסגות של הטלוויזיה האיכותית האמריקנית. HBO רכשה את הזכויות של הסדרה ושידרה אותה בגרסת המקור בפלטפורמת הסטרימינג HBO Max, תחת השם "Valley Of Tears". סדרה חשובה, שהיתה משמעותית בזמן אמת, וגם הביאה את הסיפור הישראלי למרחקים.

8. "הנערים" (2019)

ואם כבר טראומות – הגיע הזמן להתקדם קצת למשהו יותר עדכני. "הנערים" היא אחת הסדרות הכואבות ביותר שעשו כאן – היא תיעדה את הקיץ הגיהנומי של 2014, בין שני אירועים מטלטלים שעמדו בליבו: חטיפת שלושת הנערים, והרצח של מוחמד אבו ח'דיר. כאן מגיעה דוגמא נדירה של סדרה שיוצריה הם ישראלים, אבל הגוף שעמד מאחוריה היה HBO, שהחליטה להפיק סדרה על הטראומה המדממת ההיא. "הנערים" הופקה בישראל ע"י קשת, ויוצריה הם שלושה – חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל. בארץ היא חוללה סערה של ממש (אפילו הובילה לקריאה של ראש הממשלה נתניהו להחרים את קשת), אבל בעולם היא בעיקר זכתה לשבחים והיתה מועמדת לפרסים בינלאומיים. היא הייתה גם הסדרה השנייה של HBO בכל הזמנים שאינה דוברת אנגלית.

7. "שטיסל" (2013)

סדרת מופת ישראלית שהפכה ללהיט עולמי. הסדרה שנוצרה על ידי יהונתן אינדורסקי ואורי אלון הציגה את העולם החרדי דרך דמויות אהובות כמו שולם (דבל'ה גליקמן) וקיווע (מיכאל אלוני), וכיכבה ב-yes במשך שלוש עונות כאחד הלהיטים היותר גדולים ואיכותיים שלה. המצעד הזה מלא בסיפורים ישראליים מאוד שהפכו גלובליים משום מה, ו"שטיסל" מעל כולם. רכשתה לשידור בנטפליקס הפכה אותה ללהיט לא צפוי מסביב לעולם, עד כדי כך שהיא הזניקה את הקריירה של שירה האס (שגילמה בה תפקיד משני), שיום אחד תהפוך לגיבורת על הוליוודית. הצלחה מוצדקת ביותר.

6. "ילד רע" (2024)

הסדרה הכי עדכנית ברשימה – ואחת המוצלחות שבהן. "ילד רע" היא הסדרה החצי אוטוביוגרפית שיצר הקומיקאי (המצוין) דניאל חן ושודרה בשנה שעברה בהוט. רבות דובר על המאפיינים של סדרות הוט – יותר מלוכלך, פחות אלגנטי ומאוד ישראלי. במקרה הזה, הישראליות קנתה לעצמה קהל אדיר גם בעולם: "ילד רע" משודרת בנטפליקס וזכתה בשיא הצפיות של סדרה ישראלית בפלטפורמת הסטרימינג – אפילו הגיעה להיות אחת מעשר הסדרות הנצפות ביותר שאינן דוברות אנגלית. בקרוב אמורה לעלות עונה שנייה – ונותר רק לקוות שההצלחה רק בתחילתה.

5. "טהרן" (2020)

סדרה מתוצרת ישראלית שהריחה כמו חו"ל מהרגע הראשון – וגם מצליחה שם. סדרת הריגול ששודרה בכאן 11 (והופקה, בין היתר, ע"י דנה עדן ז"ל), הביאה את ניב סולטן בתפקיד הראשי המהמם, ולמרות שהיא מגיעה מהמזרח התיכון תפסה מקום טוב גם בארה"ב. אחרי עונה אחת בלבד, אפל TV רכשה אותה ובשנת 2021 היא אפילו זכתה בפרס האמי הבינלאומי לדרמה הטובה ביותר. וזה עוד בלי לדבר על העובדה שבסדרה מככבים שני שחקנים מליגה אחרת לגמרי – גלן קלוז ויו לורי (לשעבר "האוס"). עוד הוכחה שמהחומרים שיש לנו כאן אפשר לעשות זהב בעולם.

4. "פאודה" (2015)

ואם כבר מזרח תיכון לפרצוף – אין "לפרצוף" יותר מהסדרה המבולגנת והכל כך ישראלית, הזאת. ארבע עונות (וחמישית בדרך) היו לסדרת המתח על יחידת המסתערבים, שהציגה את המורכבות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בגרסת ההארדקור. מעבר לעובדה שהיא הפכה את ליאור רז לכוכב בינלאומי, "פאודה" גם קנתה לעצמה מקום מרכזי בנטפליקס שרכשה אותה, שם היא משודרת והגיעה עד למקום השביעי במדד הצפייה העולמי, כמו גם למקום בעשירייה המובילה ב-21 מדינות שונות בעולם. ההצלחה המתמשכת בנטפליקס היא גם מקרה נדיר שבו היוצרים וחברת ההפקה הרוויחו לא רע בכלל מהעסק.

3. "אופוריה" (2012)

אף אחד לא ראה את זה בא: "אופוריה" היא פרי יצירתו של רון לשם, שיצר סדרה אדג'ית למדי על נוער מבולבל וחסר משמעות. עונה אחת, עשרה פרקים – לא משהו שאמור להיות ביג דיל. אבל אז, נכנסה לתמונה HBO שרכשה את הזכויות, ויצרה סדרה שלא ממש חופפת לסדרה המקורית אבל בהחלט מבוססת עליה ועל תוגת הזילניאלים שבה. "אופוריה" האמריקאית הפכה לאחת הסדרות הכי מדוברות בעולם, בכיכובן של שחקניות לוהטהת כמו זנדאיה וסידני סוויני. לפי הטריילר של העונה השלישית – אוי ואבוי לנו.

2. "חטופים" (2010)

עוד סדרה שהיתה אירוע (ופצצת רייטינג) וכואב כמה היא חזתה את העתיד. במרץ 2010 קשת עלתה לאוויר עם סדרה (היוצר שלה היה גידי רף) שמספרת את סיפורם של שבויים שחזרו לישראל. אז זה הגיע תוך כדי תקופת השבי של גלעד שליט – היום זה מרגיש הרבה יותר מדמם. "חטופים" שודרה במשך שתי עונות מצליחטת (שיחקו שם יורם טולדנו, אסי כהן, ישי גולן ויעל אבקסיס – בין היתר), אבל זה עוד כלום לעומת הבום שהתרחש כשפוקס המאה ה-20 קנתה את הזכויות לסדרה – והפיקה ממנה את "Homeland".

הסדרה האמריקאית, ששודרה ב"שואוטיים", החזיקה מעמד לא פחות משמונה עונות – עד שירדה מהאוויר באפריל 2020. היא זכתה לשבחים ואף לפרסים – היא זכתה פעמיים בפרס הדרמה הטובה ביותר בגלובוס הזהב, וגם בפרס האמי. קלייר דיינס ודמיאן לואיס, שני כוכבי האדפטציה האמריקאית, לקחו גם הם אמי על השחקן והשחקנית הטובה ביותר. הצלחה בלתי נתפסת – שכאמור, מגיעה מתוך הסיפור הכי ישראלי ומצולק שיש. אגב, סדרת המקור בעברית נבחרה בדצמבר 2019 ע"י הניו יורק טיימס לאחת מעשר הסדרות הבינלאומיות הכי טובות של העשור, כך שלמרות האדפטציה הפופולרית גם למקור מגיע המון כבוד.

1. "בטיפול" (2005)

קצת קשה להאמין, אבל ליצירת המופת הישראלית הזאת היו בסך הכל שתי עונות. "בטיפול" – ששודרה במקור בהוט ולאחר מכן ב"קשת" – הייתה סדרה פורצת דרך גם בגלל הפורמט השונה שלה. היא לקחה מפגשים פסיכולוגיים בין המטפל, ראובן דגן (אסי דיין ז"ל), לבין הלקוחות שלו – ועשתה ממנו דרמה יומית שהיא אחת הדרמות הכי טובות שהיו כאן אי פעם. חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן היו היוצרים – והסדרה הפכה לפופולרית מאוד, בעיקר בתקופת מלחמת לבנון השנייה (כשהיא היתה בערך הדבר היחיד שאפשר היה לשדר אז, חוץ מחדשות). זו הייתה גם הסדרה שהחזירה בענק את אסי דיין לתודעה הישראלית, והביאה לו גם שני פרסי אקדמיה.

אבל כאן רק מתחיל הסיפור שלה. כי "בטיפול" ירדה מהאוויר בישראל ב-2008, אבל ההמשך שלה קרה בארה"ב – אחרי שרשת HBO קנתה את הזכויות (בין היתר, בתיווכה של נועה תשבי) והולידה ממנה את "In Treatment". באופן נדיר לסדרות אקזיט, הפעם הבימוי נשאר בידיים ישראליות – חגי לוי הפיק וביים גם את הסדרה האמריקאית, ואפילו מוזיקת הפתיחה שכתב אבי בללי הגיעה גם לסדרה בחו"ל.ארבע עונות ו-130 פרקים היו ל"In Treatment" (לשם השוואה, ל"בטיפול" המקורית היו רק 80). היא זכתה בשני פרסי אמי ועוד פעם אחת בגלובוס הזהב. היא הצלחה ישראלית מסחררת, גם ואולי בעיקר ברמה האמנותית, והצלחה בינלאומית גדולה עוד יותר. יותר מ-20 שנים עברו ועדיין לא התקרבנו שוב לגובה הרף שהיא הציבה.

• המסך
• סדרות ישראליות
• ישראלים בחו"ל
• פאודה
• אופוריה
• חגי לוי
• רון לשם

מהלך יוצא דופן של אחד מיוצרי הטלוויזיה הישראלים המצליחים בעולם: רון לשם, שפרץ את גבולות הטלוויזיה המקומית עם יצירת "אופוריה" (וגם הרימייק האמריקאי), והמשיך להרשים גם עם "שעת הנעילה", "שמיים אדומים" ו"ילד רע", יביא לעולם לראשונה סדרה חדשה שכל כולה ברזילאית – משירות הסטרימינג וחברת ההפקה, ועד לקהל היעד הברזילאי והבינלאומי. מדובר באירוע חסר תקדים, שכן לשם, יחד עם שותפיו הוותיקים התסריטאי דניאל אמסל והמפיק קובי גל רדאי, יגעו לברזיל כדי ליצור סדרה חדשה עם תסריטאית מקומית מצליחה, ולא רימייק. זמן טוב לכבוש את אמריקה הלטינית.
>>"מזל משמיים" הוא סרט מהנה, אבל ההפתעה שלו היא קיאנו ריבס

הסדרה "פרנויה", כפי שדווח שמהבמגזין וראייטי, תופק על ידי חברת ההפקות הברזילאית Janeiro Studios, מתוך אג'נדה לשלב יוצרי סדרות בינלאומיים ביצירה ברזילאית, ועבור שירות הסטרימינג הברזילאי Globoplay, שזמין גם ברחבי ארה"ב ואירופה, אך מציג בעיקר תוכן בפורטוגזית. היא תורכב מ-8 פרקים בני 45 דקות, ומכיוון שתתרחש בריו דה ז'ניירו ואנחנו מניחים שלשם עוד לא השתפשף בברזילאית שלו, תיכתב יחד עם התסריטאית המקומית קלאודיה ז'ובין, שאחראית על מספר סדרות ברזילאיות שנשקר אם ראינו, אבל הדרמה "Under Pressure" שלה זמינה באמזון פריים, ומהוללת אונליין.

"פרנויה" מתוארת על ידי מפיקיה בתור "ברבור שחור" פוגש את "וויפלאש", עם הוייבים הטובים ותחושת הניצחון של "גמביט המלכה" והאימפקט מגדיר הדור של "אופוריה", ש"מביאה למסך דמויות לא מוכרות מכל רחבי ברזיל ומתרחשת בריו דה ז'ניירו התזזיתית והמודרנית, חשופה כמו שמעולם לא היתה".

לשם, יחד עם ז'ובין, ינסו להציג בסדרה תמונה של בני דור ה-Z של ברזיל שצריכים להתמודד עם זיופי AI, אובדן פרטיות, אתגרי בריאות נפשית בעולם פוסט מגיפה ובאופן כללי, נשמע שמנסים לעשות פה "אופוריה" לדור החדש והברזילאי. בשלב זה טרם ידוע מתי הסדרה צפויה לצאת לאוויר העולם. בתגובה לידיעה חלק לשם עם וראייטי כי הוא הושפע לאורך כל הקריירה שלו מברזיל ומקולנוע ברזילאי ש"תמיד הרגיש תרבותית כמו בית". למה לא, אח שלנו. מפרגנים, רק אל תשכח מאיפה באמת באת, כן?

• המסך
• רון לשם
• אופוריה
• ישראלים בחו"ל

"מהמוחות החולים והמעוותים של יוצר אופוריה סם לוינסון ואייבל 'דה וויקנד' טספיי", מכריז בגאון הטיזר-טריילר ש-HBO הוציאו אתמול לסדרה "The Idol" ("האליל"), במה שמהווה הצצה ראשונה ומסקרנת במיוחד לסדרה עתידית של צמד היוצרים האהובים, כל אחד בתחומו. ולמרות שטרם נקבע לסדרה תאריך, אנחנו כבר מתרגשים, אם אתם מבינים למה אנחנו מתכוונים…

https://www.youtube.com/watch?v=wRyHnzFn4HM

אה, לא הבנתם? טוב, נגיד את זה בבירור. על פי המעט שנמסר עד כה על הסדרה ורצף הבזקי הסצינות של הטריילר, זו הולכת להיות סדרה סקסית במיוחד. או כמו שהטריילר מציג אותה, "סיפור האהבה הכי סליזי". ואכן, הנושא של הסדרה מרמז על העתיד לבוא: הסדרה תעקוב אחר גורו עזרה-עצמית/מנהיג של כת מודרנית (דה וויקנד עצמו, בתפקיד משחק ראשון) שמתחיל מערכת יחסים מורכבת עם כוכב פופ עולה, בכיכובה של לילי-רוז דפ (כן, היא ביתו של ג'וני דפ. לא, היא לא קשורה לאמבר הרד), שתקיים בסדרה את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלה.

הפקת הדרמה עצמה נתקלה בכמה בעיות בדרך, בעיקר כאשר היו באפריל 2022 צריכים לעצור את הצילומים כי דה וויקנד היה צריך לקפוץ לעבוד בסופ"ש כהדליין של פסטיבל קואוצ'לה, ומאוחר יותר הוכרז כי הסדרה תצא לצילומים מחודשים משמעותיים בשל "שינוי כיוון יצירתי", מה שגרר את הפקתה לשלב מאוחר מהצפוי, כשרק החודש סיימו את הצילומים במלואם. מעבר לכך, במקביל לצילומים,סם לוינסון זכה לביקורות לא מעטותעל הטיפול שלו בדמויות נשיות והתנהלות רעילה על סט העונה השנייה של "אופוריה", אבל נראה שזה לא מונע מ-HBO להמשיך עם הסוס המוזהב שלהם שמביא להם סקס נוצץ. עכשיו גם יהיה לו את הפסקול המושלם.

• המסך
• HBO
• סקס
• דה וויקנד
• אופוריה

הידיעה פורסמה במקור באתר"הספוילר", אתר המסכים החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

אנחנו די בטוחים שבארה"ב לא ממש חוגגים פורים, והנה, בכל זאת קיבלנו משלוח מנות מיוחד מאחד השחקנים היותר נהדרים על המסך שלנו. בריאן קוקס, שמככב ב-"יורשים" בתפקיד טייקון התקשורת ואב המשפחה המאיים לוגן רוי, קפץ לביקור בשכנתו לערוץ HBO "אופוריה" כדי לבקר באחת מהסצנות הבולטות (והוויראליות) מהעונה אחרונה של הלהיט – סצנת ההתפרקות בשירותים של קאסי.

האירוע המוזר והמצחיק הזה (שלא ידענו שאנחנו בכלל צריכים אבל מסתבר שלגמרי כן) התרחש במסגרת תכנית האירוח של ג'ימי קימל, "ג'ימי קימל לייב!", לשם הגיע קוקס להתראיין והראה עד כמה הוא שחקן נהדר – ראשית כל בעצם היותו אדם נחמד, מקסים ומשעשע, היפוך של 180 מעלות מדמותו הטלוויזיונית, ושנית, כאשר הושתל בפלאי הגרין סקרין לתוך השירותים של תיכון איסט היילנד, הישר לתוך הסצינה הבלתי נשכחת מהפרק השלישי עונתה השניה של "אופוריה".

"יורשים" ו-"אופוריה" הן צמד להיטי הענק הנוכחיים של רשת HBO. בעוד שהראשונה זוכהלאינספור פרסיםוהערכה ביקורתית גורפת, הסדרה עם השורשים הישראלים מעוררת יותר מחלוקות – יש מישמתעלף מהנצנצים והסמים, בעוד יש כאלה שחושבים שהכל תוצאה שלפנטזיה גברית רעילה. כך או כך, רק אחת מהן נכנסה לרשימת20 התוכניות הטובות ביותר כרגעשלנו.

רוצים עוד ידיעות על טלוויזיה?בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר",ותראו תראו

• המסך
• יורשים: הסדרה הטובה של העשור?
• אופוריה
• HBO

העונה הראשונה של "אופוריה" סחפה את הצופים, הסעירה את האינטרנט השאירה חותם תרבותי על עולם הטלוויזיה, האופנה והמוזיקה ובעיקר פשוט עשתה חשק לעוד. עכשיו, אחרי שנתיים של ציפייה, קיבלנו עונה שנייה שכולה כאוס טהור ופנטזיה אפלה, ולא סתם פנטזיה אפלה אלא הפנטזיה של הבמאי וכותב הסדרה סם לוינסון. דרמת הנעורים נוגעת בנושאים נפיצים כמו דיכאון, מיניות והתמכרות בצורה שלא עושה לאף אחת מהתופעות רומנטיזציה, אבל אי אפשר שלא להתייחס לדרמה המתרחשת מאחורי הקלעים עם האיש שהביא את התוכנית לעולם, כשלצד השבחים על הבימוי שלו מקבל לוינסון ביקורת נוקבת על הכתיבה שלו העונה.

לוינסון הוא הכותב היחיד העונה, כך לפחות על פי הקרדיטים, מה שלטענת המעריצים נותן לפרקים תחושה שלא נכתבו עד הסוף, ללא קו אחיד ועלילה חסרת פוקוס מתחילת העונה. כל כך הרבה קורה, ועם זאת לא קורה שום דבר. יש שיגידו שזה מכוון כדי להעביר לצופה תחושה של המצב המנטלי של הדמויות, אבל בעקבות ראיונות עם שחקני הסדרה שמתחילים לצוץ נראה שהסיפור מורכב יותר.

בשבועות האחרונים הולכת ונחשפת "מחלוקת יצירתית" שפרצה על הסט בין לוינסון ובין ברבי פריירה שמגלמת את קאט, דמות מרכזית בסדרה ומאוד דומיננטית בעונה הקודמת. פריירה, לטענתה, לא אהבה את הכיוון שהדמות שלה הולכת אליו. בעוד שבעונה הראשונה קאט הייתה בחורה בעלת ביטחון עצמי והעלתה סרטונים ותמונות שלה לרשתות החברתיות ואף ביססה את המשפט האייקוני ("אין דבר עוצמתי יותר מבחורה שמנה שלא שמה ז*ן"), בעונה השנייה היא מוצגת באור חסר ביטחון, לא מרוצה ומלאה בשנאה עצמית. באתרי רכילות נטען כי בעקבות הוויכוח פריירה עזבה את הסט.

לוינסון, בתגובה, החליט לכאורה לחתוך כמה מהשורות והסצנות שלה בסדרה, ואף הגדיל להשתיק את האודיו שלה בחלק מהסצנות וכך הקטין את תפקידה באופן דרמטי. למרות ששום דבר מכל זה לא אושר על ידי אף אחד מהצדדים המעורבים, צופי הסדרה יכולים להבחין בשינוי הדמות של פריירה, קאט, והיעלמותה מהעונה השנייה כבר מההתחלה.

גם השחקנית סידני סוויני, המגלמת את קאסי, עוררה סערה בעקבות ראיון שנערך איתה לאחרונה ל"אינדיפנדנט", ובו דיברה על סצנות העירום שלוינסון כתב עבורה, סצנות שחוזרות כמעט בכל פרק. סוויני, לדבריה, ביקשה ממנו לגנוז כמה מהסצנות האלו מכיוון שהרגישה שהעירום בהן לא באמת היה נחוץ ולא תרם לעלילה ("היו רגעים שבהם קאסי הייתה אמורה להיות בלי חולצה ואני הייתי אומרת לסם שאני לא חושבת שזה נחוץ"); סוויני הזכירה בראיון כיצד, בתהליך הצילומים, היא ביקשה שדמותה של קאסי לא תופיע חשופת חזה בסצנות מסוימות והוסיפה שהוא תמיד היה קשוב וכיבד את בקשותיה, אך למרות בקשתה צופי הסדרה יכולים להבחין כי קאסי עדיין מוצגת בעירום גרפי באופן קבוע, מה שהופך את הכתיבה של לוינסון לקלף נצלני אשר הוא מחזיק כנגד סוויני.

הדמות שמגלמת סוויני מקבלת את הייצוג המחפיץ ביותר ביחס לשאר הדמויות, לוינסון מנצל את מעמדו בתור יוצר וכותב ראשי ומכניס את הדמות של סוויני למשבצת של אישה בלונדינית ושברירית שנואשת לתשומת לב גברית בעוד שהיא אמורה לגלם תלמידת תיכון קטינה והוא ממשיך להתמקד בעירום שלה. כבר עלתה השערה פרוידיאנית שזה בשל הדמיון בינה לבין אימו של לוינסון (הזמרת דיאנה רודס) – השיער הבלונדיני, החזה השופע ומבנה הגוף הדקיק. כמו כן, בעברו ניהל לוינסון מערכת יחסים עם אלן בארקין, שגילמה את דמותה של לין בסרטו "עוד יום שמח", דמות שנכתבה בהשראת אימו. מישהו אמר תסביך אדיפוס?

ההתעקשות האגרסיבית של לוינסון להיות הכותב היחיד של כל הפרקים בעצמו יוצרת נקודת מבט גברית מוגבלת, מעוררת דאגה לגבי הייצוג הנשי, הטרנסי והלסבי בתוכנית. מעריצים רבים מצביעים על ייצוג ותיאורים מבולבלים ולא מדויקים של בני נוער להט"בקים. מעריצים שנהנו מהייצוג של זוגיות נשית לסבית על המסך עם הדמויות ג׳ולס ורו, זעמו כאשר לוינסון החליט להוסיף את הדמות הגברית, אליוט, שנכנסה בין בנות הזוג. מקרים דומים קורים לאורך הסדרה וגם בידיעה שזאת רק סדרה בדיונית, בסופו של דבר הנרטיבים האלה פוגעים בקהילה הגאה.

מעריצי הסדרה, בתגובה, קוראים ללוינסון להכניס כותבים וכותבות נוספים לחדר הכתיבה שיעבדו לצידו על העונה הבאה ויתנו נקודת מבט שונה. לוינסון לבדו כותב לתוך הסדרה לא מעט גבריות רעילה, סטריאוטיפים, נשים עירומות והומופוביה סמויה, והופך את הסדרה הנועזת והמגוונת שהוא מתיימר לעשות לעוד סדרת פנטזיה של גבר סטרייט לבן ופריווילג. וכאלה ראינו כבר מספיק.

• המסך
• אופוריה
• HBO
• סדרות
• סדרות מומלצות