עידו קולטון, במאי ושחקן, משחק בין היתר בסדרת הלהיט "כראמל" בכאן חינוכית. בימים אלו הוא מביים בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער את מחזות הזמר "בן המלך והעני", "כראמל 2 ותעלומת הילד ויש" ואת ההצגה "מעבר לאופק", שיעלו במסגרת פסטיבל חנוכה של התיאטרון (החל מהיום ועד יום חמישי כולל, 2.1-27.12,פרטים על הפסטיבל וכרטיסים כאן), ובנוסף הוא משחק במחזמר "דייט ראשון" של התיאטרון העברי (בבימוי עוז מורג). בקיצור, עסוק מאוד.

>> העיר של ג'וני שועלי: המכולת שיש בה את כל הודו וכלבים של שבת
>> העיר של עידן אלתרמן: ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים

1. סטודיו לאמנויות התיאטרון יורם לוינשטיין

בלב שכונת התקווה קיים מפעל חיים שמוציא מדי שנה אל עולם התרבות עשרות שחקנים מצוינים מן השורה הראשונה שכובשים את הבמות והמסכים. הרומן שלי עם המקום התחיל לפני ארבע שנים בפרויקט שנקרא "בימאים צעירים". הגעתי לסטודיו, במאי צעיר עם הרבה אמביציה ורצון, ביימתי שתי סצנות במסגרת שיעור של שנה א' והתאהבתי במקום בצוות ובעיקר בסטודנטים. עד מהרה אימצו אותי והפכתי לבמאי ומורה מן המניין. אני כל כך אוהב את המקום הזה – בעזרתו הגשמתי הרבה חלומות והוא עבורי בית אמיתי. יש בו הצגות נפלאות וסטודנטים מוכשרים עד כאב – ואני ממליץ לבוא ולראות אותם בכל ליבי (ואל תשכחו איפה ראיתם אותם בפעם הראשונה לפני שהם כבשו את נטפליקס).
חנוך 19

2. שיפודי בוסי

אני אדם שאוהב לאכול – אני מת על זה וסיימתי להתנצל על כך. המנה המנצחת מבחינתי היא שווארמה – אני יכול לאכול אותה בכל שלב ומצב. בוקר צהריים וערב. השחקנים שעובדים איתי יודעים שאם אני אוכל שווארמה – זה או שאני בנפילת מתח וחייב פרס ניחומים או שהייתה חזרה ממש מוצלחת ומגיעה לי מנה של מלכים – בכלל מקרה כנראה שאני כבר אמצא אישזהוא נימוק לפנק את עצמי באושר עטוף בלאפה. אכלתי בהמון שווארמיות בחיי – אבל השווארמה של בוסי בשכונת התקווה היא הטובה ביותר. ואם לא בא לכם שווארמה, לכו לשם לפתוח שולחן – סלטים, שיפודים, לאפות – לא תישארו רעבים, אני מבטיח לכם.
אצ"ל 41

3. פיקוק

כסית המודרני של ימינו. כל הדרכים מובילות לפיקוק. תמיד אני אמצא את עצמי שם אחרי הצגה או חזרה. תמיד אפגוש שם אנשים שאני אוהב. אוכל מעולה, אלכוהול טוב ושירות אישי ושתי דקות מהבית שלי – יותר טוב מזה נשתגע.
מרמורק 14

4. מוזיאון תל אביב

מעבר לזה שהוא מקום יפהפה וכה אסתטי, שתמיד מתחדש ומחדש, הוא מכיל גם את אולמות המופעים בהם מוצגות ההצגות של תיאטרון הבית שלי – תיאטרון אורנה פורת – שבו אני מביים ומשחק. המקום הזה בימי ההצגות תמיד מלא בצחוק של ילדים ובהורים שבאים לעבור יחד עם ילדיהם חוויה תיאטרלית איכותית. כשאני רואה ילדים יושבים ומצפים בכיסא לפני תחילת ההצגה, אני תמיד נזכר בילד שהייתי שכל כך התרגש ומתרגש עד היום מהצגה טובה.

5. תיאטרון גשר

כשיש לי ערב פנוי, אני תמיד אשמח ללכת לתיאטרון. זה לנצח יישאר הבילוי המועדף עליי. ואם זאת תהיה הצגה בתיאטרון גשר, השמחה וההתרגשות שלי אוטומטית תהיה גדולה יותר. מדובר בתיאטרון בו צפיתי בהצגות הטובות ביותר שראיתי בחיי. תמיד הוא מאתגר את הצופה בצורות חדשות ובבחירת חומרים. קיימת בו להקת שחקנים מצויינת ורפרטואר עם בשורה. הוא לא מתמסחר ולא מתחנף לקהל – וזה נדיר במחוזותינו. בנוסף הוא ממוקם ביפו במתחם נגה, ותמיד כשאני מגיע לשם אני מרגיש שעשיתי טיול קטן לחו"ל ואחריו קשה לי לחזור לארץ.
שדרות ירושלים 9

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי.מעולם לא הייתה לי סימפטיה גדולה לרחוב הזה, הוא מזכיר לי דייטים גרועים, משמרות עם "פיקים" מימי המלצרות שלי, חסרי בית שזועקים לעזרה ונרקמונים שאיבדו קשר עם המציאות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני בערך חודש צפיתי בסרט המדובר "אמיליה פרז". מדובר במיוזיקל מרהיב, חכם, מפוצץ ברגש עם מוזיקה מרהיבה ותצוגות משחק חד פעמיות. יצאתי מקולנוע לב מרחף, עם לב פתוח ועיניים נפוחות מדמעות. מאז הפלייסליסט שלי משמיע את שירי הסרט ואני עוקב כאחרון הסטוקרים אחרי כל השחקנים והיוצרים באינסטגרם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראיתי לא מזמן את "הילד", סרט קצר זוכה פרס אופיר שיצר הקולנען יהב וינר שנרצח בשבעה באוקטובר. מעבר לזה שהוא סרט חזק ונוגע ללב בשקט ובעדינות שלו. אתה לא יכול לנתק אותו מהסיפור של יהב. יצאתי מהסרט מצד אחד עם טעם מר על יהב, שיכול היה ליצור לנו עוד כל כך הרבה סרטים יפים, ומצד שני עם תקווה שהסרט הזה והוא יקבלו כמה שיותר חשיפה. מגיע לסרט הזה כל כך.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שמקדם את החזרת החטופים ותומך במשפחות שלהם. איך הם עדיין לא כאן? איך אנחנו לא שורפים את המדינה ומשביתים את הכל עד שאחרון החטופים יחזור? הצליחו שם למעלה לעייף אותנו ואנחנו צריכים להילחם ולצעוק את צעקתם בכל הכוח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה עכשיו?
עינב צנגאוקר, תל אביבית בעל כורחה. אמא לביאה. אשה שהיא השראה. כל כך מחכה כבר לראות אותה מחבקת את מתן שלה. זה יהיה יום חג.

מה יהיה?
אני מרגיש שאם החיים שלנו הם סדרה, אז כרגע אנחנו נמצאים בעונת ספיישל גרועה מאין כמוה, עם מיטב התסריטאים והבימאים הכי גרועים ואכזריים בארץ. אבל עוד מעט תגיע עונת הסיום ויהיה חייב להיות לה סוף טוב, אחרת כולנו נצטרך לעצור את הצילומים על הסט. אני משנן את זה כמו מנטרה: מוכרח להיות לנו סוף טוב. אני מתפלל ומייחל ליום הזה.

• העיר שלי
• אורנה פורת
• הצגות ילדים
• סטודיו יורם לוינשטיין
• פיקוק
• שכונת התקווה
• מוזיאון תל אביב
• תיאטרון גשר

אין ולא יכול להיות ויכוח: זאת אחת התקופות המחורבנות בתולדות התרבות הישראלית. יש לכך המון נסיבות מקילות, בכל זאת התותחים רועמים ונהוג שהמוזות שותקות במצבים כאלה, אבל ביטולם של אירועי תרבות בזה אחר זה לאורך החודש האחרון ולקראת החודש הבא הם עוד ענן שחור שמתעבה מעל החיים כאן.וכמו שכתב כאן יאיר אשכנזי בשבוע שעבר, "יש חשיבות מוסרית מן המעלה הראשונה להמשיך לקיים את חיי התרבות בכל מקום בישראל ולא לוותר עליהם". ובכן, זה בדיוק מה שמתכוונים לעשות בתיאטרון אורנה פורת.

>> הפופ אפ הגדול הבא: יערה זקס משתלטת על מפעל טרה הישן
>> עונת העוטף של "אינדי סיטי": יפהפיה ושוברת לב מתמיד

למרות המצב, פסטיבל ירון להצגות ילדים של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ייפתח בשבוע הבא כמתוכנן. על פי ההודעה לתקשורת, מישהו שם קרא את הטור שפרסמנו או שסתם קלענו לדעת גדולים: "בימים מתוחים ולא צפויים אלה, אירועים ופרויקטים רבים מתבטלים בעיקר מחשש להפסדים כספיים של המפיקים, בהם רבים מאירועי ופסטיבלי סוכות שנועדו לילדים. כמי שמובילים מזה עשרות שנים את תחום הצגות הילדים בארץ, תיאטרון אורנה פורת רואה חשיבות גדולה לשמור על פעילות התרבות לילדים ובמיוחד בזמן המלחמה, ויפתח בשבוע הבא כמתוכנן את פסטיבל ירון ע"ש הצנחן ירון ירושלמי".

פסטיבל ירון יתקיים בסוכות בפעם ה-25, בין 22-18 באוקטובר (שישי-שלישי הבא), וכל ההצגות שיעלו במסגרתו יוצגו במרחבים המוגנים של מוזיאון תל אביב, מוז"א, בית החייל והתיאטרון הקאמרי, על פי הנחיות פיקוד העורף, במטרה ליצור סביבה של תרבות והנאה לילדים. הפסטיבל, בו יעלו הפקות כמו "פרפר נחמד", "כראמל 2 ותעלומת הילד ויש", "מה קרה בארץ מי", "מעבר לאופק" ועוד, יאפשר להורים ולילדים ליהנות גם מביקור במוזיאון ארץ ישראל ומוזיאון תל אביב ללא עלות נוספת ביציאה מההצגה.

"הצגת התיאטרון סוחפת את הילדים לעולם קסום של דמיון ומאפשרת הפוגה משמעותית אמיתית לכל המתרחש בארצנו כיום", הסביר רן גואטה, מנכ"ל התיאטרון, "לכן דווקא עכשיו חשוב לנו לקיים את הפסטיבל כסדרו. בנוסף, אנחנו לא שוכחים את ילדי המילואימניקים ואת הילדים שפונו מבתיהם, ובשיתוף פעולה עם עמותות המסייעות להם נארח רבים מהם בפסטיבל באהבה וללא תשלום".
>> פסטיבל ירון של של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, 22-18.10,פרטים וכרטיסים כאן בקליק

• ❤ תרבות
• אורנה פורת
• עם הילדים
• תיאטרון

1. שוק התקווה

גיליתי לראשונה את שוק התקווה במהלך לימודיי בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ששוכן בתוך השוק, מאז ועד היום אני מקפידה פעם בשבוע לפקוד אותו. הירקות והפירות הכי טובים בעיר במחיר הכי הוגן ובלי פוזה. יש שם את חומוס ההגנה, הסאלוף, מאפיית ההגנה ועוד הרבה מקומות שווים לטייל בהם. השוק מקורה לכן כיף להסתובב בו גם בחורף.

2. Eats שינקין

לפני כשנה נפתח הסניף השינקינאי של Eats עם ארוחות הבוקר הכי טובות בעיר בעיניי, בלי יותר מידי רוח וצלצולים, פשוט אוכל טוב. וכמובן אסור לפספס את הסנדוויץ' מקושקשת בשישי-שבת.
שינקין 20

3. גן צ׳ארלס קלור

אני הכי אוהבת לקבוע עם חברות בשעת שקיעה, לתפוס חתיכת דשא עם מחצלת, יין טוב וגבינות, להריח את הים ולראות את יפו ברקע עם האורות הנוצצים. זה הכי ממלא את הנפש.

4. סאן יאנג

מסעדה חדשה בתוך מלון ברחוב ברנר. להזמין מקומות על הבר, דרינק טוב וסושי מעולה.
ברנר 14

5. פארק המסילה

אני הכי אוהבת לקחת את האופניים, להרכיב את שתי הבנות שלי לנווה צדק ולפארק המסילה. זה פארק מדהים עם מסלול אופניים שיורד עד לים, ממש ליד יש את הפיצה של התדר, ממול בית קפה וגלידרייה. הכי סוגר את הפינה גם לי וגם לבנות.

דון לני גבאי משתתפת בהצגה 'אגדות שלמה המלך ומלכת שבא' שתעלה בבכורה בפורים בפסטיבל ירון ירושלמי של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. 16-19 במרץ בתל אביב.לפרטים נוספים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• אורנה פורת
• דון לני גבאי
• שוק התקווה
• איטס
• פארק צ'ארלס קלור

יש כמה דברים שאנחנו אוהבים בעיר הזאת. דיזנגוף סנטר, הופעות חינם וילדים תל אביבים חמודים הם שלושה מהדברים האלה. וכששלושתם מתלכדים לאיוונט מתמשך אחד – השמחה רבה: הסנטר יארח במהלך נובמבר את תיאטרון אורנה פורת ויציע מדי יום חמישי (18:00) הצגות איכות לילדים ולנוער, שישמחו גם את ההורים.

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער הוא תיאטרון רפרטוארי ישראלי שקנה לעצמו מוניטין רב בזכות המחזות האיכותיים שהוא מעלה לילדים ולנוער. התיאטרון אינו מופיע בקניונים ובמרכזים מסחריים, אך בזכות השת"פ עם הסנטר נוצרת הזדמנות פז לצריכת תכנים איכותיים בחינם. שזה כיף לכם.

הכניסה למתחם ההצגות (מתחם המעצבים בקומה 1-) תהיה במתכונת התו הירוק ותתאפשר בהצגת תעודת מחוסן, מחלים או בדיקה שלילית בתוקף. לדברידוד קיגלר, מנכ"ל התיאטרון, "אנחו שמחים להתארח בדיזנגוף סנטר בימים מורכבים שכאלה ולהגיע לכל ילדה וילד שמתגעגעים להצגות התיאטרון".

פירוט ההצגות:

• חמישי, 4.11, 18:00 – ההצגה "חברים על הגשר": סיפור על שני חברים הכי טובים בעולם. במשך היום הם עוזרים זה לזה בעבודה ובערב שותים יחד כוס תה בחצר וצוחקים. יום אחד מתפתח ויכוח מאד גדול בגלל דבר מאד קטן, ושני החברים רבים ריב נוראי שבעקבותיו הם לא רוצים לדבר או אפילו לראות זה את זה לעולם. בדיוק אז מגיע לכפר נגר חביב וחכם ובזכותו הם לומדים בדרך מפתיעה שחברות היא הדבר הכי חשוב ולא שווה להרוס אותה בעד שום סיבה, גדולה או קטנה.
• חמישי, 11.11, 18:00 – ההצגה "המשאלה הגדולה": טובה ושאול מתגוררים בשכנות בכפר קטן, והם החברים הכי טובים. יום אחד נופלת לידיהם הזדמנות לבקש משאלות, אך בעוד המשאלות של שאול מתגשמות בזו אחר זו, חברתו הטובה נותרת בלא כלום – אף בקשה שלה לא זוכה למענה. סיפור מרגש על חברות מפתיעה, המלמד אותנו שהרבה מההצלחה והטוב שיש לנו, מתרחש בזכות האנשים שסביבנו, אלה שאוהבים אותנו ונותנים לנו מעצמם מכל ליבם.
• חמישי, 18.11, 18:00 – ההצגה "האוצר שאינו נגמר": אח ואחות מקבלים מאביהם במתנה שטח אדמה. האדמה צחיחה ומוזנחת, אך האב מבטיח להם ש"באדמה חבוי אוצר". שני האחים מתחילים מיד לחפור ולהפוך בכל כוחם את האדמה אך אינם מוצאים כלום. כשהם מתלוננים בפני אביהם, האב מתעקש שהאוצר נמצא באדמה. בעוד האח מתייאש ומנסה לחפש קיצורי דרך כדי להשיג "אוצר" משלו במקום אחר, אחותו מתחילה להבין מהו בדיוק האוצר שאביהם התכוון אליו ברוב חכמתו. בסופו של דבר האחים מבינים שהאדמה עצמה היא האוצר, ושבעזרת התמדה, מסירות, עבודה קשה וכמובן אהבה – האדמה תעניק לנו עוד ועוד, כמו אוצר שאינו נגמר.
• חמישי, 25.11, 18:00 – ההצגה "איתמר וכובע הקסמים": הצגה מוסיקלית על פי ספרו של דוד גרוסמן. בקרוב ייוולד לאיתמר אח קטן. אבא ואיתמר מסדרים את החדר לקראת בואו של האח החדש ולפתע מוצאים בקופסת הצעצועים כובע קסמים. אבא מספר לאיתמר שזה כובע קסמים מיוחד במינו שיודע להפוך כל דבר למשהו אחר, אבל שחשוב להיות זהירים מאד כשמשתמשים בו כי זה כובע שלא מחזיר לאחור. איזה קסמים יעשה הכובע? איך הגיע לחדר קוף שובב? ולאן נעלם אבא? הצגה מוזיקלית, מצחיקה וקסומה על התמודדות עם שינויים, על התחלות חדשות, על התבגרות, על משפחה ועל הכוח של ה"יחד".

• ❤ תרבות
• דיזנגוף סנטר
• עם הילדים
• אורנה פורת
• תיאטרון
• הצגות ילדים

העיניים הבוהקות, שיר הנושא שממשיך להתנגן בכל פה, החיוך על השפתיים, דמעות ההתרגשות, השאלות והתובנות שמשוגרות לחלל בערבוביה. כשאורות האולם כבים ואורות הבמה נדלקים, קסם התיאטרון מתחיל להתרחש. הצופים הצעירים נשאבים לעולם מלא דמיון בו הם פוגשים סיפורים, מקומות, גיבורים, שמקבלים חיים על הבמה.

הם צוחקים ובוכים, מתרגשים, כועסים, חומלים, מרותקים, נסחפים להרפתקאות והופכים לשותפים בהן. לשעה קלה הם חלק ממציאות אחרת, מקבילה, ממנה הם ייעורו אחרים משהיו רק שעה אחת קודם. אין ספק שהחוויה שהם חוו תישאר בלבם ובנפשם, תוסיף עוד נדבך בעיצוב עולמם התרבותי ותמשיך להשפיע זמן ארוך לאחר שההצגה הסתיימה. אין ספק שאנו כאנשי תיאטרון, כהורים, כמחנכים – רוצים שהילדות של ילדינו תהיה משובצת בחוויות מעצימות ועוצמתיות כאלה.

זאת ועוד, היצירה התיאטרונית נוגעת בכל כך הרבה תחומים – בספרות, בשפה ולשון, בתנועה, במוזיקה, באמנות ויזואלית, בהומור ועוד ועוד. למעשה, הצפייה בתיאטרון היא חוויה רב חושית וכוללת שמזכה את צופיה הצעירים בהזדמנות להעשיר את עולמם הנפשי והתרבותי ברבדים שונים בו זמנית.

על חשיבותו של תיאטרון לילדים ראוי להכביר במילים ולמלא טורים ארוכים, אפשר וחשוב לדבר על כך שצפייה בהצגה וחשיפה לגיבור שמתמודד עם מצוקה כלשהי, לא אחת, מעצימה את הצופים הצעירים ומעניקה להם כלים ואומץ לפתוח את סגור לבם ולדבר על אירוע מכאיב שקרה להם או בסביבתם. אפשר לדבר על יוצרי תיאטרון ושחקנים שהבינו מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים כשנחשפו, כילדים, לעולם הבמה ואפשר לדבר על החשיבות של טיפוח קהל עתידי של צרכני תרבות ותיאטרון על ידי פיתוח הרגלי צפייה מגיל צעיר.

אבל למה דווקא בימי משבר?

בתקופה של חוסר ודאות, כשחיי היומיום נטרפים, כשאוצר המילים מתרחב ומילים חדשות ולא מוכרות הופכות חלק בלתי נפרד מהשפה המדוברת – "סגר", "מגיפה", "בידוד", "חולים קשה" ו"מניין המתים" וגם "אזעקות", "טילים", "יירוטים" ו"נפילות", לעצם העובדה שילדים מגיעים לצפות בהצגת תיאטרון יש אפקט מרגיע. לשעה הזאת, בה הילדים מתנתקים מהחששות, הפחדים והדאגות, בה הם משתחררים מהמציאות ועפים בדמיון,יש ערך מרפא אמיתי. האפשרות לצלול לעולם רגוע, שמח, אחר, מעניקה להם תקווה ושלווה. הרגשות שעולים בהם בזמן הצפייה בהצגה, הצחוק לצד הבכי, מנקזים אליהם את מה שעצור בפנים ועוזרים להם לשחרר החוצה מתחים ולחצים.

מאז שחזרנו לבמות, לאחר תקופה ארוכה של איסור כניסת ילדים לאולמות, אנחנו חווים משהו קצת שונה. אנחנו ממש מרגישים את הצמא שהתעורר אצל הילדים. הצמא לתרבות ולנפלאות התיאטרון. מה שאנחנו עוד מרגישים זו הכרת תודה. היא באה לידי ביטוי במחיאות הכפיים שלהם ובעשרות רבות, יותר מהרגיל, של ילדות וילדים שבתום ההצגה מבקשות ומבקשים לפגוש את השחקנים ולהגיד להם תודה, לשתף בתחושות, לשאול שאלות או פשוט לחבק. וזה מרגש אותנו ונותן לנו כוח להמשיך לעשות תיאטרון איכותי, מכבד וראוי לילדים ולהמשיך ולהילחם על קיומו של תיאטרון ילדים גם עכשיו. אפילו שקשה. אפילו שיש מגבלות ותווים ירוקים. עשינו את זה בפסטיבל הצגות סוף הקיץ ונעשה את זה שוב גם בפסטיבל ירון בחוה"מ סוכות.
הכותבת היא המנהלת האמנותית של תיאטרון אורנה פורת

פסטיבל "ירון" של תיאטרון אורנה פורת יערך בין התאריכים 22-25 בספטמבר במוזיאון ת"א לאמנות.לפרטים נוספים

• טור אישי
• תיאטרון
• מוזיאון תל אביב
• אורנה פורת